מאמר

change

הערה בונה? על הערות, הבנה ורגישות…

התקשרה אלי לפני מספר ימים חברה עצובה. “עוד פעם הטיפול לא הצליח” היא אמרה בכאב. “די, כבר אין לי כוח, אני רוצה ילד! אין לי כוח לאכזבות נוספות, קשה לי כל כך.” היא נאנחה עמוקות. “ואין לי כוח לכך שאף אחד לא מבין אותי” ואז היא התחילה לבכות ולספר.

.

“התקשרתי לאמא שלי היום, רציתי לספר לה ששוב הטיפול לא הצליח ושוב מתחילים מהתחלה, רציתי לקבל ממנה קצת חום, אהבה ועידוד אימהי. אך אמא שלי אמרה לי במהירות ובטבעיות “זה בגלל שאת בלחץ. תורידי לחץ ויהיה בסדר”, הייתי בשוק, המשפט שלה שבר אותי.
מה כבר ביקשתי הבנה? עידוד? מילה טובה?!
ומה קיבלתי? תחושת אשמה. אני לא נכנסת להריון בעצם- בגללי. בגלל הלחץ שלי”.

.

נדמה, כי ברור לכולנו, כי לא לכך התכוונה האם. משפטים אלו ואחרים באים מתוך רצון כנה לסייע, אך נראה כי לרוב משפטים אלו, מפספסים את מטרתם והם רק מחלישים ומרחיקים. מדוע?

.

כשאדם נמצא במקום בו הלב שלו שבור, פגוע או כואב (ולא משנה אם זה בגלל קשיי רווקות, זוגיות, משבר אישי או כל דבר אחר)- הוא זקוק לתגובה שבאה גם כן מאותו מקום, מהלב. כשאדם מדבר מהלב ומקבל תגובה מתוך השכל- שפעמים רבים מתפרשת כתגובה קרה ולא מכילה, רבים הסיכויים שהתגובה לא תתאים למצב. אמירה מתוך הלב דורשת תגובה מתוך לב בחזרה . ביטוי ושיתוף בכאב, מבטא בעיקר צורך בעידוד, נחמה ומילה טובה.

.

אמנם לעיתים נדמה לנו כי דווקא העצה המעשית היא זו שתוכל להועיל לחברנו, ואפילו במהירות רבה יותר. אך מתוך המציאות אנו רואים כי פעמים רבות העצה השכלית הזו היא בעצם דרך קצרה- שהיא ארוכה מאוד.

.

אי אפשר לדלג על השלב של ההשתתפות הרגשית. אי אפשר לפסוח על כך שזה באמת כואב או מאכזב. ועוד יותר מכך דווקא מתוך כך שיוצרים השתתפות עם הכאב של הזולת, אנו מאפשרים לו לאחר מכן לשמוע גם את עצתנו העניינית יותר.

.

עצות שכלית ומעשיות הן חשובות, אך אי אפשר לדלג על השלבים. נעניק הבנה, השתתפות, רגישות, נרגיע את מועקתו של הלב, ומתוך כך נוכל לפתוח גם את האוזן לשמוע דברים מעשיים יותר.

.

ועוד יותר מכך, יש אנשים שרק ההבנה הזו, התמיכה, המילה הטובה, כבר נותנת להם את הכוחות להתמודד טוב יותר. הם באמת לא צריכים את העצה, הם יודעים זאת כבר לבד, אלא שהם צריכים את התחושה שהם לא לבד.

.

כולנו יכולים להבחין על עצמנו כי כשמבינים אותנו, אנו מרגישים מלאים יותר, שמחים יותר. הבנה נותנת תחושה של “ביחד”. אינני לבד וזה כבר נותן הרבה כוח.
ולהפך, כשאדם מדבר על הכאב, האכזבה והפגיעה שלו ונותנים לו עצה במקום הבנה, זה יכול לחזק את תחושת הבדידות. “לא רק שקשה לי, גם לא מבינים אותי, גם נותנים לי תחושה שאני בעצם לא בסדר”. וזו תחושה קשה. תחושת הבדידות שלעיתים מתלווה אליה גם תחושת אשמה היא קשה מנשוא.

.

אדם שכואב לו, רוצה קודם כל להרגיש טוב יותר. אחרי שירגיש טוב יותר, שהכאב מעט יתפוגג, הוא יכול להתקדם לשלב הבא.  לשינוי. לעצה. למחשבה חדשה. 

.

אז נכון שלעיתים זה קשה, קשה להרגיש את הכאב של הזולת ולהשתתף עימו, קשה להתאפק מלתת את העצה- אך זוהי המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לזולתנו. להתאפק לרגע- ורק להיות איתו. לתת לו כוח של שותפות. לגרום לו להרגיש שבאמת אכפת ממנו. וזהו כוח עצום. כוח ריפוי גדול של אהבה וחיבור.

.

דווקא מתוך החיבור, השותפות, החום וההבנה נוכל בעז”ה לסייע האחד לשני ולהעניק כוחות חדשים, לצמיחה ושמחה.

.

“איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר- חזק”.
אז נכון שלעיתים זה קשה, קשה להרגיש את הכאב של הזולת ולהשתתף עימו, קשה להתאפק מלתת את העצה- אך זוהי המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לזולתנו. להתאפק לרגע ורק להיות איתו. לתת לו כוח של שותפות. וזהו כוח עצום. כוח ריפוי גדול של אהבה וחיבור.

.

דווקא מתוך החיבור, ההשתתפות, החום וההבנה נוכל בעז”ה לסייע האחד לשני ולהעניק כוחות של התמודדות, צמיחה ושמחה.

“איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר- חזק”.

0

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

שלח תגובה






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר