חנוכה הוא חג הניסים. בכל ערב אנו שרים בהתלהבות “על הניסים ועל הנפלאות!”, ונזכרים בנס פך השמן שדלק שמונה יום, על אף שהיה בו כמות של שמן ליום אחד בלבד. גם החנוכיה שאנו מדליקים היא בעלת שמונה קנים, לעומת המנורה בבית המקדש שהיו בה שבעה קנים בלבד. מדוע שמונה?

בספרי הסוד מגלים לנו כי המספר שמונה מייצג את הנס. את המאורעות שמעל הטבע. העולם נברא בשבעה ימים, ואילו המספר שמונה מייצג את הנפלאות שמעל העולם, מעל הטבע.

וזהו הלימוד האחרון מתוך היום השמיני של חנוכה.

להאמין בניסים!

הרב קרליבך זצ”ל טען כי ניסים קורים- למי שמאמין בניסים. למי שליבו פתוח לקלוט את המאורעות שמעל הטבע. אז בואו נפתח את הידיים ואת הלב לקבל גם את מה שנדמה לנו כמעל הטבע. את מה שלא “ברור”, תנו למציאות להפתיע אתכם לטובה.

אני זוכרת כשבני הבכור נולד אמרה המיילדת בצעקה ובפליאה: “זה נס, נס!!”. היא המשיכה לצעוק בהתלהבות: “איזה פלא!” אט אט התקבצו בחדר הלידה כל האחיות והרופאים, ואני לא הבנתי מה קרה. הרי לידות מתרחשות פה כל הזמן, על מה המהומה?!

המיילדת והרופאה שהיו בחדר הסבירו בהתלהבות לצוות הרפואי (ותוך כדי וגם לי…)- כי חבל הטבור היה מחובר לשיליה במיקום נדיר ומסוכן מאוד. “העובדה שהשיליה לא התנתקה מחבל הטבור- היא פשוט ניסית! לפי “הספרים” היא מזמן הייתה אמורה להיפרד וחלילה להרוג את התינוק. פשוט נס קרה פה, אין לזה שום הסבר אחר…”. חסדי ה’. 

החיים שלנו ככל הנראה, מלאים בניסים, גם אם לא תמיד אנו מודעים אליהם. הנס שהתרחש אצלנו היה נסתר. כלל לא ידענו שבכל רגע שההיריון הזה ממשיך- מתרחש נס.

הרב דסלר בספרו “מכתב מאליהו” (חלק א’, מאמר הטבע- הסתר ניסים) מבאר בצורה מופלאה את המושג נס: “האמת היא, כי אין בין נס והטבע כלום. הכל נס הוא. כל העולם כולו אין לו שום סיבה זולת רצונו יתברך, ורצונו היינו מעשיו והנהגתו. רק זה שאנו קוראים לו נס היינו.. ענין שלא הורגלנו בו, וממילא החידוש פועל בנו להתעורר ולראות בו את יד ה’. וזה שאנו קוראים טבע הוא אשר רצונו יתברך שיתמיד אופן א’ אשר נהיה מורגלים בו”.  הרב דסלר אומר הטבע והניסים הם אותו הדבר. את הטבע בורא עולם מפעיל, וכך גם את הניסים. אלא כשאנו מדברים על הטבע, אנו מדברים על פעולות שאנו רגילים אליהם, וכשאנו מדברים על ניסים, אנו מתכוונים לפעולות מופלאות שאיננו רגילים עליהם המציאות.

ישנו סיפור מדהים על רבי חנינא בן-דוסא. באחת השבתות, כשהגיע העת להדליק נרות השבת, הבחינה בתו בבהלה, כי היא מילאה את הכוסיות להדלקת הנרות בחומץ במקום בשמן! ר’ חנינא הנהן ברוגע ואמר לבתו- הדליקי את הנרות והסביר: “מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ- וידלוק”. וכך היה. החומץ דלק והאיר את נרות השבת.

במעשה זה מסביר ר’ חנינא- כי גם השמן בוער מכיוון שבורא עולם רוצה שיבער. אך באותה מידה יכול בורא עולם לגרום לחומץ שידלק. וזאת מכיוון שהטבע והניסים- כולם פועלים על פי רצונו של ה’!

וזהו לימוד עיקרי נוסף מחג החנוכה.

האמינו בה’. האמינו בניסים. האמינו בטבע. כי הכל מאת ה’. מותר לנו לבקש ניסים, כמו שמותר לנו לבקש עניינים שהם “בדרך הטבע”. כך שגם אם המצב הכלכלי תקוע, הזוגיות חסומה, הבריאות לא במיטבה או כל עניין אחר לא עומד במקום- ניסים יכולים לקרות! גם לך… וגם בחייך שלך!  

בחנוכה אנו נזכרים בפך השמן הקטן שדלק שמונה ימים במקום יום אחד. ומדוע הוא דלק? כי כך היה רצונו של בורא עולם.

בחנוכה מאיר מחדש האור של מעל הטבע. האור של המספר שמונה. וזה הזמן לבקש ניסים. לבקש ישועות שהם מעל לדרך הטבע. רק תאמינו, כי ברצון ה’- הכל הכל יכול להתרחש לטובה!