כשאנו מסתכלים על עצמנו בכנות, אנחנו יכולים לזהות שאיננו מושלמים. לכולנו יש חסרונות, נקודות שצריך לשפר, מקומות בנפש שכדאי לייעל, למלא ולפתח.

לא פעם יוצא לי לפגוש אנשים שקשה להם להכיר בחסרונות שלהם, שקשה להם להודות בטעות, או לומר: “בנושא הזה אני עוד צריך להשתפר…”. ואם נהיה כנים, סביר להניח שגם לאלו שכן מודעים לחסרונותיהם, לא תמיד קל להתמודד עם הידיעה הזו.

אנו באמת חפצים להיות טובים, שלא נאמר מושלמים, קיימת בתוכנו שאיפה פנימית להיטיב, לאהוב ולהיות נאהבים. אז איך מסתדרים עם החסרונות? ומדוע צריך להכיר בהם, אולי עדיף להתעלם?

חשיבות ההכרה בחסרונות:

בכל קשר אמיתי בחיים, וכך גם בקשר עם עצמנו, יש את המקומות היפים והטובים, ויש גם את אלו שאנו רוצים לשפר ולקדם. ההיכרות השלמה והאמתית, שכוללת את ההכרה בחסרונות, היא זו שמאפשרת לנו ליצור קשר שלם, כנה, מתפתח ואמתי, עם עצמנו וזולתנו.  

מעבר לכך, המודעות לחסרונות או לקשיים נותנת לנו אפשרות לעצור, לבחון ולחשוב מה אנו רוצים באמת, להיכן אנו שואפים, ומה אנו רוצים לתקן ולשכלל בעצמנו. כשאנו מודעים, אנו פותחים פתח למלא ולהתקדם. המודעות היא השלב הראשון בדרך שלנו לצמוח ולהשנות.

ענין נוסף ועיקרי, הוא היכולת למקד. ישנם אנשים החשים כי באופן כללי הם אינם מוצלחים. “אני יודע שאני לא טוב…” או “אני יודעת שאני לא מוצלחת”, אלו משפטים כללים ורחבים שמחזקים את הרגשות השליליים ואת הריחוק מהטוב שבתוכנו. מתוך כך, דווקא ההכרה המדויקת בחסרונות היא זו שממקדת אותנו ומאפשרת לשחרר את ההרגשה השלילית.

המיקוד ממחיש לנו שיש גם הרבה טוב, מיקוד יוצר מרחב, ומחזק את האמון בטוב, בכוח וביכולת.

עם כל זאת, נדמה שעדיין לא תמיד קל לנו להכיר ולהתמודד עם חסרונות. נראה כי מציאות זו קשורה לעובדה כי במהות פנימה ובשאיפות וברצון שלנו אנו באמת טובים ושלמים.

מדוע קשה לנו עם החסרונות?

נדמה כי הקושי העיקרי להתמודד עם חסרונותינו קשור לתחושה של חוסר ערך וריחוק מעצמנו. כשאנו מודים בטעות או בחיסרון מסוים, אנו חווים תחושה שלילית של ריק, של חוסר מסוגלות או ערך עצמי (כמובן שלתחושות הללו יש רמות שונות, וכל אדם הוא שונה באופן ובעוצמת התמודדותו). לעיתים אף נדמה לנו כי מתחת לחיסרון הזה בעצם אין בנו כלום… חלל ריק, חוסר ערך.  

יתרה מכך, דווקא מתוך כך שאנו חפצים להיות מלאים וטובים, כשאנו חווים חסרון אנו עלולים לחוש חסרי חיות. החיסרון צובע לרגע את הכל ונותן את האשליה שחוץ מהחיסרון- אין בי כלום…  וממילא החיבור לחסרון יוצר דחיה וניתוק מעצמנו, שאלו בוודאי תחושה קשות עבור כל אחד.

מתוך כך קורה לעיתים, כי כאשר נותנים לנו ביקורת או משוב שלילי, אנו מתחילים להגן על עצמנו או “לתקוף” בחזרה, זאת בכדי להימנע מלחוש את תחושות החסר הללו, או מלזהות שבאמת יש בתוכנו מקומות שכדאי לשפר ולמלא.

עם זאת- נודה על האמת שכולנו חסרים. כל עוד אנו חיים, יש לנו מה לתקן ולייעל… לכן, אנו מוכרחים לזכור כי ישנה דרך נוספת, חיובית ובונה יותר, להתמודד ולהתייחס אל החסרונות הקיימים בכולנו.

להכיר בחסרון- ולאהוב את עצמי!

א- החיבור לתכלית החסרונות- הזדמנות לצמיחה:

כל חיסרון הוא פוטנציאל לצמיחה, למילוי החסר ולתיקון. היכולת להתבונן על החיסרון כמוקד לצמיחה ולהתפתחות, זה פתח להתמודדות נכונה ומתוקנת עם החיסרון. כל חיסרון הוא אמצעי שדרכו אנחנו גדלים עוד יותר, לומדים על עצמנו, ומתחזקים. כשאנו מתבוננים על הדברים בצורה זו, אנו מצד אחד לא משלימה עם החסרונות ורוצים לתקנם, אך גם לא נבהלים מהם. כשאנו מצליחים להתחבר לתכלית החסרונות, אנו יכולים לקבל את עצמנו בסלחנות גדולה יותר, באהבה ובחמלה מבלי לחוש חסרי ערך, אלא להפך. לחוש את עצמנו כאנשים שרק רוצים לגדול, לצמוח וללמוד.

ב- פרשנות של כוח:

רבים מאתנו נוטים להתבונן על החיסרון כמעיד על חולשה בעצמנו. אך למען האמת, דווקא החיסרון מעיד על כך שיש בנו כוח. כוח לתקן, לגדול, להתמודד ולצמוח. בורא עולם נתן לך את החיסרון  והאתגר הזה כי הוא מאמין בך.

העובדה שיש בי חסרון מעידה על כך- שגם יש לי את הכוח. שאני יכול. ושהוא מוכרח להתמלא.

ג- להבדיל בין מהות העצמי – “ללבוש” לחיצוני:

כל חיסרון שיש בנו, הוא מעין “לבוש” חיצוני. כלומר, הוא התמודדות נקודתית בחיינו, אך הוא אינו מתאר את מי שאנחנו במהותנו. בנשמתנו, במהותנו, וברצונותינו- אנו שלמים, מלאים וטובים בכל עת. וממילא כל חיסרון באדם הוא כמו הבגד, ביחס לגוף.

הרצון הוא זה המעיד על המהות. כשהרצון שלי שואף למקום אחר, שאינני חפץ בחסרון הזה- אני יכול להיות בטוח בכך שהחיסרון הוא רק חיצוני לי. הוא הזדמנות לתיקון ולגדילה, אך הוא לא מאיים עלי, הוא אינו- “אני”.  

וככל שאנו מצליחים לחזק את האמונה ברצון, ואת ההבנה כי החיסרון הוא משהו נקודתי בתוכי ואינו פוגם בשלמות הפנימית שלי, קל יותר להכיר בו ולהתמודד עמו, מתוך אהבה, שמחה ונחת.

כוחה של אהבה

אחד הגורמים המניעים אותנו להצליח ולהתקדם, לפעול וגם לחיות בשמחה הוא- האהבה. כולנו זקוקים לאהבה. אהבה היא המטען החזק ביותר לנפש. ולכן יש לנו עבודה עיקרית וחשובה- לאהוב את עצמנו. לזכור את הטוב, להאמין, לקבל, לסלוח ולדעת לחבק באמת. אמנם אנו זוכים לקבל אהבה מבחוץ, אך לפני כן חשוב כי נדע להעניק אהבה מבפנים.

כאשר האהבה היא הבסיס לקשר שלנו עם עצמנו, קל הרבה יותר לקבל את החסרונות מתוך גישה נכונה ובונה. שהחיסרון אינו צובע את הכל, שאהבה והאמון בעצמנו גדולים הרבה יותר, כך גם יש בנו יכולת להתייחס לחסרונות מתוך גישה של צמיחה, לימוד, כוח והזדמנות להתפתחות נוספת.

“על כל פשעים תכסה האהבה” (משלי, יב).