“מאוד קשה לי שאשתי מבולגנת!”, “לא יכולה לראות שבעלי מבזבז את הזמן במחשב…”, “אשתי חייבת להשתנות!”, “בעלי חייב ללמוד להירגע!”. אלו הן דוגמאות למקרים ושאלות רבות שאני פוגשת. אמירות אלו מבטאות דבר אחד מרכזי- קשה לי עם החיסרון שלו/שלה, ואני רוצה שישתנה!  

***

איך באמת מתמודדים עם חסרון של בן/בת הזוג? מהי הדרך המרכזית שיכולה לסייע בשינוי ובצמיחה?

במערכת זוגית המורכבת משני אנשים שונים, כנראה שתמיד יהיו דברים מסוימים שאחד מהצדדים עושה, והשני לא ממש מחבב או מסכים איתם.

דרך אחת, ידועה ונפוצה, היא דרך הביקורת וההערות. אלא, שביקורת לרוב, יוצרת תחושה לא נעימה. לעיתים היא מעוררת הרגשה של חוסר הערכה, או של עליונות מצד האדם שמעיר לנו. ובאופן טבעי, תחושות אלו מחלישות את כוחות הנפש, ומקשות עלינו מלהשתנות.

עוד יותר כאשר מדובר בבן הזוג שמעיר. כאשר בן הזוג (או בת זוג כמובן) מרגיש שהאישה שלצידו אינה מעריכה או מאמינה בו, על ידי שהיא מדגישה ומזכירה את אותם המעשים שאינה מחבבת או מסכימה, סביר כי המוטיבציה והכוחות לשינוי ייחלשו. אדם חפץ להשתנות, מתוך תחושה טובה. מתוך חוויה של הערכה וחיוביות, אשר מגבירות את הרצון לעשות עוד טוב.

מעבר לכך, במערכת זוגית, חשוב שנזכור כי אין מתפקידנו לחנך האחד את השני, אלא ליצור חיבור שלם, חיובי וטוב. במסגרת החיבור הזה, באופן טבעי יהיו דברים שיציקו לנו, ועל כך חשוב לשוחח, לדבר  ולשתף מתוך כבוד.

אני מאמינה כי שיתוף, גם בהקשר של דברים המפריעים לנו הוא  הכרחי וחשוב. כך אנו לומדים להכיר האחד את השני, וכך אנו מתקדמים וצומחים יחד. אלא שאווירת השיתוף מוכרחה להיות מתוך מקום של אמון ועין טובה.

כאשר אדם למשל משדר לבת זוגו, שהיא טובה בעיניו ושהוא סומך עליה, ועם זאת ישנם דברים שקשים או מפריעים לו, הסיכוי שהיא באמת תאזין לדברים, שהיא  תרצה לגדול ולהשתפר- גדול הרבה יותר. בכדי שהביקורת או ההערה ייכנסו אל הלב, הן חייבת להיאמר מתוך מקום שמאמין באדם, מתוך תחושה חיובית של הערכה וכבוד.

המטרה המרכזית שלנו היא בוודא לא “לחנך”, או לבקר. המטרה שלנו היא להיות שותפים, ולסייע האחד לשני לצמוח ולהשתפר. לכן, חשוב עד מאוד לתמוך ולסייע האחד לשני מתוך חוויה של “ביחד” ולא של “אני מבין או יודע יותר ממך”, כי אז, פספסנו את עיקר העניין.

איך בכל זאת מתמודדים עם חסרונות? כיצד ניתן לסייע לבן/בת הזוג לעשות שינוי?

.

חיזוק הטוב הקיים. הדרך המועילה בעיני לסייע לאדם להתקדם ולצמוח, ולאו דווקא לבעל או אישה, היא דרך הדגשת הטוב הקיים.. אישה למשל המתלוננת שבעלה לא מפרגן לה, חשוב מאוד, שכשהוא כן אומר מילה טובה, (ואפילו חצי מילה), לומר לו כמה זה חשוב עבורה, נעים לה ומחזק אותה. הדגשת הטוב מעניקה תחושה חיובית ובעיקר חוויה של אמון והערכה, אשר אלו מחזקים את הרצון לעשות עוד טוב, להתקדם ולצמוח.

שותפות ולא ביקורתיות. כפי שציינתי, ביקורתיות לרוב לא מועילה. להבדיל מכך, שיחה טובה, התעניינות כנה ותחושה של שותפות, יכולים בהחלט לסייע. אפשר לשוחח עם הדברים יחד. למשל אישה שמתלוננת כי בעלה מבזבז את זמנו. ניתן לשאול בכנות, מה אפשר לעשות בכדי לסייע לו בכך? (והאם הוא רוצה את הסיוע שלה?) או איש שקשה לו הבלגן של אשתו, יכול להתעניין מהי נקודת הקושי המרכזית, איפה אפשר להקל עליה?

אך העיקר כאמור,  לוודא שההתעניינות באה מהלב, מתוך אמון וההערכה כלפיו, ולא בעליונות או ביקורת. יתרה מכך, ייתכן כי נופתע לגלות שלבן או בת הזוג, גם כן לא קל להתמודד עם אותו חיסרון או קושי. ולכן, ייתכן כי השותפות ההדדית, והרצון הכנה לסייע תיתן כוח לצעוד יחד, יד ביד בדרך לשנוי.  

קבלה. הנקודה האחרונה, והלא פחות חשובה, היא היכולת שלנו ללמד לקבל את בן הזוג שלנו. התחושה של: “בן/בת זוגי רק רוצה לשנות אותי”, היא קשה, ומחלישה את האמון ההדדי. כל אדם חפץ להרגיש שמקבלים אותו ושמחים בו כמות שהוא. וזהו גם אחד הכלים המרכזיים שמסייעים לאדם להתקדם. כאשר אנו מרגישים ששמחים בנו ומקבלים אותנו, הרצון הפנימי לגדול ולהתקדם, מתעצם. ומעבר לכך, קבלה הדדית בתוך הזוגיות, מחזקת את הביטחון האחד בשני, מעצימה את האהבה והכבוד שבקשר.

קבלה הדדית מתבטאת קודם כל ביכולת להביע ולבטא הערכה ואהבה- שאינם תלויים במעשים. לתת הרגשה טובה באופן יומיומי שאינו מותנה. בכדי להגיע לכך, אנו עצמנו צריכים  להתאמן ולחזק את שרירי ההבעה, הערכה והעין הטובה.

שיהיה בהצלחה רבה!