צורך בסיסי אנושי שקיים אצל כולנו הוא הצורך לחוש עצמנו כאנשים ייחודים. כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש שיש בו משהו ייחודי, משהו שיש אותו רק לו. כל אדם רוצה להרגיש שהעולם זקוק לו. שאנו מעניקים לעולם משהו ייחודי. שהרי אם יש מישהו שעושה את הדברים בדיוק כמוני, מי צריך אותי?  

פעמים רבות אנשים משתמשים במשפט “לפחות הוא השאיר משהו אחריו” כניחומים על פטירה של אדם אחר, או גם כביטוי לרצון שלהם “אני רוצה שיישאר משהו אחרי”. ישנו רצון בסיסי אנושי שיישאר משהו אחרינו, רושם מאיתנו בעולם. צורך זה נובע ממקום אמיתי ומהותי, כי כולנו נבראנו ייחודים באמת וממילא אנו שואפים להעניק לעולם מאותו הייחוד שלנו.

אך בעצם במה מתבטא הייחוד של האדם? מה הופך כל אחד למיוחד?

הבדלים בין אדם לאדם

לכול בני האדם בבסיסם יש את אותן הכוחות והתכונות, יש כוחות של נתינה, של שמחה, של אהבה, של גבורה ועוד. עם זאת ההרכבים, המינונים, דרך ההופעה והביטוי שלהן היא אחרת ושונה אצל כל אדם.  יכולים להיות לדוגמה מספר אנשים שהם מוכשרים מאוד במוסיקה, אך לעולם אף אחד לא ינגן או ישיר בדיוק כמו השני. לאחד יש קול יותר גבוה, לשני נמוך, השלישי מעדיף לנגן, הרביעי דווקא לנצח על מקהלה וכו’. יכולים להיות כמה מהנדסים, אך אף אחד לא יפעל בדיוק כמו השני. לכל אדם יש את צורת הפעולה שלו, את דרך הביטוי הייחודית שלו בבריאה.

כל אדם גדל במקום אחר, בשכונה שונה, כל אחד עבר התמודדויות שונות חברים ומשפחה אחרת.

אדם שגדל בעיר יהיה שונה מאדם שגדל בכפר, אדם שגדל עם שני אחים יהיה אחר מאדם שגדל עם שמונה אחים או גם הבן הבכור שונה בחוויותיו מהבן הקטן או האמצעי.

לכל אחד יש רגשות, לכולנו יש מחשבות, לכולנו יש צרכים ורצונות. אך אצל כל אדם זה מופיע ומשפיע בדרך אחרת ושונה. כולנו מורכבים מאותם ה’חומרים’, אך לכל אחד יש מינון אחר, ויסות והרכב אחר. אף אדם לא יעשה בדיוק את מה שאתה עושה, כי אף אחד לא עבר בדיוק את אותם הדברים שאתה עברת, לאף אדם אין את אותה תשלובת כוחות ורצונות כמו שלך.

ולכן צריכים  במיוחד אותך. לכל אחד יש באמת מקום ייחודי בעולם. העולם זקוק לך. העולם צריך את הטון הייחודי שלך. צריך באמת.

כך גם בדברים רוחניים. אף אדם לא יוכל להתפלל את התפילה שלך, אף אדם לא יוכל לשמור שבת כמו שאתה, אפילו אברהם אבינו לא יוכל לשמור שבת ולהתפלל בדיוק כמוך. זאת השבת שלך עם האישיות שלך, זאת התפילה שלך מהמקום שלך, זה רק שלך! ולכן היא כל כך חשובה, אף אחד אחר לא ימלא את המשבצת שלך.

לכולנו ישנן משימות ותפקידים למלא בעולם, אם אנחנו לא נמלא אותן, אין שום אדם אחר שימלא אותן במקומנו, אלו הם המשימות שנועדו לנו. ואולי גם לכך התכוונו חז”ל בדבריהם שכל אדם צריך לומר “בשבילי נברא העולם”. העולם זקוק לך, לעשייה שלך, להשפעה שלך, לייחודיות שלך.

אז איך עושים זאת בפועל? כיצד מגלים ומתחברים אל תחושת הייחודיות שלנו?

במשנה במסכת סנהדרין כתוב כך: מֶלֶך מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּב”ה, טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶל אָדָם הָרִאשוֹן – וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם”.

התחלנו לדבר על הייחודיות של כל אחד מאתנו, אלא שלא תמיד קל להרגיש זאת מבפנים.  מדוע? מהן הסיבות המקשות עלינו להאמין בעובדה הפשוטה שצריכים אותנו בעולם, ושבפשטות- אין כמונו?

-          החברה ההישגית שלנו ותרבות החיצוניות.  בחברה שכזו פעמים רבות נדמה כי רק מי שהוא הכי מצליחן או הכי מפורסם הוא המיוחד בעולם, הוא בעל המשמעות. בתרבות ההישגית נדמה כי בשביל להרגיש ייחודי צריך להיות אדם בולט או כשרוני באופן יוצא דופן. אין ערך לאדם הפשוט שעמל, מתמודד, יגע ומתקדם. ומה שלא “זוהר” כאילו, לא שווה. 

-          סיבות אישיות מהחיים. מעבר לסיבה הכללית הזו ישנן גם סיבות אישיות יותר שמונעות מאיתנו להתחבר לאותה תחושת ייחודיות. זה יכול להיות קשור בעבר שלנו, במסרים שהעבירו לנו על עצמנו בילדותנו, בכישלונות שלנו מהעבר או גם בתחושת חוסר הצלחה בהווה. כל אלה ועוד, יכולים לחסום אותנו מלחוש ולהאמין כי יש בנו משהו ייחודי, שאין באף אחד אחר.

ומדוע בעצם חשוב להתחבר לתחושת הייחודיות הזו?

תחושת הייחודיות מעודדת אותנו לפעול ולעשות בעולם. אדם שלא מרגיש את הייחודיות שלו, יפעל הרבה פחות בכדי להוציאה לפועל, בכדי לממש את עצמו בעולם, בכדי לתרום לעולם את חלקו.

תחושת חוסר הייחודיות הזו יכולה אף להוביל אותנו לתחושות פנימיות לא טובות. לתחושות של אכזבה עצמית, ביקורתיות עצמית ותחושת חוסר משמעות. כמו כן זה עלול להוביל אותנו פעמים רבות לקנאה בזולת ולחוסר סיפוק עצמי.

אם כך, כיצד מחזקים את תחושת הייחודית העצמית?

אחת הדרכים לחדד ולחזק את התחושה הזו היא דרך- פיתוח וחיבור של האדם לעצמו. ברגע שאנו מכירים (ומוקירים) את עצמנו באמת, את רגשותינו, את עברנו, רצונותינו וכדומה אנו מגדילים ומרחיבים את תחושת הייחודיות העצמית. אנו מסוגלים לתפוס את עצמנו כמשהו ייחודי באמת.

ככל שאנו מחוברים לעצמנו אנו יכולים להרגיש בקלות רבה יותר את אותה המיוחדות שקיימת בנו.

איך עושים זאת בפועל[1]?

כשלב ראשון נציע להתחיל את התהליך הזה מההיכרות עם התכונות והכוחות החיוביים שניתנו לנו משמיים. ההיכרות עם הכוחות שבנו, יוצרת תשתית חיובית להמשך ההיכרות הפנימית ולבניית הזהות הייחודית. התפיסה החיובית תאפשר לנו להמשיך במסענו הפנימי מתוך כוחות גדולים יותר, מתוך זווית ראיה חיובית ובונה וחלילה לא שלילית על עצמנו.

כפתיחה לנושא נציע שני תרגילים פשוטים שכל אחד יכול לעשות.

א-     במהלך היום כשאנו עושים ופועלים בעניינים שונים כגון לומדים, אוכלים, שרים, מברכים, מבשלים, נוהגים, מתפללים וכדומה נאמר לעצמנו משפט פשוט וקצר-

“אף אדם לא יכול לעשות את מה שאני עושה בדיוק, המעשים שלי הם ייחודים והעולם זקוק לי, בלי המעשים שלי משהו בעולם יהיה חסר”.

ב-      נעצום עיניים ונדמיין מלאך שמסתכל עלינו מלמעלה.

המלאך מסתכל רק על המעלות שלנו, רק על הכוחות והתכונות הטובות שלנו. אותו מלאך נדרש לכתוב דיווח מפורט אודותינו. הדיווח צריך לכלול את הכישרונות, היכולות, הכוחות, התכונות הטובות מאז שנולדנו ועד היום. המלאך רואה הכל, אי אפשר להסתיר ממנו דבר!

עכשיו נפתח את עינינו ונרשום בפירוט את אותם הדברים שהמלאך גילה אודותינו.

בהצלחה רבה!

אודליה.