מאמר

תינוק בעגלה

מילים אישיות אליכם- התנצלות והתפתחות…

 

ראשית אני מתנצלת. מתנצלת שנעלמתי ככה בלי להגיד יותר מדי. האמת היא שהמציאות גם היא “נחתה” עלי ולא יכולתי להתנגד עליה. לא הייתה לי ברירה. אבל, גם מתוך זאת למדתי משהו, ועל כך אני רוצה לכתוב ולשתף אתכם.

 

אז ככה.

 

הייתי באמצעו של חודש תשיעי. אך כנראה שלא באמת קלטתי את זה. או שכן קלטתי אך חשבתי שאני איזו ‘סופרוומן…’ (ואני ממש לא!). המשכתי עם סדנאות, הרצאות, כתיבה, פגישות ונסיעות. וכמובן טיפול בבית, במשפחה והילדים, אוכל, כביסות ועוד… לא הבנתי שבחודש תשיעי צריך להוריד הילוך.

 

עד שהמציאות טפחה על פני.

 

בוקר אחד אני מנסה לקום, ללכת. ומרגישה כאבי תופת. לא יכולה ללכת. אני יודעת בבירור שזה לא צירים. זה הגוף שלי שמאותת לי הכי חזק שאפשר- תעצרי! די! אבל עדיין ניסיתי להמשיך. בערב עוד נסעתי לפגישה. כולם שם חשבו שאני עוד דקה יולדת, כיוון שנראיתי סובלת וכאובה מאוד (מה שהיה נכון). למחרת לא היתה כבר ברירה, והלכתי להיבדק. עברתי אבחון קצר, והתברר לי שאני מוכרחה לשכב. לנוח. זזה לי עצם בגוף… (חסד ה’ שזה קרה רק ממש לקראת הסוף).

 

וכך היה. נאלצתי לעצור. הכל. את מעט הכוחות שהיו לי הקדשתי למשפחה שלי ולעצמי. ואפילו לא הספקתי לעדכן אתכם שאני נעלמת קצת. אבל סוף טוב, הכל טוב. ניצלתי את הזמן לקרוא וללמוד על תהליך הלידה, לנוח, לשחק עם ילדיי, להתפלל (לישון…) ולהיפגש יותר עם בעל ועם עצמי.

 

ברוך ה’, לפני שלושה שבועות הצטרף אל משפחתנו גוזל מתוק ומיוחד. 4 קילו של אושר :-)

 

מהסיפור הזה הגעתי לתובנה חשובה ופשוטה יחסית.

 

מוכרחים להקשיב. גם לעצמנו. ולמציאות שמדברת אלינו. את הכאבים הללו, הרגשתי עוד הרבה קודם, אבל בקטן. כך שלא ממש התייחסתי. ובדיעבד אני אומרת לעצמי- שהייתי צריכה לעצור ולהקשיב. גם אם זה רק “בקטנה”. בריאות גוף והנפש שלנו קודמת לכל. אבל ממש לכל. גם אם זה אומר להפסיק באמצע סדנא, או לבטל פגישה…

 

כל כאב נפשי או פיזי, הוא הזמנה לשיח פנימי. האם אני בכיוון הנכון? האם נדרש לעשות שינוי?  מה הכאב הזה מאותת לי? לא כדאי להתעלם. כי אם יש מסר או הבנה שאנו צריכים לקבל אל חיינו, אנו נקבל זאת בכל מקרה. ועדיף להקשיב לכך שזה רק “קטן”. ולא לחכות חלילה שהכאב ייגדל… בכדי להסכים להקשיב לו.

 

אני בטוחה כי כל אדם נתקל מדי פעם בחייו באיתותים שכאלו. לעיתים אנו עוצרים להבין מה קורה לנו, ולעיתים אנו ממשיכים לדהור קדימה. ומתעלמים. וחבל… החיים מזמנים לו צמתים של צמיחה ולימוד. וכאב, מכל סוג שהוא, הוא האיתות החזק ביותר לכך- שיש כאן הזמנה לשינוי והתפתחות חדשה.  

 

וכעת, שלושה שבועות אחרי, אני עדיין בהפסקה ובהתכנסות פנימה אל משפחתי, ואל התינוק הקטן שזקוק לי. 

 

התגעגעתי אליכם,

 

ואני פה… גם אם באופן חלקי כרגע..

 

הרבה שמחה בלב,

אודליה.

 

  

 

 

4

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

תגובות

תגובות

  1. 21 במרץ 2016 at 19:55

    אודליה היקרה
    מזל טוב והרבה נחת
    התוודעתי לפעילות שלך דרך קריאת סיפרך ״אוצרות פנימיים״ ואני משתדלת לאמץ את התובנות שלך וגם את זאת שאת כותבת עליה כעת: להקשיב לאיתותי הגוף והנפש.
    שוב, נחת ושמחה מכולם,
    אפרת.

  2. פריידל גרינברג

    21 במרץ 2016 at 19:22

    אודליה!!! מזל טוב ענק אני פריידל שלימדת בבית רבקה ונפגשנו ביד בנימין. גם אני ילדתי לפני פחות מחודשיים!הגיע לנו בהפתעה….איזו בשורה משמחת שתהיי בריאה וחזקה עכשיו יש לך חבורה רצינית בבית!פורים שמח

Leave a Reply to פריידל גרינברג






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר