השבוע הייתי חולה, (אל דאגה, קצת אנטיביוטיקה, ובעז”ה אט אט חזרתי לעצמי). יום אחד, בשעה 23:00 בלילה, בעודי מנסה להירדם, אך הכאב מפריע למנוחתי, הרגשתי צורך לכתוב לאמא שלי הודעה, ולעדכן אותה שאני חולה. כך הרגשתי וכך עשיתי.

למחרת בבוקר הרגשתי קצת מוזר. ‘מה קרה לי אתמול? למה הייתי צריכה לעדכן את אמא? מה אני ילדה קטנה? מה אני צריכה ‘צומי’? ובכלל, למה להדאיג אותה?’. חשבתי לעצמי.

****

ואז עניתי לעצמי: ‘כן, הייתי צריכה צומי’ (ובעברית תקנית- תשומת לב).

הצורך ‘הבריא’ בתשומת לב

אחת המצוות החשובות שאנו מצווים עליהם, הינה מצוות ביקור חולים. בספר בראשית, הקב”ה בכבודו ועצמו מלמד אותנו את חשיבות מצווה זו.  לאחר שאברהם אבינו קיים את מצוות ברית המילה, הקב”ה בא לבקרו. “וירא אליו ה’ באלוני ממרא” (בראשית יח, א’). ורש”י מסביר: “לבקר את החולה… ובא הקב”ה ושאל בשלומו”.

מצוות ביקור חולים באה להדגיש לנו את חשיבות הדאגה והאכפתיות לזולת, אך יתרה מכך, היא מציינת בפנינו את הצורך של האדם, בפרט בשעת חוליו- שישתתפו עמו. אדם חולה זקוק לתשומת לב, לדאגה, לתחושת אכפתיות, על מנת להרגיש שאינו לבד. התחושה שאנשים נמצאים איתי, דואגים לי, מתפללים עלי, מבקרים אותי- יש בה בכדי להחיות ולרומם את נפשו וגופו של האדם. ולהקל על החולי.

בגמרא (נדרים) מסופר על רבי עקיבא, אשר הלך לבקר תלמיד שנעדר מספר ימים מבית המדרש. ר’ עקיבא הגיע לביתו, ומצא את התלמיד חולה במיטתו, כשמסביבו לכלוך ובלגן. לא הסס ר’ עקיבא וטיפל בו במסירות גדולה. ניקה, ושטף, והחליף, וקילח ותמך. וכשיצא אמר לו תלמידו: “רבי, החייתני!”

ביקור חולים מחייה את נפש חולה, נותן לו כוח ומרומם!

כמו שאמרו חז”ל, שהמבקר את החולה- לוקח ממנו אחד משישים מחוליו. כלומר, עצם ביקור החולה, מפחית לחולה מעט ממחלתו ומכאביו. החולה זקוק לתשומת לב. זקוק לכוס תה ששמים לו ליד המיטה. זקוק למילה טובה שתרגיע ותיתן כוח. זהו צורך בריא בנפשנו (שנהייה בריאים כמובן..).

שכר מיוחד למבקרים את החולה

מתי פעם האחרונה יצא לכם לבקר חולה? להגיש כוס תה לאדם שאינו חש בטוב? לעודד מישהו הסובל מכאבים? כשאני חושבת על זה, באמת הרבה זמן זה לא קרה. אבל אז חשבתי שוב…

ביקור חולים אין פרושו דווקא לבקר חולים בבית חולים (על אף שזה יכול לשמח מאוד!), אלא גם לטפל במסירות בחולים שבבית שלנו. בילד שחטף שפעת, באישה או בבעל שאינם חשים בטוב. הדאגה, תשומת הלב, הפינוק, הליטוף- על ידי אלו אנו מקיימים את מצוות ביקור חולים בשלמות!

וזה מה שאמרו על מצוות ביקור חולים: “אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא”. השכר של ביקור חולים הוא גדול במיוחד. האדם מקבל שכר גם בעולם הזה על מעשהו הטוב, אך יקבל על כך שכר נוסף (הקרן), גם בעולם הבא.

ושוב, חשוב שנזכור כי ביקור חולים אין פרושו לבקר דווקא חבר, או אדם בן גילי (או מעמדי). לבקר חולה זה יכול להיות ילד קטן או גדול, זקן או צעיר. הילד שלי או של אחרים. היכולת שלנו לתת לאדם מעט כוח וחיות, מעט שמחה בהתמודדות עם מחלתו היא זכות גדולה- אך מעבר יש בה בחינה של הצלת נפשות ממש. כמו שכתוב:  ”כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא”.

והלוואי ולא יהיו חולים כלל, ואם כבר יהיו…

שנדע לבקר, לעודד, לנחם ולסייע.

הרבה בריאות ושמחה!