להיות נשוי ולהרגיש בודד, זוהי תחושה קשה מנשוא. אחת המטרות שבגללה אנחנו מתחתנים, הינה הרצון להיות ביחד. להפר את הבדידות, ולהתחבר לזולת קרוב ואוהב. עם זאת, מסתבר שכ25% מהזוגות הנשואים מרגישים כך. נתון עצוב בהחלט.

ניתן לומר כי כל זוג חווה לעיתים ימים או זמנים, או אפילו תקופה של ריחוק או בדידות האחד מהשני, וזה טבעי ונורמלי. עם זאת, כאשר תחושת הבדידות הופכת להיות משהו כרוני שמלווה את הקשר, תחושה קבועה של ריחוק, בכך אנו כבר מסתכנים בקיצור חיי הגוף והנפש שלנו. מה פירוש?

קראתי מאמר אמריקאי שחקר ומצא, שזוגות הסובלים מבדידות ארוכה ומתמשכת בתוך הזוגיות, חיים בממוצע 5 שנים פחות, וסובלים מבעיות בריאותיות שונות. מפחיד, אה? האמת היא שהרבה לפני המאמר הזה, בתחילת שונות ה90 כתב הסטייפלר, הרב יעקר מאיר קנייבסקי זצ”ל, אגרת שבה הוא כותב במילים אלו: ”כידוע עיקר תקוות האישה בעולמה היא, שיהא לה בעל האוהב אותה, וכשהיא רואה שזה אינו, כמעט שקרוב לפקוח נפש מרב צער ויגון על היותה גלמודה כאלמנות חיות”. תחושת הבדידות בתוך הזוגיות היא כמעט פיקוח נפש, מרוב הצער על הריחוק הגדול.

בעבודה שלי עם זוגות, אני מוכרחה להודות, יוצא לי לפגוש נשים רבות שמרגישות ‘כאלמנות חיות’. כמו כן גם גברים שמרגישים אומללים, רמוסים ובודדים בתוך הקשר הזוגי. תחושות אלו מביאות לא פעם  למצבים  של דיכאון, ואף קשיי תפקוד שונים. באמת עצוב.

אז מה עושים? האם אפשר לתקן או לשפר תחושת בדידות כרונית שכזו?

אקדים ואכתוב, שאין תרופת קסם. בסופו של דבר הכל תלוי בעבודה ובמאמץ שנעשה ונשקיע עבור הזוגיות שלנו. וכמובן  בסיעתא דישמיא שלנו.

איך מגיעים לבדידות כרונית? אפרט שתי סיבות מרכזיות.

א-      פערים. לעיתים הסיבה לבדידות נעוצה בהבדלים המהותיים בין הגבר לאישה. אמנם בתחילת הדרך המשותפת, כשהאהבה הטבעית (זו שבאה בלי מאמץ) והתקווה להצלחת הקשר גדולים יותר, יש לנו יותר סבלנות ויכולת להכיל את הפערים והשונויות הללו. אך עם השנים, כאשר מצטברים כעסים ואי הבנות, אותם פערים נתפסים בעניינו כמהותיים, גדולים ולעיתים אף כבלתי ניתנים לגישור. במקרים אלו, עלולה להיווצר תחושת ריחוק, כעס, ועמה חווית בדידות זוגית גדולה. 

ב-      חוסר הכרה בצרכים ובתפקידים השונים. לכל אדם ישנם צרכים נפשיים, פיזיים ורוחניים. בזוגיות יישנם  צרכים נוספים שבאים לידי ביטוי בציפיות שלנו האחד מהשני. אישה למשל (כל אישה!) זקוקה להרגיש אהובה ורצויה על ידי בעלה. איש למשל, זקוק להרגיש כי האישה שלצדו מעריכה אותו, ונותנת לו מקום. עם זאת, כאשר איננו מודעים לצרכים  השונים של כל אחד. כשאיננו משוחחים על הצרכים הללו, ובעיקר כשאיננו מצליחים להעניק האחד לשני את אותם דברים שהוא זקוק להם, אט אט, אנו עלולים להגיע למצב של בדידות. הגבר יחוש מרוחק מאשתו, והאישה תרגיש שאין לה שותף אמיתי.  וכל אחד יסתגר בתוך עצמו.

ומה הפתרון?

כמו שכתבתי בתחילה, אין  פתרון פלא. צריך לעמול. עמל שאינו קל, עמל הנפש. הוויתור. ההתמסרות.

א-      התמודדות עם פערים. על מנת שהפערים וההבדלים בנינו לא יהפכו למהות הקשר שלנו, ויחרחרו בנינו מריבות תכופות, אנו צריכים לדעת לשים אותם במקומם הנכון. אצל כל הזוגות ישנם חילוקי דעות וגישות, מי יותר ומי פחות. אך הבנה וגישה אחת מוכרחה להיות אצל שני בני הזוג- הזוגיות שלנו, החיבור, הקשר והאהבה, הרבה יותר עמוקים ומשמעותיים מאשר הפערים הללו, גדולים או קטנים ככל שיהיו (ועובדה קטנה למשל, שישנם זוגות מעורבים של חילונים ודתיים שחיים יחד באושר!). אנו צריכים לאמן את עצמנו לוותר “הצדק” למען השלום והאהבה. ניתן למצוא פשרות, יש כלים ודרכים לגישור, כל זאת בתנאי- שאנו זוכרים להשקיע באהבה ובחיבור. ואיננו נותנים לפערים הללו להשתלט ולצבוע הכל שחור. הקשר הזוגי הוא רחב וחשוב יותר (חומרים מורחבים בנושא הפערים ניתן למצוא באתר).

ב-      חוסר הכרה בצרכים השונים. זוגיות מוכרחים ללמוד. פגשתי  בחיי כל כך הרבה אנשים שטענו שהם אלופים בזוגיות… אבל בפועל הוא לא הצליחו להבין את הצרכים של השותפ/ה שלהם בנישואין. צריך לזכור, לדעת ולהסכים ללמוד את הצרכים והתפקידים של כל אחד מאתנו. כשאת יודעת מה באמת חשוב לבעלך, מה נותן  לו כוח, ומה התפקיד שלך בקשר הזוגי יהיה לך קל יותר לשמור על זוגיות טובה ויציבה. וכשאתה מבין מה זאת אישה, ובפרט מהם הצרכים  של אשתך יהיה לך קל יותר להעניק לה ולמלא אותה בכוחות ושמחה. מתוך הרגשה טובה.

בדידות בזוגיות היא כאמור תחושה לא קלה, שעלולה אף לפגוע בנו פיזית ונפשית. תחושת הבדידות בזוגיות מחייבת אותנו לעשות חשבון נפש אישי ולשאול את עצמנו, איך הגענו למצב הזה? ומה אני יכול/ה לעשות בכדי לשפר וליצור קרבה.

ולסיכום, הדבר הבסיסי וההכרחי על מנת “לשבור” ולצאת ממעגל הבדידות, הינו לקבוע זמן לזוגיות. אמנם בדידות היא תחושה נפשית שאינה נמדדת דווקא בזמן, אך זמן זוגי עבורנו בלבד, יוכל לאפשר בהדרגה את השינוי. מוכרחים למצוא זמן קבוע להיות יחד. מוכרחים. (גם אם בהתחלה אין  לנו חשק, או כבר מלא זמן שלא יצאנו לבד… זה הזמן להתחיל, ולהתמיד). לטייל, לדבר, לשתות קפה, לשחק. ממש כמו פעם…

והלוואי ונצליח בעז”ה לפרוץ את המחסומים, ליצור קרבה, ואריכות ימים בטוב!

בהצלחה.