כל אדם שיתבונן לאחור על חייו (או לעיתים בהווה ממש), ימצא שם וודאי רגעים של כאב. 

.

תחושת הכאב נוצרת מתוך מקום של חיסרון. כאשר מתגלה לנו חיסרון כלשהו במציאות חיינו, הכאב ממלא את הבור שנוצר. כאב על מה שאין… למשל כשהילד מתעכב מלהינשא, כשהבן דוד חולה, כשהזוגיות במשבר או כשפוטרנו מהעבודה – נוצר חיסרון במציאות, שמעורר הרבה כאב וקושי.

.

במקומות ובזמנים הללו, בהם חשנו את הכאב על החיסרון שנמצא בחיינו או בנפשנו, נוצרות גם שאלות פנימיות כגון: איך ממשיכים? מה עושים? כיצד לא נופלים? ואיך אפשר לראות את הטוב בזמן שיש גם הרבה קושי וכאב?

.

אישה יקרה שיתפה בכאב, כי העובדה שבנה בן ה-40 אינו נשוי, גורמת לה לכאב גדול, שמשתלט גם על כל מה שטוב. הכאב מטשטש את השמחה מהנכדים, ומהילדים האחרים שנשואים באושר. 

.

אחת הדרכים העיקריות להתמודד עם הכאב, הינה למלא את החיסרון שנוצר. לחפש את הדרכים המועילות בעבורנו, על מנת להתמלא מבפנים. הדרכים הן מגוונות ואישיות, כל אחד לפי מה שנכון ומתאים בעבורו:

.

- אפשר למלא את החיסרון דרך התבוננות חיובית ועין טובה על הטוב שקיים במציאות.

.

- ניתן למלא את החסר בתקווה על העתיד, בתפילה לישועה, וביכולת לחזות בדמיוננו במציאות השלמה שתבוא.

.

– כמובן למלא זאת בביטחון בה’ ובאמונה כי הכל מתרחש בהשגחה פרטית, לטובה גמורה, ומתוך אהבת ה’ אותנו. כמו כן היכולת להתבונן על החסר מתוך פרשנות של צמיחה, של אפשרות לגדול, נותנת לנו כוחות ומחזקת את התחושה הפנימית שחיסרון זה אינו “לחינם”, אלא יש לכך תכלית ומטרה.

.

-  שמחה – היכולת למלא את הנפש בשמחה, יכולה לסייע רבות בהתמודדות עם חסרון. זה יכול להיות דרך מוזיקה משמחת, דרך “מילי דישטותא”- מעשה שטות שמטרתו לשמח ולרומם את הנפש מבפנים, דרך פינוקים או כל מעשה אחר שמעורר שמחה.

.

- עשייה, שיתוף והשתדלות. כשאנו בהשתדלות ובעשיה, לא פעם זה מחזק אותנו וממלא. העשייה יכולה להתבטא ביצירה אישית, בהתנדבות, בקבלת תמיכה חיצונית, בשיחות עם חברים, או בכל השתדלות אחרת שממלאת אותנו מבפנים.

.

כל כאב וכל חיסרון הוא וודאי לא קל. אך כשאנו יודעים כי יש לנו בחירה ותפקיד כיצד להתייחס לחיסרון, ואיך לנסות למלא אותו – זה מעניק כוח והסתכלות אחרת.

.

.

כאב מתוך טעות…

.

השבוע קרתה לי טעות שגרמה לי לצער ולכאב גדול. התגובה הראשונית שלי, לאחר שגיליתי הטעות, (וזה לקח זמן…) הייתה קשה מאוד. עם זאת, בשכל כבר התחילו להתרוצץ בתוכי מחשבות שניסו לשדר לי אמונה. ‘גם הטעויות הן מאת ה’. גם זה היה לטובה’, אך לנפש לקח זמן להפנים זאת.

.

באופן כללי נדמה כי הטעויות שלנו מחברות אותנו למקום פנימי בו אנו מרגישים – אשמים וחסרים. ברגע הטעות אנו חשים כי אנו ‘לא מספיק’… לא מספיק טובים, לא מספיק זריזים, או לא מספיק אחראיים וכדומה. במקומות הללו, כשאנו מתרכזים בחיסרון שלנו, מתעורר הכאב. כאב על טעות או שגיאה שהובילה למצב חסר או פגום בעצמנו או במציאות חיינו.

.

מתוך כך מובן כי הגישה וההתמודדות עם טעויות שנעשו על ידנו, דומה גם היא להתמודדות עם חסרון הקיים במציאות חיינו.

.

עם זאת, ישנו הבדל אחד בין שני הדברים הללו. הבדל זה מתבטא בכך ששגיאות שנעשו לכאורה על ידנו, מחזקות עוד יותר את התחושה שאנחנו אשמים בכך! שהרי היה ביכולתנו לעשות אחרת, ולא עשינו, וממילא – אנחנו אשמים או חסרים, או לא מספיק… רגשות האשמה הללו מחלישות את כוחות הנפש, המאפשרים להתמודד ולצמוח מתוך החיסרון שנוצר.

.

לכן, ומתוך הבנה זו, אנו מוכרחים לזכור כי גם טעויות שנעשו לכאורה על ידנו, ובייחוד אלו שאנו כל כך סולדים ומצטערים עליהם, נעשו לפי רצון ה’. אם בורא עולם לא היה רוצה שזה יקרה – זה לא היה קורה. ואם כך קרה – כך הורו מלמעלה, לטובה. כמו שנאמר במסכת נידה – “אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה’.

.

עובדה זו חשובה לתהליך הסליחה והקבלה שלנו את עצמנו, אך היא איננה משחררת אותנו מלקיחת אחריות ומהצורך בתיקון. היא מאפשרת לנו להוריד מאתנו רגשות אשמה מיותרים, ובכך משחררת אותנו להתבונן קדימה באחריות אך בלי כעס עצמי שמחליש עד מאוד.

.

חווית הכאב היא לא קלה. כולנו רוצים לחוש את חיינו כשלמים, שמחים, טובים ומלאי בשורות טובות. עם זאת, חשוב לזכור, כי דווקא ההתמודדות עם הכאב היא זו שבונה בתוכנו עוד קומה. היא זו שמצמיחה אותנו ומחזקת את הנפש מבפנים.

.

לא כדאי לברוח מכאב, אלא כדאי לחפש את הדרך הטובה לנתב, לשחרר, לחבק ולצמוח ממנו קדימה.

.

המון הצלחה ובשורות טובות,

אודליה.