לא הכרתי את דפנה באופן אישי, אך לאחר הירצחה אנשים רבים כתבו דברים מרגשים ומפעימים אודותיה ולזכרה. קראתי הספד אחד. ועוד אחד. והרגשתי משיכה גדולה להכיר עוד ועוד את האישה העצומה הזו. המשכתי לקרוא עוד כתבות, ועוד סיפורים שאנשים העידו עליה באופן אישי. איזו עוצמה של אדם.

אני חשה כי הדמות שלה הינה מקור להשראה וללימוד חשוב לחיים של כולנו. במאמר זה, אני לא באה להספיד, רצוני הוא רק לחדד תובנות והבנות לחיים, בעקבות המפגש עם אישיותה הגדולה.

לבחור באהבה

“ואהבת לרעך כמוך”, זהו כלל גדול בתורה. ידועים דברי חז”ל המדגישים את הכמוך. על מנת שיהיו לאדם את הכוחות והיכולות להתחבר ולאהוב את הזולת באמת, הוא מוכרח לאהוב את עצמו, להתחבר למעלותיו. מכל כיוון שמעתי וקראתי על אהבתה של דפנה לעצמה- ולזולת. דפנה הכירה בערך שלה, במעשיה הטובים, באימהות הנפלאה שלה.

אני מאמינה כי דווקא האהבה שלה לעצמה, וההכרה במעלותיה הם אלו שנתנו לה את הכוח לגדל ילדיי אומנה, לתמוך בחולים קשים בטיפול נמרץ, ועוד הרבה (ממליצה לקרוא).

כשאדם מרגיש מלא מבפנים, כשאנו מחוברים לטוב שבנו ושמחים במי שאנחנו- מתגלים בתוכנו כוחות רבים של נתינה ועשיה. היכולת להעניק מעצמנו, מבלי לחשוש, לסייע מתוך הרגשה פנימית חיובית ומלאה, גדלה ומתעצמת.

לפתח אהבה עצמית, זה לא קל. עוד יותר כאשר לא זכינו לקבל זאת כילדים מהורינו (כמו אצל דפנה).  אבל זה אפשרי. אמנם זה דורש כוחות, יגיעה והרבה אמונה בחשיבות הדבר- אך זה שווה את המאמץ. אהבה עצמית מחזקת את הכוח לקום בבוקר בחיות ושמחה. מאפשרת לנו לקבל את הזולת בקלות רבה יותר, מבלי להתגונן. מאפשרת לסלוח, להתחבר ולהעז.

הצעד הראשון בדרך לשם הוא להבין שזה הכרחי. אי אפשר לוותר על האהבה שלנו לעצמנו. אנו מוכרחים להכיר בטוב שבנו. זה הבסיס, וזהו המנוע הפנימי לחיים. לדעת שאני טוב באמת. ולאהוב.

טיפה של אומץ

דפנה העיזה לבטא את אישיותה. להוציא את כוחותיה אל הפועל. סיפורים רבים העידו על כך. וכשקראתי זאת, חשבתי בליבי, כמה אומץ צריך.

פעמים רבות אנו שוקעים לתוך תחושה “הבושה”, שמעכבת אותנו מלהעז. אנו חוששים ‘ממה יגידו’, ונסוגים לאחור. לעיתים פשוט איננו מאמינים שבאמת יש לנו מה לתת… ואנו נמנעים מלהוציא את כוחותינו ועוצמתנו אל החוץ.

עוד טיפה של אומץ. זה מה שלמדתי מדפנה. לא לפחד. לחיות ולבטא את האמונות, היכולות והכוחות שבי. לא לחשוש לפרוץ את הגבולות של עצמי.

בכל אדם יש עוצמה. בכל אדם יש חלק אלוקי ייחודי שמחפש להתגלות ולהופיע בעולם. אנו מוכרחים ללמוד לאפשר לחלק הזה לצאת. להניח לפחד. לנסות. לרצות. לאפשר לעצמנו להתבטא ולגדול.

גם כאן נדמה כי השלב הראשון הוא לחזק את האמון בעצמנו.  לזכור כי “בשבילי נברא העולם”- צריכים אותי. יש לי תפקיד ומשמעות. וזוהי אמת, ולא סיסמא.

בעבר, כשהיו לנו נביאים, היו הולכים אל הנביא אשר היה מדריך ומגלה לכל אדם את התפקיד הייחודי שלו, בהתאם לשורש נשמתו.  כעת, כשלצערנו אין לנו נביאים, אנו צריכים לזהות זאת בעצמנו. לחפש את ‘האני מאמין’ שלנו, את הכוחות- ולהוציא את עצמנו אל הפועל. להאיר לעולם.

בכל אדם יש כוח של גדלות. ודפנה ז”ל לימדה אותנו לא לפחד להתחבר לעוצמה הפנימית, ובעיקר להעז לבטא אותה. להעז לעשות. לפעול. לחשוב. להגיד.

אומץ, אינו מתבטא בקשיחות, עליונות או התנשאות. האומץ של דפנה נבע מהאמון שלה בכך שיש לה מה לתת. שהיא מסוגלת. אומץ של בטחון. אומץ שאינו מפחד לנסות. אומץ של נועם, שלום ואהבה.

בואו נעז להיות מי שאנחנו. לבטא, לעשות, להתגבר, לאהוב, לחשוב.

להאיר לעולם כולו מתוך החיבור והאמון בטוב.

“בן אדם, עלה למעלה עלה- כי כוח עז לך!” (הרב קוק זצ”ל)