“מדוע בכל פעם שאני הכי מצפה ממנו, הוא הכי מאכזב?…” או “מדוע כשאני כבר באמת מתגעגע אליה הכל מתפקשש מהר?” הרבה פעמים אני שומעת זוגות הכואבים על כך שדווקא בזמנים בהם הם חשים געגוע ורצון לקרבה- דווקא שם נוצרת מריבה או ריחוק גדול.

***

רועי ולבנת סיפרו:  לפני שבועיים לבנת יצאה להשתלמות מהעבודה לשלושה ימים. “באמת שחיכיתי כבר לראות אותה!” אמר רועי בכנות. “אבל מהר מאוד כל הערב התפוצץ. לבנת נסגרה התרחקה וכעסה, לא הבנתי מה יש לה…”. לבנת ניסתה להסביר זאת מהזווית שלה. “תביני, זה כבר שלושה ימים שלא נפגשנו, הייתי בטוחה שהוא יכין לי איזו הפתעה, אולי ארוחת ערב, או שלט בדלת, משהו! להראות שבאמת מתגעגע ושאכפת לו ממני….”. לבנת העיפה מבט אל רועי והמשיכה: “אבל הוא פשוט לא עשה כלום!! אפילו פתק מסכן על השולחן לא היה…”. רועי התלבט אם להגיב או שתוק ולבסוף אמר: “מה פרוש לא עשיתי כלום? אני בעצמי חיכיתי לך! למה זה לא מספיק? חשבתי שנשב, נשתה קפה, שתספרי לי איך היה, מה לא בסדר בזה?”.

לא סתם אמר מי שאמר- שכגודל הציפיה כך גודל האכזבה.

כשאנו מרוכזים בציפייה, ואף בדמיונות כיצד תראה התגשמות הציפייה, אנו מכינים לעצמנו מראש את הנפילה והאכזבה.

כך קורה גם בסוג המפגשים הללו.

דווקא בגלל שהגעגוע גדול והרצון לקרבה המחודשות גודל- גם הציפיה גוברת ועולה. הציפייה אודות מה הצד השני יעשה, איך הצד שהני יתנהג ואיזו אווירה טובה הוא ישרה למעני. 

במקרה של לבנת ורועי כל אחד מהם ציפה למשהו מסוים מהשני. רועי ציפה מלבנת שהיא תחזור נעימה ושלווה, שתשב עימו על כוס קפה ושתשתף אותו במה שעבר עליה. לבנת ציפתה גם כן מרועי- שיפתיע! שיעשה בשבילה משהו יוצא דופן…

וזה בדיוק המוקש.

כאשר אנו מרוכזים במחשבה- מה יעשו למעני או איך יפתיעו אותי- סביר להניח שנתאכזב.

במידה ולא אמרתם לבן או בת הזוג  במדויק את מה שאתם מצפים או רוצים שיעשה עבורכם, סביר להניח שהוא לא יידעו לנחש זאת במדויק. כך שאנו מכינים לעצמנו מראש את האפשרות לאכזבה, אש יחד עמה עלולים להופיע גם רגשות שליליים של כעס, תסכול וריחוק.

הפתרון האמתי, כך מסתבר נמצא בדיוק בכיוון ההפוך.

במקום לחשוב מה אני מצפה ומקווה שהצד שני יעשה, לנסות ולחשוב מה אני יכול/ה לעשות בעבורו! איך אני יכול/ה לשמח, לקרב וליצור ערב נעים ושמח ביחד?

זוהי מחשבה שיכולה לקרב.

כשאנו “עוזבים” לרגע את הדאגה לצרכים שלנו ומתעסקים ברצון להעניק לצד השני, הסיכוי שנזכה למפגש נעים ומקרב באמת- עולה עד מאוד.

במקום לדמיין את ההפתעות שיארגנו לי, נדמיין את הערב הנעים שאנחנו ניצור בעצמנו!

כלומר, במקום לצפות מהאחר, פשוט לקחת אחריות בעצמי. בשבילנו.

אחריות על השמחה שלנו ביחד. על האושר שלנו כזוג. ועל הערב הנעים ששנינו חפצים בו.

***

אז כבר הערב, ננסה לתרגל. ‘מה באפשרותי לעשות בכדי ליצור ערב נעים? איך אני יכול/ה לתת הרגשה טובה, לקרב ולשמח?

תוצאות טובות- מובטחות

בהצלחה רבה!