ואיך משתחררים מזה?

“אני חייבת שזה יצא מושלם, אם לא… זה לא שווה”. מכירים את התחושה/המחשבה הזו? אחת מההגדרות בה אנשים נוטים לאבחן בהן את עצמם (או את זולתם) היא, הפרפקציוניזם. מהי בעצם תכונה הזו, איך היא מתבטאת, והאם היא מועילה לנו?

****

אדם פרפקציוניסט הוא אדם שממוקד בתוצאה. תוצאה שמוכרחה להיות מושלמת, הכי מושלמת שרק אפשר. אדם פרפקציוניסט, יכול להיתפס כאדם יסודי מאוד, אך לא כך הוא. יסודיות הינה היכולת לשים  לב לדברים הקטנים, ולא לזלזל בהם. להשקיע באופן עמוק ולא “לעגל” פינות. יסודיות במהותה היא תכונה שיכולה לעזור לנו להתקדם באמת.

אך הפרפקציוניסט, האדם ששואף (או רודף…) להצלחה מושלמת, עלול לגרום לעצמו את ההפך.

כל שגיאה, תקלה או חיסרון יכול להחליש אותו. הציפייה למושלם בלבד עלולה למנוע ממנו ליהנות מהדרך, לשמוח במה שיש… ולהתמקד רק בתוצאה. מעבר לכך, כולנו יודעים, שהציפייה למושלם איננה הגיונית. אדם הוא יצור מוגבל. לעולם יהיה לנו מה לקדם, לשפר וללמוד עוד. יתרה מכך, תחושת המושלמות דווקא, היא זו שמונעת מאתנו מלהתקדם- הרי אם אני מושלם, אז מה צריך עוד?

הקושי המרכזי של הפרפקציוניסטים, הוא הביקורת העצמית, וכמו שכתבתי קודם, הקושי ליהנות מההשתדלות, מההשקעה ומהניסיון. נוסף לכך, לא פעם אני פוגשת אנשים עם נטייה לפרפקציוניזם, אשר מתווסף להם אתגר נוסף והוא- הדחיינות. הקושי להתחיל לבצע משימה, כיוון שאינם בטוחים שידעו או שיצליחו לבצע זאת בצורה מושלמת. החשש מהצלחה חלקית בלבד, מעכב את היציאה לדרך…. את המוכנות לנסות.

דבר נוסף ועיקרי בהתמודדות עם פרפקציוניזם הוא: “מה יחשבו עלי?”. למשל: ‘אם זה לא יהיה הכי הכי, אז אולי לא אהיה שווה כל כך בעיניהם…’ או ‘אם יש לי תקלה מסוימת, אנשים כבר לא יעריכו אותי…’. ההשקעה הרבה במושלם, נובעת מתוך הרצון להרשים את הזולת, לזכות להכרה והערכה, אשר בסופו של דבר משאירים אותנו במקום בו הערך העצמי שלנו, תלוי בדעתם של האחרים.

והאמת היא, שמעל הכל- זה מחליש. אנשים רבים המתמודדים עם נטייה זו, מרגישים עייפים, תקועים, תלויים, ובעיקר מחפשים את הדרך לשחרר, להעז וליהנות ממה שיש, ואיך שיש.

איך עושים שינוי?

ראשית, חשוב שנפנים כי השאיפה למושלם בלבד, תוקעת אותנו. חוסמת. אמנם נכון וכדאי לשאוף למעלה, אך במקביל להסכים ליהנות גם מהחלקי. ישנן נשים למשל שלא מזמינות אורחים, מהחשש שהבית לא יהיה מספיק נקי, או שהאוכל לא ייצא להן מושלם. לא חבל? אפשר ליהנות מהאורחים, גם כשלא הכל פרפקט. (מניסיון J ) ויש עוד הרבה דוגמאות.

הטעות- היא הדרך קדימה. כל תכונה בשורשה היא חיובית, גם השאיפה למושלם. אלא שחשוב לאזן זאת על ידי ההבנה כי השביל אל השלמות מוכרח לעבור דרך הטעויות. דרך הלמידה מהנפילות: “אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא” (קהלת). כל אדם נופל לעיתים, וזה טבעי. בריא. ומאפשר לגדול עוד.

“לטעות” בכוונה. אחד הכלים לשחרר את הפרפקציוניזם ולאפשר לעצמנו חיים מאוזנים יותר, הינו ליצור לכתחילה מצבים של חוסר מושלמות. למשל, להזמין אורחים ומראש להשאיר כלים בכיור… או ללכת לעבודה אם בגד שאינו מגוהץ עד הסוף, ועוד. כל אדם וודאי יכול למצוא את ההזדמנויות הללו בחייו. החשיבות של התרגול הינה בהפנמה ובמחשבה, שאפשר ליהנות גם במקום שיש בו חסרים. שאיננו משועבדים לשום אדם או גם לעצמנו… ככל שנתרגל זאת נוכל לחוש הקלה, שחרור והפנמה פשוטה- שאנחנו לא מושלמים, ועדיין טוב לנו.

אל תשוו את עצמכם לאחרים. מוקש נוסף בהתמודדות עם תכונה זו, הינו הרצון למושלמות לא רק ביחס לעצמי, אלא גם ביחס לזולת. ישנם אנשים החשים, כי אם פלוני עשה משהו שנדמה כיותר טוב ממה שאנו עשינו, כל תחושת הסיפוק וההנאה יורדים לטמיון. למשל, אדם שבנה בית, תכנן, השקיע, צבע וסידר ואף לבסוף הרגיש מבסוט ומרוצה. עד ש… חבר הזמין אותו לראות את ביתו החדש גם כן. ואז הבחין מיודענו, כי ביתו של החבר מעוצב יותר יפה, או מתוכנן יותר נכון. והופס… תחושת אי המושלמות על הבית שלו, עלולה להציף ולמחוק את כל הטוב.

אל תשוו. בכדי לשחרר את הפרפקציוניזם, כדאי להתמקד בעצמנו. בהכי טוב שאנו יכולים לעשות. תיהנו מההצלחות ומהדרך שלכם, מבלי להשוות לתוצאות של הזולת.  

“אני עושה כמיטב יכולתי”. תתרגלו לומר לעצמכם את המשפט הזה. אדם לא נבחן לפי התוצאה (או לפי ‘מה שיגידו’), אלא רק על פי ההשתדלות, התוצאות בידי שמיים. כשאתם מזהים את “הנפילה” אל תוך מחשבות הפרפקציוניסטיות, תזכירו לעצמכם- אני עושה כמיטב יכולתי, וזה הדבר היחיד שנדרש ממני. כמו כן, תלמדו את עצמכם להעריך וליהנות מההשקעה שלכם, בלי קשר למה שאחרים אומרים.

בואו ננסה להכניס שמחה לעשייה, להודות על הטוב (גם החלקי), ליהנות מההווה ולאהוב את עצמנו… ובעז”ה יהיה לנו קל, נעים ומשוחרר הרבה יותר.

בהצלחה רבה,

מוזמנים להגיב, להאיר, להוסיף ולשאול,

שלכם, אודליה