מרכיב מרכזי בחינוך ובגידול הילדים שלנו הוא היכולת לעודד. אדם מעודד או ילד מעודד מרגיש כוח ורצון לעשות עוד ועוד. בכתבה הראשונה בנושא עידוד, הסברתי בהרחבה את חשיבות העידוד לבריאותו הנפשית של הילד וליכולתו להמשיך להתפתח.

אך מה קורה כאשר אנו מוצאים את עצמנו חסרי כוח לעודד? כאשר אנו מרגישים חסומים ותקועים מלומר מילה טובה?

נדמה כי אין אמא או אבא שלא יוכלו להזדהות עם התחושה הזו, אפילו בתקופה מסוימת בחייהם, מול ילד מסוים, או בשעות מסוימות בהם, קשה להם יותר למצוא את הכוח לעודד, לראות את הטוב ולחזק.

מדוע זה קורה לנו? הרי אנחנו ההורים בוודאי רוצים לתת כוח, חום, אהבה ובטחון לילדים שלנו, מדוע לעיתים כל כך קשה לנו לומר מילה טובה?

התשובה לשאלה הזו הינה אישית ופרטית, אך יש גם מספר תשובות רחבות, אשר מצאתי אותם כמכנה משותף להרבה הורים שמתמודדים עם הקושי לעודד ולחזק את הטוב.

איננו מעודדים בעצמנו.

אם או אב אשר אינם מרגישים מעודדים בעצמם, אשר חווים את עצמם ‘כלא מספיק טובים…’, כחסרי כוח, חסרי ערך או משמעות, סביר שירגישו קושי למצוא את הכוחות, או את הנקודות בילד/ה, אותם כדאי לעודד.

החיים שלנו הם סידרה של התמודדויות. לעיתים התמודדויות טובות ומשמחות, לעיתים כאלו יותר מורכבות, לעיתים כאלו שבאות אלינו בהפתעה, לעיתים התמודדויות של רגע, ולעיתים מדובר בתקופה שדורשת מאתנו יותר כוח, יותר אמונה, יותר רצון וצמיחה.

בכדי לצלוח ולעבור בטוב את התמודדויות החיים, אנו צריכים להיות מצוידים בכלים פנימיים וחיצוניים, שיסייעו לנו ויעניקו כוח, אמונה, אופטימיות והרבה רצון קדימה. אחד הכלים המרכזיים והחשובים הינה הכול של: העידוד.

להרגיש ולהאמין שגם אם כעת קצת קשה, עוד יהיה לנו הרבה יותר טוב. עוד נראה נחת. עוד נצליח. עוד נחייך ונשמח. עוד נגיע רחוק. עוד נתפתח, עוד נתחתן, עוד נזכה לאושר הגדול, עוד ועוד…

אדם שמאמין בעצמו, שחש אופטימיות ביחס לחיים- מסוגל להתבונן על ילדיו ולהאמין גם בהם. לראות את הכוח שלהם להצליח ולהתקדם בעז”ה עוד. ועוד. כשיש לנו אמון ביכולת שלנו להצליח ולהתקדם מעבר לקושי הנוכחי- אנו מסוגלים גם להתבונן על ילדנו ולראות את האור הפנימי שלהם, את הטוב ואת היכולות מעבר לקושי המסוים שצץ בדרכם, או בדרכנו איתם.

חוסר בתמיכה

כולנו זקוקים לחוש תמיכה מסוימת בחיים שלנו. לחוש שאנו נמצאים בסביבה חמה, שיש לידנו אדם שמאמין בנו, שמעודד ותומך בנו בדרכנו. ואילו כאשר אנו עצמנו חשים לבד, חסרי תמיכה והגנה, חסרי בטחון- ייתכן כי יהיה לנו קושי למצוא את השביל והדרך הנכונה כיצד לתמוך בילדנו- שגם הם כל כך זקוקים לתמיכה שלנו.

זה אינו נובע חלילה מכך שאיננו רוצים לתמוך. לעיתים זה נבע מכך שמעולם לא לימדו אותנו תמיכה מהי. שלעולם לא זכינו לתמיכה ולעידוד, כך שאיננו יודעים איך עושים זאת, איך משדרים ומייצרים אווירה של תמיכה, כוח ועין טובה- ולא ביקורתית.

התמיכה החיצונית ממלאת אותנו מבפנים. היא מרפדת ומרככת את הנוקשות והביקורתיות העצמית והחיצונית. אדם שחש כי מאמינים בו ותומכים בו- יחוש רצון רב יותר לעשות ולהוכיח כי התמיכה בו הייתה נכונה. כי האמון בו אכן הגיע לו- והנה הוא מתקדם! מצליח! פועל! ושמח.

אם כך, כיצד ניתן למצוא את השביל הנכון לעודד? איך לומדים לתמוך בילדנו הזקוקים לנו כל כך?

הדרך, כפי שתיארנו קודם- מתחילה בתוכנו. בעבודה שלנו מול עצמנו. ביכולת שלנו לתמוך ולעודד את עצמנו. הדבר הראשון (שקל לכתוב אותו, אך לא תמיד קל ליישם…) זה לוותר ולהשתחרר מהצורך “במושלם”. ליהנות מההצלחות הקטנות שבדרך, ולהיות סלחנים יותר. גם אם חלה טעות, גם אם קצת אבדנו סבלנות- לנשום עמוק ולזכור את הטוב. מה כן עשינו? היכן הצלחנו להתגבר? להתקדם? לוותר ולפעול? לצערנו, קל מאוד ליפול לתוך ההתמקדות “בחסר”. ודווקא משום כך, יש לנו עבודה עיקרית וחשובה- להתאמן לראות את הטוב ולשמוח בו. כמות שהוא.

ומעבר לכך, חשוב לזכור עקרון מהותי נוסף. המוכנות שלנו להשתדל. היכולת לנסות. לרצות. התוצאות כידוע, אינם בידיים שלנו. אלא עיקר הכוח הוא במוכנות שלנו להשתדל. וגם של ילדנו האהובים. כשאנו מזהים את הרצון שלנו לנסות, להשתדל- זה מה שחשוב. זה העיקר וזו הנחת הגדול. הכוח לנסות. הכוח לרצות. כשהילד ניסה, ולא הלך- העיקר שניסה. ואת זה תפקידנו לעודד ולחזק.

אנו רוצים לעשות טוב? אנו רוצים להתקדם? זה הכי חשוב, וזה מעיד על הנפש שלנו מפנים. על המהות ששלנו ששואפות לטוב. על הנשמה הטהורה שלנו (ושל ילדנו) שרצונה נמשך למעלה.

דבר נוסף ועיקרי בדרך הוא המוכנות המתמדת- להתחיל מחדש! ושוב, קודם כל ביחס לעצמנו. להאמין כי כל רגע הוא הזדמנות לשינוי. וגם אם עד כה לא ממש הלך לי כמו שרציתי… ר’ נחמן מברסלב מדגיש כי מבחינה רוחנית בכל רגע יש לאדם אפשרות להיוולד מחדש. גם לך. ובוודאי שגם עבור הילד/ה שלך. גם אם יש קשיים והתמודדויות בדרך- יש עוד כל כך הרבה אפשרויות לשנות, לנסות ולהתחיל מחדש!

הורה מעודד- הוא הורה שמסוגל לעודד. הורה שיש בו עין טובה על עצמו- הוא הורה שיכול להתבונן בעין טובה על ילדיו. הורה שמסוגל להיות אופטימי ותומך כלפי עצמו- בעז”ה יצליח להיות אופטימי גם עבור ילדיו.

להיות הורה זו השליחות הכי גדולה שלנו. זה הכוח לבנות אישיות ולחזק את הנשמות היקרות הללו. זה האתגר והתפקיד- ואסור לנו לוותר…

המון הצלחה!!