מאמר
“הנעורים שבאו פתע אל סופם…”
הלב מתקשה להכיל. שלושה נערים יפי תואר, טהורים, חייכנים. שלוש משפחות שברגע אחד, הפכו להיות המשפחות של כולנו. שוב ושוב אני פותחת חדשות, אולי יישמע משהו חדש. אולי, בכל זאת. אולי במקום “צבע אדום” נשמע סופסוף את קול שופרו של משיח.
****
על הרבה דברים ורעיונות תכננתי לכתוב. אך אי אפשר לכתוב כעת על שום דבר אחר. אלא על הניסיון הגדול והכואב הזה. שמונה עשרה ימים של תפילה. שמונה עשרה ימים בהם החזקנו חזק בכוח התקווה. ולרגע נדמה, שהתקווה הזו מתפוצצת לנו בפנים.
“אולי עדיף שהכל היה מתחיל ונגמר ביום אחד?”, כך אמרה לי נערה. “אולי אם לא היינו מצפים ומקווים כל כך, גם לא היינו מתרסקים כל כך”. עם כל יום שעבר, אגרנו בתוכנו עוד ועוד ציפיות, חלומות ותפילות כבירות לשובם של הבנים. וכעת, נותר רק חלל גדול.
אבל לא. זה לא הדבר היחיד שנותר.
כששמענו אתמול את ההספדים של ההורים האצילים הללו, שמענו גם את התקווה. שמענו את האמונה והחוזק. את היכולת לומר תודה גם ביום של כאב אדיר שכזה. שמענו את התפילה לאחדות שתמשיך, למנגינה המיוחדת שהתנגנה בעם ישראל בשבועיים הללו. שלא תגמר.
התקווה לא נגוזה ובטח שלא התפוצצה. הימים הללו הוכיחו לנו את כוחה של התקווה. על אף שכולנו ידענו שייתכן והנערים אינם בחיים. המשכנו להתפלל ולקוות לטוב. המשכנו לדמיין את החזרה המרגשת שלהם הביתה.
ואנחנו עוד נמשיך. לא הגענו לקו הסיום.
נמשיך לקוות לגאולה השלמה. נמשיך לקוות לצדק ולאור. נמשיך להתפלל על הטוב שיתגלה. נקווה ונשתדל לשמור על אחדות ועין טובה, על מאור פנים זה לזה, על תפילה מעומק הלב, ועל שאיפה תמידית לישועה שלמה.
התקווה היא הכוח שלנו. והתקווה מוכרחה להמשיך.
וכך גם בחיים הפרטיים של כולנו. אי אפשר להימנע ממשברים או נפילות. אך לאחר המשבר או הנפילה, כעת, צריך לבחור לאן וכיצד לקחת אותם. האם לייאוש, או לתקווה מחודשת. האם לאובדן החיות, או למבט קדימה. האם למשל, למרות המשבר עם הילד אמשיך להאמין בו? האם למרות המריבה עם אשתי אמשיך לקוות לקרבה שמחה? האם על אף הפיטורין, אייחל ואאמין שמשהו טוב יותר ייפתח עבורי?
התקווה היא כוח של חיים. כוח של המשכיות. כוח של העם היהודי.
עוד יבואו ימים מאירים ומבורכים.
“עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. ואיש משענתו בידו, מרוב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים”.
עוד נמשיך ולקוות כי בעז”ה ובקרוב ממש, נשמע ונחזה כולנו יחד, בקול שופרו של משיח.
תגובות