בספרי החסידות מתוארים הקבלות רבות בין נשמתו של האדם לבין אור הנרות. בין כוחו של הנר להאיר ולהשפיע, לבין יכולת האדם להעניק לעולם מאורו הפנימי.

הערב נדליק את הנר השמיני של חנוכה. וגם הערב אנו נברך “להדליק נר של חנוכה” ולא “להדליק נרות…”. מדוע? הרי איננו מדליקים נר אחד? אנו מדליקים נרות רבים, אז מדוע לא מברכים ברבים? האמת היא שאותה שאלה עולה גם סביב הדלקת נרות השבת. גם שם אנו מדליקים יותר מנר אחד, ובכל זאת מברכים: “להדליק נר של שבת..”. 

אלא שעניין זה אינו מקרי.

על אף שאנו מדליקים נרות רבים, אנו מדגישים- כל נר מביא עמו אור ייחודי. כל נר הוא אחר. כל נר מביא עמו אור מיוחד, שפע חדש ומבורך. 

ואם כך מסבירים לגבי הנרות- ניתן להבין כך גם עלינו.

בתוך כל מיליוני האנשים בעולם- האור שלך הוא ייחודי. היכולת שלך להאיר, להשפיע ולתת מכוחך הוא אחד במינו. אין שום אדם שיכול להאיר בדיוק כמוך. והעולם זקוק להארה שלך. וזו אינה סתם סיסמא.

זו אמת שלעיתים נשכחת מאיתנו.

אני מאמינה בכל ליבי- כי ככל שאנו נחוש, נתחבר ונאמין באור הייחודי שבנשמתנו, בתפקיד ובשליחות שלנו פה בעולם- כך גם נזכה לפעול ולממש. כשאדם מאמין כי יש בתוכו אור ייחודי, הוא מצליח להשפיע ולהאיר מתוכו. כשאדם מרגיש שבורא עולם מאמין בו, אוהב אותו וחפץ בו- הכוח, החשק והרצון להאיר ולהשפיע גדל ומתעצם.

כשאנו קמים בבוקר מתוך תחושה זו, מתוך ההרגשה שיש לי תפקיד, שליחות ומקום ייחודי בעולם, הכוחות מתעצמים, ובכוח גם החשק לחיים ולעשיה.

“עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך! יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דרוש אותם – וימצא לך מיד”. כך כתב הרב קוק זצ”ל. תאמין בכוח העז שבתוכך- תחפש את הכוח, ותראה כי מיד בעז”ה תמצאם.

והלוואי כי מתוך ימי החנוכה נדע לאסוף כוח של אמונה ואור, כוח של עשיה, יצירה, נתינה וצמיחה מתמדת. שייפתח עלינו חודש טבת – חודש של הטבה, גשמי ברכה ושמחה.