התמודדויות רבות ומגוונות פוגשות אותנו בשלב בו הילדים שלנו הופכים לאנשים קטנים. הבוקר קיבלתי טלפון מאמא המספרת בכאב על השינוי שחל בבנה היקר. “הוא כבר לא קם לתפילה, מסתגר הרבה בחדר, כל מילה שניה שלו זה ‘עזבו אותי’ או ‘תפסיקו לחפור…’, אני לא מבינה לאן נעלם הילד המתוק שלי”? היא שאלה בכאב אמיתי.

.

הילד המתוק שלה (ושלנו..), מסתבר, לא נעלם לשום מקום. הוא פה. אלא שהוא מתמודד עכשיו מול חזיתות רבות של שינויים, וגם הוא מחפש ורוצה למצוא את עצמו ואת אישיותו מחדש.

.

ננסה להגדיר את גיל הנעורים דרך שלושה מאפיינים עיקרים:

.

1. כניסה לעולם המבוגרים. הילד שלנו מתחיל לעבור תהליך פנימי של יציאה מעולם הילדים. הוא כבר רוצה לשייך את עצמו לעולם המבוגרים. רוצה להביע את דעתו, רוצה שיוויון זכויות, רוצה מעמד, מחפשת דעה ייחודית, ובעיקר רוצה להרגיש שווה ערך לגדולים.

.

2. בניית האישיות הייחודית. הילד או הילדה שלנו שהולכים וגדלים, מתחילים לפתח את האישיות הפנימית שלהם. הם בונים את האמונות שלהם, את התפיסה העצמית שלהם – ‘מי אני?, מה אני? מה חשוב לי, במה אני מאמין?’ וכמו כן הם מגלים לראשונה, כי בתוכם קיים עולם רגשי פנימי, ייחודי, עוצמתי, שונה ולעיתים גם סוער במיוחד. לא פעם חוויה זו הינה מפחידה ומאיימת עליהם. “האם אני בסדר? האם זה נורמלי? אולי משהו אצלי לא כל כך בכיוון?…”.

.

3. שינויים הורמונליים. בואו לא נשכח, שבתוך כל אלו, הילד שלנו חווה שינויים פיזיולוגים חדים בגופם ובנפשם. כאימהות אנו יכולות להיזכר בשלב הזה בחיינו, איך הרגשנו? מה עבר עלינו? ננסה להיזכר בהריונות שלנו, או במצבים שונים של שינויים הורמונליים, אשר אלו בוודאי משפיעים גם על ההרגשה הפנימית. האבות שבינינו, יכולים להיזכר בתקופת הבגרות שלהם, או לחשוב על האישה שלהם, מה קורה לה כשהיא בתקופות של שינויים הורמונליים? כיצד זה משפיע על מצב הרוח?  כעת נחזור לילדים שלנו, אשר כל השינויים הללו הם חדשים ועוצמתיים עד מאוד בעבורם.

.

.

מתוך כל אלו חשוב להפנים ולזכור – זה לא קל לנו, אבל זה גם לא קל עבורם! תחושות של בדידות לעיתים, הפחד שאולי אני משוגע או לא נורמלי, הרצון למצוא חן בעיני החברה, להרגיש אדם ייחודי, עומס של רגשות חדשים, שינויים הורמונליים רבים, וגם לחץ לימודי שגובר, כל אלו (ועוד..) לא עושים את התקופה הזו לקלה או פשוטה בעבורם.

.

אם כך, מה ניתן לעשות, כיצד אנו כהורים יכולים להקל עליהם ואיך אפשר להתמודד עם הקשיים בצורה טובה ומקדמת עבור כולם?

.

להקשיב – באמת.

.

זה נשמע אולי כסיסמא בנאלית שלא מולידה תוצאות, אך למרות זאת, אני מציעה לפתוח את הלב ואת העיניים ולקרוא בעיון.

.

ראשית, כשאנו מדברים על הקשבה, אנו קודם כל מתכוונים להתעניינות כנה. לא לחיטוט ולא לשאלות של סקרנות. כשאנו פונים אל ילדנו, מתוך רצון אמיתי לדעת ולשמוע מה עבר עליהם, איך הם מרגישים או מה הם חושבים, זה כבר נתפס אחרת בעיני הילד או הילדה. מעבר לכך, חשוב לתת את התחושה שאיננו יודעים מה הם חושבים או מרגישים, שיש להם עולם פנימי ייחודי, אשר אנו נשמח עד מאוד להכירו.

.

יתרה מכך, צריך שהתעניינות זו תעשה בגובה העיניים. מתוך שיחה ידידותית אמיתית, אך לא כמו אדם מבוגר המקשיב לילד קטן… זו בדיוק התחושה שהילד או הילדה שלנו, לא זקוקים לה כרגע.

.

נוסף על כך, נזכור שגם הם, כמו רובנו, זקוקים לפחות עצות, וליותר הבנה, השתתפות וכבוד אמיתי לתחושות. אפשר וכדאי לחשוב ולנתח יחד עמם את המצבים השונים או הדילמות שלהם, אך חשוב שנדגיש (קודם כל לעצמנו…) וניתן להם את התחושה שהכוח להחליט ולדעת מה לעשות ואיך לפעול, נמצא בתוכם.

.

עניין נוסף הקשור להקשבה שלנו מתייחס לשיחות ודיונים בנושאים הנתונים למחלוקת. הילד שלנו, כזכור, הנער המתבגר או הנערה, זקוקים להרגיש שהם אנשים ייחודים, ושכך גם הדעה שלהם – ייחודית, מעניינת ושונה. לכן, גם אם הם מבטאים דעה קיצונית ומוזרה, לא כדאי לקפוץ ולפסול דעתם מיד. כמו כן לא כדאי לקחת את זה יותר מדי ללב, אלא לזכור שזהו שלב, חלק חשוב מתהליך ההתפתחות שלהם, וחלק מהרצון הבריא לבנות ולעצב את אישיותם.

.

עקרון נוסף בהקשר זה הוא השלווה שלנו, היכולת להישאר רגועים ולא להיבהל מהם כל כך מהר. ושוב, גם אם מדובר בדעה מוזרה או חריפה, בהתנהגות היסטרית ולא מאוזנת, לא כדאי להילחץ. חשוב, מאוד חשוב, לשדר בטחון, שאיננו נבהלים. שאנו יודעים שהם נורמליים, שהכל בסדר, שהם בסדר, ושאנחנו פה בשבילם. כשירצו.

.

כשהנערה או הנער רואים ומרגישים את הלחץ שלנו, זה עלול להלחיץ אותם גם כן. ‘מה, אני עד כדי כך מפחיד? אני עד כדי כך קיצוני שאבא ואמא נבהלים כל כך?’. לכן, גם אם זה לא תמיד קל, חשוב לשדר רוגע, ואמון. בכך אנו מחזקים את הביטחון העצמי שלהם, ומעניקים להם תחושת הגנה.

.

כל אלו באים במטרה אחת והיא לאפשר להם לחוש את הייחודיות, העצמיות, הכבוד, והבגרות אשר הם זקוקים להרגיש. כשאנו כהורים נדע להעניק להם ולחזק בהם תחושות אלו באופן טבעי, הם פחות ופחות יצטרכו לדרוש או לחוש זאת, בדרכים לא דרכים…

.

(אי”ה נמשיך להרחיב בדרכי התמודדות נוספים, במאמר הבא).

.

המון הצלחה ונחת!