דורון ורינת יצאו לבר מצווה משותפת. בקבלת פנים, מזג דורון לעצמו כוס יין לשתות, ולפתע מעט יין נשפך על חולצתו הלבנה. דורון צחק ואמר: “נו, לא נורא, סימן לברכה…”. רינת לעומתו לא צחקה כלל. “בוא מהר לשירותים נלך לנקות.. נו?? בוא, עכשיו!”. דורון ניסה להסביר: “זה לא באמת יעזור, עזבי, אני באמצע פה, בואי נאכל משהו, זה לא נורא…”. רינת כמעט כעסה: “זה כן נורא! בואו איתי, זה פדיחה!”, היא כמעט צעקה. “אבל בעבורי זה כלל לא פדיחה…”, השיב דורון. “בשבילי כן!!! בוא!”.

.

****

.

לא פעם אנו חווים את “הפשלות” או התקלות של בני זוגנו, כפשלות שלנו בעצמנו. אמנם המקרה המתואר עוסק בנושא פעוט לכאורה של לכלוך חולצה, אך תופעה זו, התחושה שה’פשלה’ או החיסרון של בת או בן הזוג מעיד עלי ומלחיץ אותי (יותר מאשר מלחיץ אותו…), היא נפוצה ורחבה.

.

פעם הגיע אלי זוג שהאישה טענה כי קשה לה עם העובדה שבן זוגה הינו אדם שקט. כשביררנו מדוע זה קשה לה והאם תכונה זו פוגעת בה, היא הסבירה לבסוף, שקשה לה עם המציאות שבה הם יושבים  בחברה ובעלה מאוד שקט, זה מביך אותה. היא בטוחה שכולם חושבים איזה מן בעל לא-חברותי יש לה….

.

וזה קורה לא מעט. איש שנבוך מהאיחורים הסדרתיים של אשתו, אישה המתביישת כשבעלה כועס, איש המתרגז שאשתו חוששת לגשת לראיונות עבודה, אישה הנלחצת כשבעלה צוחק בקולי קולות וכדומה.

.

לא פעם תחושות אלו נובעות ממקום טבעי וחיובי, בו אנו חווים את המערכת הזוגית – אותי ואותה, כמשהו אחד. וממילא אם היא מפשלת, זה גם פשלה שלי, ואם הוא מפשל, זה גם מעיד עלי…

.

למרות זאת, ואף על פי כן, נדמה, שגם בתוך התחושות הללו אנו מוכרחים ללמוד לעשות הפרדה. לכל אדם ישנה עבודה אישית לעשות בחייו. לכל אדם, כן כן, גם לך… ולי…, ישנן תכונות בהן אנו חלשים, זקוקים לחיזוק או לשינוי.

.

כשאנו כבני זוג מתערבבים, נלחצים או חשים מאוימים מהעבודה האישית של בן או בת הזוג, כשאנו חשים את החיסרון שלו כמעיד משהו שלילי עלי או על הזוגיות שלנו – אנו עוללים לכעוס, להתבייש, ללחוץ, להעיר ולפגוע.

.

אך כשאנו מסוגלים לעשות את ההפרדה ולדעת – זו עבודה שלו או שלה, זה לא אומר עלי דבר, וזה גם לא מעיד דבר על הזוגיות שלנו… זה רק אומר שאני נדרש להיות לצידה ולסייע לה. שיש לה עבודה אישית בחיים, שלא קשורה אלי. במקרה כזה יהיה קל הרבה יותר להושיט את היד לתמוך ולעודד. אך כשאנו נלחצים מכל “פשלה” – כיצד נוכל לתת יד כנה, אוהבת ואמיתית ולסייע? 

.

ועוד נקודה חשובה. גם אם אשתך חוששת מראיונות עבודה, או אם בעלך טיפוס רחפן, זה לא אומר דבר על הזוגיות שלכם. לכל אדם יש חסרונות, גם לבני הזוג שלנו (וגם לנו..). אך החיסרון אינו הופך את הזוגיות לפחות מוצלחת. איש יקר תיאר פעם, כי בכל פעם שאשתו מתחילה להתווכח עם אנשים בקולניות, הוא מרגיש כיצד הזוגיות שלהם מתנפצת. כיצד החיסרון הזה, שהוא כל כך מתבייש בו עכשיו, הורס להם את מה שהם בנו.

.

גם כאן נדרש מאתנו לעשות הפרדה ברורה. העובדה שהיא מתווכחת בקולניות לא מעיד ובוודאי לא הורס את הזוגיות. יש לה תכונה מסוימת, שהיא צריכה לעדן או לשנות, אך האם זה הופך אותה לאישה פחות טובה? או את הזוגיות לפחות מוצלחת?

.

וכבר כתב שלמה המלך: “טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ…”. טוב להיות שניים. טוב להיות נשוי, להיות נשואה. ואם אחד יפול, אם יהיה או לה חיסרון, קושי, משבר או ניסיון, אנו נהיה שם בשביל להקים, לעודד, לתמוך ולאהוב.

. 

(הארה קטנה לפני סיום – חשוב לעשות הפרדה בין תכונות הפוגעות באופן ישיר בזוגיות, לבין תכונות שלא פוגעת אלא מביישות או מתסכלות. כשמשהו מסוים פוגע ממש, למשל, איש שכועס על אשתו באופן תדיר, חשוב לעבוד על זה יחד ולא לוותר. אך במאמר זה ההתייחסות מופנית בעיקר לתכונות אופי שקשה לנו להשלים עימן. כאן אנו נדרשים לעודד, לחזק, להאמין ולעשות הפרדות ברורות).