הפעם אשתף בסיפור אישי, שהביא אותי למחשבות ותובנות, שחשבתי לשתף אתכם בהם. בני שילה, בן 5 כמעט, התמודד מאז לידתו עם קשיי התפתחות שונים. עקב כך, כבר בגיל חצי שנה טופלנו אצל פיזיותרפיסטית לתינוקות, ובגיל מאוחר יותר ביקר אצל קלינאית תקשורת, עקב קשיי דיבור והבנה, כמו כן הוא עבר בדיקת שמיעה (בהרדמה!), בילה במכון להתפתחות הילד, עבר אבחונים מסוגים שונים, ועוד כהנה וכהנה בדיקות שונות ומשונות.

.

בשלב מסוים המשפחה והחברים מסביב טענו שהילד “רציני מידי” ודאגו על כך שהוא לא מתחיל לדבר: “אולי יש לו בעיה?” לחשו לנו הסובבים. אבל אנו הרגשנו שביחס לעצמו, הוא מתקדם, אמנם יש לו קצב אחר, אך אנו צריכים לכבד זאת ולאפשר לו לגדול בהתאם לעצמו.

עם זאת, בדיקה אחת פשוטה לא עשינו.

.

לא העלנו על דעתנו שהיא יוצרת את הקשיים. הילד טיפס, שיחק וקפץ כמו כל הילדים. מעבר לכך, שבשלב כלשהו הגענו לתובנה שנורמות הסביבה הם הבעיה היחידה שלו… כך שאפילו לא הייתה לנו סיבה ממשית לחשוד.

.

בדיקת ראיה.

.

בננו שילה מעט פוזל. אמנם לא התרגשתי מכך כיוון שהרבה ילדים קצת פוזלים וידוע שעם הגיל זה מסתדר,  (ואמא שלי היתה מזכירה לי שגם אני הייתי פוזלת כשהייתי קטנה…) אך כאשר מספר אנשים האירו את עיני וטענו שהפזילה מחמירה, ושבכל זאת כדאי לבדוק, החלטתי לקבוע תור לבדיקת עיניים רגילה. “עוד בדיקה לסל”, חשבתי לעצמי. וכך לפחות אוכל להרגיע את כל הלחוצים שמסביב.

.

הגעתי למרפאה כשאני שאננה, רגועה ומחכה לסיים צ’יק צ’ק ולחזור הביתה.

.

במהלך הבדיקה, ולהפתעתי הרבה, הבחנתי שהרופאה מזיזה את שפתיה באי נוחות. נכנסתי מעט למתח אך התאפקתי. “מה כבר יכול להיות?” חשבתי. לאחר מספר דקות נוספות הרופאה נאנחה קלות, ואז כבר שאלתי: “מה קרה?” והיא ענתה: “רגע, אני בודקת”. הבדיקה נעשתה בצורה מקיפה ויסודית.

אחרי עוד כמה רגעים, כאשר כבר לא יכולתי להתאפק , היא אמרה: “הבן שלך כמעט ולא רואה… יש לו עיוות נדיר במבנה של קרנית העין”, הסבירה בהחלטיות.

.

הייתי בשוק אמיתי. עד כדי כך שחשבתי שאולי הרופאה בכלל טועה. ‘זה פשוט לא הגיוני. הילד קופץ, משתולל, מטפס, איך זה ייתכן?!’ תהיתי לעצמי. התקשרתי לבעלי ושנינו “החלטנו”, שמה שהיא אומרת, אינו הגיוני. עם זאת, הלחץ בתוכי גבר, וכבר למחרת בבוקר התייצבתי עם בני אצל רופא, מומחה לבעיות עיניים בילדים.

.

מהבדיקה שלו הסתבר לצערנו הרב, שהרופאה צדקה עד מאוד. בננו היקר סובל מקשיי ראיה נדירים מקרוב ומרחוק כאחד.

הייתי בהלם, וגם בכאב גדול.

.

רגשות אשמה התחילו להציף אותי,  ‘איך לא שמתי לב?’, שאלתי את עצמי. אסימונים רבים התחילו ליפול. נזכרתי בתינוק שלא חייך,  בילד שהלך בגיל מאוחר, בפחד העצום מטרמפולינות למיניהן, מהעובדה שלא הסכים להיכנס לבריכה… ועוד ועוד.

עשינו כל כך הרבה בדיקות, ואילו על העיניים כלל לא חשבנו! כמעט 5 שנים הבן שלי מסתובב וגדל, ופשוט לא רואה, ואני, אמא שלו- לא הבחנתי בכך!

איי…… צער עצום מילא את ליבי .

***

לאחר מספר ימים של סערה פנימית, עצרתי להתבונן מחדש על כל מה שהתרחש אתנו. לא ייתכן שכל זה קרה סתם. דברים לא מתנהלים בעולם “במקרה”, או “בטעות”.  הבנתי כי כשם שבורא עולם כיסה באופן מסוים את יכולת הראיה מבני, כך הוא גם כיסה את עיננו מלהבחין או אפילו מלחשוד בבעיה. זה בוודאי לא מקרי שעשינו כל כך הרבה בדיקות ואבחונים, ורק על בדיקת עיניים פסחנו. בורא עולם כיוון זאת, במדויק.

.

כנראה שזהו המסלול המדויק שבורא עולם תכנן עבור בני.

.

מראש נקבע, שבתאריך המסוים הזה, בזמן הזה, ביום הזה ובגיל הזה, נאתר את הבעיה ונוכל לסייע לבננו לראות טוב יותר. זהו השביל הייחודי שכוון מראש כי בננו יצטרך להתמודד עמו ולצמוח דרכו.

.

ב”ה הצלחתי להירגע ולהאמין שגם זה מאת ה’- לטובה. כי אפילו כשאמא רוצה ומנסה לסייע ולאתר את הסיבה לעיכוב ההתפתחותי, כל עוד בורא עולם לא רוצה שנדע, לא נדע… אנחנו יכולים רק להשתדל ולנסות, אך בסופו של דבר בורא עולם הוא המחליט איך ומתי. לטובה.

.

ואם אתם שואלים כיצד הסתיים הסיפור, אז ברוך ה’ בהודיה גדולה. רכשנו עבורו משקפיים מיוחדות המאפשרות לו בהדרגה, להתחיל לראות בצורה תקינה. אמנם ישנם אי אלו עיכובי התפתחות, אך התחושה שיש פתרון לקושי, שיש אפשרות לסייע לו- היא הקלה עצומה שהביאה לתחושת הודיה ענקית לבורא עולם.

.

אני נזכרת ברגע שבו נכנסתי למכונית לאחר שקנינו את המשקפים, פתחתי את הרדיו ומנגינה שקטה ומרגשת התנגנה: “גל עיני והביטה, נפלאות מתורתך, גל עיני…”. בכי של התרגשות, שחרור והודיה מילא אותי למשמע השיר, שאין לי ספק שהוא נשלח באותו הרגע, במיוחד בעבורי.

התמלאתי כוחות והתפללתי שנזכה ביחד עם בננו, לראות ולהביט בכל עת על נפלאותיו וחסדיו של בורא עולם עמנו.

.

ומאז, בכל בוקר אני מרגישה את המשמעות הרבה בברכת השחר: “ברוך אתה… פוקח עיוורים”! תודה לה’ אשר פקח את העיניים שלנו ההורים, ללכת עם בננו לבדיקת עיניים, ופקח את עיניו של בנינו לראות את העולם ביופיו ובשלמותו!