מאמר

%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%94

למה אני סובל? הזמן למימוש עצמי…

על כאב ומימוש עצמי

“עוד בוקר שאני מתעורר עם מועקה בלב. עוד יום מתחיל, ואני לא מבין מה קורה איתי. הכאב הזה לא מרפה ממני. מה אני עושה לא טוב? אני בעצמי לא מצליח להבין. מה התכלית של הסבל, ומה באמת תפקידו של הכאב?

***

 

כאב תפקידו לעורר. לכאב, אין ערך בפני עצמו. “כל דעביד רחמנא לטב עביד” (מסכת ברכות), כל מה שעושה הקב”ה לטובה הוא עושה. וממילא כל מועקה, תפקידה לכוון אותנו לצמיחה חדשה, וכל כאב, הוא הזמנה לחיפוש משהו טוב יותר. החל מכאב פיזי, המתריעה אותנו לזהות שישנו פצע או חלילה מחלה הדורשת טיפול. וכלה בכאב נפשי שקורא לנו לבדוק מה תקוע. מה חסום, ומה בתוכנו מבקש להשתנות.

 

מציאות חיינו כידוע, רצופה אתגרים וניסיונות, ולכן כדאי שנדייק כי לא כל קושי, מעיד על הצורך בשינוי. קושי נקודתי, או כאב זמני (כמו לידה), לעיתים הם חלק משגרה בריאה של צמיחה והתמודדות. ולא על הכאב הזה אנו מדברים. הכאב שבא להתריע ולעורר, הוא הכאב המתמשך. המועקה שלא מרפה.

 

כאשר למשל, חווית הלאות ואיבוד החשק והחיות נמשכים לאורך זמן, כאשר אדם מרגיש שהנה עוד יום עובר, ועוד יום, והוא אינו מסופק, אינו שמח, ואינו מוצא מרגוע לנפשו. הכאב הזה קורא לנו- להתעורר! להקשיב. ולשמוע מה יש לו לספר לנו על עצמנו.

 

לכל אדם יש שליחות עבורה בא לעולם. לכל אדם יש תפקיד וכוחות החפצים לצאת אל הפועל. פעמים רבות תחושת הכאב המתמשך, מעידה על הכוחות החסומים. על חלקים בנפש, שאינם מצליחים לצאת החוצה. על כאבה של הנשמה מכך שהיא לא מצליחה להתגלות ולהשפיע כפי כוחה באמת.

 

כאב זה יכול להופיע בכל תחום בחיים. בזוגיות שלא מצליחה להתמשש בצורתה החיובית, בפרנסה כאשר האדם חש שאינו מבטא את כישוריו. בחינוך הילדים, כאשר איננו מצליחים לבטא את ההורות ואת הקשר המשפחתי, בצורה נכונה ומספקת. ובכל תחום שהוא, התסכול המתמשך, הוא אות עבורנו- לעצור. לבחון.

 

אמנם יש אנשים הממשיכים לגרור את המועקה המתמשכת, רבים שהתרגלו כבר לחיות איתה. אך חשוב לדעת, שבסופו של דבר המועקה תצא. אם לא באופן מודע של התבוננות וחיפוש, היא עלולה לצאת בכעס לא מוסבר או בחוסר סבלנות, בשקיעה בעצבות, או בכאבי הגוף שונים.

 

ההקשבה העצמית היא הכרחית לחיי צמיחה והתקדמות.

 

אברהם אבינו היה ראשון המקשיבים. אברהם אבינו הקשיב לקריאה הפנימית של נשמתו. האזין לבורא עולם שאמר לו: “לך לך”. קריאה זו ממשיכה להדהד ולהיאמר לכל אחד מאתנו. כל אדם מצווה ללכת ולגלות את עצמו ואת כוחותיו. לברר, להתקדם ולא להיתקע במקום. ובוודאי ובוודאי שלא להישאר במציאות שבה הנפש שלנו כבויה.

 

ולהבדיל מכל אלו, איך ידע האדם שהוא נמצא במסלול הנכון עבורו? איך נזהה שאנו צועדים בכיוון החיובי? על ידי תחושת השמחה. חוק הוא בנפש האדם, כי כאשר האדם מוציא מהכוח אל הפועל את כוחותיו וכישרונותיו, הוא יחוש שמחה. שמחה פנימית ועמוקה, שמחה של עשיה, סיפוק, יצירה ומימוש הכוחות שבורא העולם העניק לנו במתנה.

 

לכל אדם יש קול קורא פנימי בתוכו שלוחש לו- גדל. עלה. עשה. לכל אדם יש מקום עמוק בנפשו שאומר לו- אתה יכול. אתה ראוי. העולם זקוק לך! כל אדם מחפש לשמוע כי הוא בדרך הנכונה.

 

החיים אינם נועדו בכדי לגרום לנו כאב או סבל. החיים נועדו בכדי לתת לנו אפשרות לצמוח, להשפיע לעשות. הכאב כאמור, הוא קול הקורא לנו לדייק את העשייה, לממש את כוחות הנפש ולא לוותר על השמחה.

 

“בן אדם, עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך!” (הרב קוק).

 

 

 

1

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

תגובות

1 תגובות

  1. מרב

    18 בדצמבר 2016 at 13:50

    מהמם! נתת לי כיוון חשיבה אחר, שנתן לי כוח להסתכל על עצמי אחרת,
    וחשק לפעול יותר! תודה רבה!!

שלח תגובה






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר