“הוא כל כך פגע בי, והרס לי את תחושת החג! איך אני יכולה לסלוח? לא מסוגלת לשכוח את מה שעשה, אפילו אם יבקש מאה פעמים סליחה. יש דברים שקשה לסלוח! הבעיה שזה משאיר בבית אווירה מתוחה ולא נעימה. לא בא לי לסלוח!!”. כך תיארה בכאב אישה יקרה ופגועה.

מה עושים כשבן או בת הזוג פוגעים בנו ואנו מתקשים לסלוח? איך מחזירים את האמון שאבד? ומהי הדרך להשיב את ההרגשה הטובה אל תוך הקשר ואל הבית שלנו?

כשאנו מדברים על סליחה או אי סליחה, אנו עוסקים גם בתחושות של צדק ואי צדק, של פגיעות וכעס, של הענשה ופרשנות.

הקושי לסלוח מגיע לרוב מתוך תחושה של עוול. כמו האישה המתוארת, שפירטה בדבריה את התחושה- שעל כזה עוול שנעשה לה, אי אפשר לסלוח- גם אם יבקש מאה פעמים סליחה.

ויכול להיות שהיא צודקת.

יש עוולות שאי אפשר לתקן. דברים שנעשו ואי אפשר לחזור אחורנית ולשנות. אלא שההישארות בצדק בלבד, לא פעם פוגעת בנו בעצמנו. ההידבקות אחר הצדק משאירה את הפצע פתוח, מגדילה את הכאב והבדידות, ועלולה גם להחריף את תחושת הכעס, העוול וחוסר האונים.

כלומר, על אף שלעיתים מצד הצדק יש לנו את כל הסיבות לא סלוח, מצד הבריאות הנפשית שלנו, מצד הרווח שנרוויח אנו… אנו עלולים להפסיד.

ועוד יותר כשמדובר על חיי הזוגיות שלנו.

כשאיננו מצליחים לסלוח, כמו שתיארה האישה, אנו משמרים את האווירה הקשה. יוצרים עוד יום של ריחוק, מתח, עוינות. עוד יום קשה של בדידות וכאב. הסבל של העבר, ממשיך אתנו גם בהווה.

אבל איך בכל זאת אפשר לסלוח? כיצד ניתן להתגבר על הרצון “להעניש” בחזרה? מהי הדרך “לשכוח”, להרפות ולהתקרב? זה לא נראה קל.

.

 1. לטעות זה אנושי. זה אמנם נשמע משפט פשטני, אך בעיני הוא בעל משמעות רבה. כשאנו מבינים שטעות היא דבר שאי אפשר להימנע ממנו. אנחנו בני אדם. זה יכול להיות טעות בחישוב זמנים, בשיקול דעת, בהחלטה מסוימת, או גם בתגובה אנושית לא נכונה. בפרט בחיי הזוגיות. לא בכל מצב אנו יודעים מה התגובה הנכונה לצד השני, ולא תמיד יש בנו את הכוחות או אפילו את היכולת לפעול בדרך הטובה לצד השני. טעויות הם חלק ממערכת יחסים. טעויות יכולות להביא לצמיחה, ללמידה חדשה, לשיח ולהעמקה של הקשר. אך הן גם יכולות להביא למצב של ריחוק, כעסים, עוינות ורצון “לנקמה”. אם כך, איך מצליחים לנווט זאת למקום של צמיחה והעמקה דווקא?

.

2. זה לא מרוע! יש פעמים בהם קשה לנו לסלוח, כשאנו מרגישים שהאדם השני עשה לנו- רע. עשה עוול כלפינו. ועוד יותר מכך, כשהתחושה היא שהפגיעה באה- בכוונה. ‘שלא אכפת לו/לה, שהוא/היא אינו מכבד/ת אותנו, שהוא/היא לא רגיש/ה אלינו’, וכדומה. ומכאן באה התובנה החשובה (ולא תמיד קלה להפנמה): זה לא נעשה במטרה לפגוע. הוא או היא סביר להניח- שלא התכוונו לרע, אלא פעלו מתוך מה שהם יודעים או חושבים או מסוגלים. ואפרט זאת יותר.

מתוך הניסיון הרב שלי בעבודה עם זוגות, אני רואה שוב ושוב, שפגיעות או אכזבות בזוגיות מגיעות כמעט תמיד מתוך מקום של אי הבנה, מתוך שוני או אי ידיעה, אך לא מתוך כוונה רעה. אני זוכרת למשל, שבאחת הלידות שלי, בעלי אמר לי משהו שהיה ממש לא במקום, לדעתי. מאוד נפגעתי. לאחר זמן שנרגעתי וחשבתי עם עצמי, הבנתי שהתגובה באה פשוט מקום של חוסר הבנה וידע של איך היה צריך לנהוג. זה לא בא מכוונה לפגוע. כשניגשתי לדבר איתו על זה, הבנתי עוד יותר, שהוא לא מבין… כלומר, שהדברים נאמרו מתוך כך שהוא לא הבין את הסיטואציה, את הרגישות הגבוהה ברגעים הללו, ולא חלילה כי רצה להכאיב. ההבנה הזו שאין מדובר ברצון לפגוע או להכאיב, אלא בשונות שבנינו, היא זו שתאפשר לנו לקחת את הפגיעות או הכעס למקום של לימוד הדדי, של העמקה ושיח אודות הצרכים השונים שלנו.

3. האמונה בכוח התיקון והטוב. כשאנו פגועים או כועסים מאוד, אנו מאבדים לעיתים את האמון הפנימי בכוח התיקון. בכך שעוד יבוא טוב. שזה מצב זמני, ובעזרת ה’, המצב ישתנה ויגיע גם אור. כידוע מחשבה משפיע על הרגשה. כשאנו מזכירים לעצמנו שוב ושוב במחשבותינו את המעשה השלילי אנו מחזקים במקביל את ההרגשה השלילית.  ולהפך, כשאנו מנסים לחשוב דווקא על הדברים הטובים, על תכונות שאנחנו אוהבים, על רגעים שמחים וכדומה, אנו מחזקים את הרגש החיובי. ורגש חיובי- מגביר ומחזק את כוחות הנפש לסלוח. להתקרב. ולהאמין בטוב.

עצות קצרות נוספות.

.

- זמן. זמן הוא מרכיב חשוב בתהליך הסליחה. הזמן מאפשר “לאנרגיה” של הכעס או האכזבה והפגיעות להירגע. לא לחינם אמרו חז”ל: “אין מרצים אדם בשעת כעסו”. תנו לו להירגע. תנו לעצמכם זמן לנשום אוויר חדש. הרגיעה הפיזית, הנשימה, ההתאווררות, שטיפת הפנים או הגוף- מאפשרים גם לנפש ולראש לחשוב בצורה שקולה יותר, לראות גם את הטוב, ואולי גם להצליח “להיכנס לנעליים” של הצד השני, לדון לכף זכות, ולאפשר לעצמנו לסלוח.

.

- הכל מלמעלה. זו בהחלט דרגה גבוהה מאוד של אמונה, שלימד אותנו דוד המלך.  כאשר שקילל אותו שמעי בן גרא, אמר דוד לאנשיו: ” הניחו לו ויקלל- כי אמר לו ה’ “. והוסיף דוד המלך: “אולי יראה ה’ בעיני, והשיב ה’ לי טובה תחת קללתו היום הזה”. כל סבל שמגיע אלינו, כל כאב, כל צער- גם הוא מלמעלה. מכוון ועם תכלית. לא קל לאחוז בדרגה הזו, אך היא בהחלט מעניקה כוח להתמודד, להתחזק ולסלוח.

ולסיום כדאי לזכור שסליחה היא תהליך. היא דורשת בשלות, מוכנות ולעיתים גם עזרה חיצונית. היכולת לסלוח הינה כוח פנימי לבחור בהתחדשות. לבחור להשתחרר, להתקרב ולהתנקות. 

הלוואי ונזכה שיתקיימו בנו גם דבריו הנוספים של דוד המלך, שכל צער, קושי וכאב, יהפכו לנו לטובה, לברכה, לקרבה נוספות ולאהבה.

בהצלחה!

להצטרפות לסדנת הזוגיות- לחצו כאן.