מאמר

כלה וחמות

חמה וכלה- הילכו שתיהן יחדיו?

 

ישנה בדיחה על חמות המספרת לחברתה על החתן שלה: “את לא תאמיני איזה חתן מקסים יש לי. איך הוא עוזר לבתי בבישולים, בקניות, בסידור הבית ואפילו בכביסות! חתן זהב יש לי! אבל הכלה שלי, שלא תדעי מצרות. היא נותנת לבן שלי לעשות קניות, לבשל, לסדר את הבית ואפילו לתלות כביסה! איזו כלה, פשוט נורא!

 

בדיחה או לא בדיחה?

 

לא מזמן דיברתי עם חמות טרייה, אשר סיפרה בכאב על הקשר שלה עם הכלה החדשה שהצטרפה למשפחתם. “לא כך תיארתי את היחסים שלי עם הכלה שלי..” היא אמרה לי בצער אמיתי, “היא בקושי אומרת שלום כשנכנסת, לא אומרת תודה על שום דבר, רק סגורה עם עצמה, וכמובן שלא מתקשרת, לא משתפת או מתעניינת…”

 

מהצד השני יצא לי לשוחח לא מזמן עם חברה  שסיפרה לי כי חמותה פשוט “חונקת אותה”.

 

“היא כל יום מתקשרת, שואלת שאלות שלא ראוי לשאול, מבקשת מבעלי כל הזמן שיעשה לה ‘טובות’ וכשאנו באים לשבת היא לא נותנת לנו לנוח כי חשוב לה שנדבר…”.

 

יש גם אמירות קצת יותר מבינות: “כלתי נחמדה, היא באמת בסדר, לו רק היא הייתה קצת יותר עדינה/ רגישה/ שמחה/ ואפילו- יפה. כן, כן שמעתי על חמה שסיפרה כי כואב על שכלתה לא מאוד נאה. ומהצד השני, גם לכלות יש הרבה מה להגיד: “חמותי אישה טובה, אבל: ביקורתית/ עצבנית/ קרה/ תקיפה” וכדומה.

 

אז מה קורה לנו במפגש הזה בין הכלה לבין אם החתן?

 

הרבה רגשות מתעוררים סביב המפגש הזה והנושא הוא רחב. אנסה לכתוב כמה הסברים לכך, אך חשוב לומר שלכל סיפור יש את המאפיינים האישיים שלו.

 

ראשית, נדמה כי המפגש הזה מביא עימו ציפיות רבות. הרבה נשים מדמיינות את הכלה של בנן כאישה מקסימה, טובת לב, מוכשרת, רגישה, לבבית ובקיצור מושלמת- כמוהו.

 

לצערנו, תמיד ישנו פער בין הדמיונות לבין המציאות. כך שגם הכלה הכי מקסימה וטובת לב, היא בנאדם, עם חסרונות ויתרונות. השאלה על מה אנחנו שמים את הדגש.

 

ומה קורה עם הצד השני? פעמים רבות בתחילת הנישואין הכלה הטריה רוצה להרגיש שהבעל שלה- הוא רק שלה. וממילא כשהיא מרגישה שבעלה יותר מדי קשור אל אימו, זה לא קל. וזה אף עלול עורר ביקורת ורגשות שליליים מהכלה כלפי החמה.

 

אבל לא תמיד זו הסיבה. יש משהו במפגש הזה בין חמות וכלה שמעורר מתח.  החמות, אם החתן, גידלה את בנה במסירות שנים ארוכות, השקיעה בו את נשמתה, ולפתע פתאום, הגיע בחורה צעירה, אשר בנה היקר הולך שבי אחריה. לעיתים קרובות זה לא קל. התחושה שאני כבר לא מקום ראשון עבור הבן שלי, שהפכתי להיות מקום שני או גם שלישי ורביעי (אחרי שמגיעים הילדים), היא לא פשוטה בכלל. דווקא מתוך התחושה הזו, מתעורר פעמים רבות הצד הביקורתי והבוחן מהחמה כלפי כלתה.

 

אך לא רק החמות נמצאת בסיפור. יש פעמים בהם גם הכלה נכנסת למקום הביקורתי והבוחן כלפי חמותה. כאשר הכלה מתקשה לקבל ולהבין את הצד השני, או כאשר היא עסוקה בהשוואה בין אימא שלה המקסימה לבין חמותה הלא מקסימה, זה עלול להגביר את המתח (גם אם הוא לא מדובר).

 

אז מה ניתן לעשות?

 

ראשית ננסה להתחזק באמונה שאפשר לשנות.  גם במצב הכי מורכב, אפשר בעז”ה, ועל ידי עבודה נכונה, לעשות שינוי. והשינוי תלוי בי. בחיבור שלי לעצמי, באמון שלי בעצמי, ומתוך כך ביחס שלי כלפי חמותי/כלתי.

 

ונתחיל דווקא מהכלה:              

 

ראשית חשוב שתזכרי לעצמך מדי פעם כי חמותך היקרה, היא זו שגידלה את בעלך האהוב. קמה עבורו בלילה, טיפלה בו כשהיה חולה, שיחקה איתו, צחקה איתו, וגידלה אותו שנים ארוכות. עכשיו כשהוא נשוי, לפעמים- קצת קשה לה. אולי היא פשוט מתגעגעת, אולי דואגת לפעמים. לב של אמא לבנה. ולך, יש בעז”ה מה לעשות בכדי להקל מעט.

 

אז הנה כמה עצות מעשיות קטנות, תבחרי רק מה שמתאים לך ומדבר לליבך-

 

ביום שישי, כשמתקשרים להגיד שבת שלום- תתקשרי גם את! ולא הבעל, הבן… כמה זה משמח אותן!

 

תצייני לעצמך ביומן את יום ההולדת שלה וכן את יום הנישואין- ותתקשרי! תקני מתנה קטנה, תשלחי פרחים, הודעת טקסט… (חמה אחת סיפרה לי שכלתה הייתה היחידה שזכרה את יום הנישואין שלהם!!)

 

שיחה באמצע השבוע. סתם לשאול מה נשמע ואיך בבית. לספר קצת מה קורה אתכם ופשוט להראות שאכפת..

 

לשתף. ואם קשה לך אז אפשר לתכנן מראש דברים קטנים שאת מסוגלת לשתף. זה נותן לחמה (והאמת שגם לאמא..) תחושה שהיא חשובה, שהיא “בעניינים”.

 

בשבת, כשאתם מגיעים וכל מה שמתחשק לך זה לנוח- בכל זאת להתגבר- ולהציע עזרה. לשטוף כלים, להגיש, לחתוך סלט. וכמובן להחמיא על האוכל הטעים…

 

מידי פעם, להביא משהו לשבת. פרחים, פשטידה, עוגה… זה פשוט נותן תחושה טובה!

 

תני לבעלך זמן לדבר עם אמא שלו! תעודדי אותו למשל לצאת איתה לסיבוב ולהקדיש לה זמן. החמות מעריכות זאת. וצריכות זאת. זה הילד שלהן! וכן גם את, תנסי לדבר יותר, ליצור שיחות טובות ונעימות.

 

שמעתי על כלות שקוראות לחמה “אמא”- אז למי שמתחברת לכך… אפשר לנסות.

 

כשבאים לביקור- תיגשי אליה במיוחד ותאמרי לה שלום אישי מכל הלב… (הן שמות לב לכך..) אותו דבר כשיוצאים- לומר לה להתראות באופן אישי…

 

כבדי אותה. אל תעירי לה, ואל תעירי לאחים או לאחיות של בעלך. גם אם יש משהו שמאוד מפריע לך, תתאפקי. אם זה הכרחי, דברי על זה עם בעלך אחר כך.

 

ובקשר לבעלך. חשוב מאוד לשתף האחד את השני במה שאנחנו מרגישים. אך בהקשר הזה צריך ליזכור שזו המשפחה שלו. האחים שלו, ההורים שגידלו אותו. אפשר לדבר, רצוי לשתף בתחושות, אבל בחכמה. במידה. תבדקי ותרגישי עד כמה הוא מסוגל להכיל ולהבין, ובאיזו נקודה כבר קשה לו.

 

וכמה דברים לחמות היקרה:

 

ראשית תזכרי שכלתך הצעירה, היא בסך הכל אישה טובה. שרוצה בטובתו של בנך. שאוהבת אותו ומשתוקקת לבנות בית שמח ומאושר. היא באמת רוצה שיהיה טוב, והיא בחורה צעירה, שעושה את הכי טוב שהיא יכולה ויודעת. ודווקא מתוך כך, היא זקוקה להערכה שלך, לתחושה נעימה, ולעין טובה כלפיה. ועוד יותר מכך, את הגדולה, הבוגרת, ביכולתך פעמים רבות ליצור שינוי ביחסיכם, לטובה.

 

ביום שישי, כשמתקשרים להגיד שבת שלום- תבקשי לשוחח גם איתה. תתענייני קצת איך עבר השבוע, ותאחלי שבת שלום ומבורך.

 

אל תעירי לה. זה מחליש אותה ופוגע בה. כלתך זקוקה להערכה שלך, גם אם היא לא אומרת לך זאת ישירות.

 

הימנעי מלדבר רע על כלתך באוזני בנך. זה עלול לגרום לבעיות בשלום בית, וחבל. חבל מאוד. אם יש דברים שמאוד מפריעים לך, תנסי להתייעץ, לראות מה את יכולה לעשות בעניין, מבלי לערב את בנך.

 

 

אל תעשי השוואות. במידה ויש לך כמה כלות אל תעשי ביניהן השוואות. אבל עוד יותר מכך, אל תשווי בין כלתך לבין בתך. זה עלול להביא לאי נוחות ולפגיעה.

 

תתענייני, אך אל תתערבי. להתעניין פירושו להראות שאכפת. להתערב זה להכניס את דעתך והשקפתך כשלא ביקשו זאת ממך, וזה אף נתפס פעמים רבות, כביקורת.

 

כשהם באים לביקור, תקבלי אותה בחיוך. תני לה את ההרגשה שאת שמחה לראות אותה. זה עושה טוב בלב. ואם תוכלי- תכיני לה איזו מנה שאת יודעת שהיא אוהבת במיוחד. זה משמח מאוד.

 

כשאתם באים לביקור, תחמיאי. על הבישולים, על הבית ובכלל. ואם מסתדר לך, תביאי איתך משהו במתנה.

 

יש לך הרבה השפעה על המצב. ככל שתשדרי לה שאת  מעריכה אותה, מכבדת ושמחה בה- כך היא תרגיש יותר טוב ותוציא מעצמה יותר טוב. ישנו כלל בנפש האדם- בסביבה שהאדם מרגיש בה טוב- הוא יוציא מעצמו יותר טוב. בסביבה שהאדם מרגיש בה לא טוב- הוא יוציא מעצמו פחות טוב.

 

ולכל הצדדים גם יחד:

 

תנסי להרפות מהמחשבה על כך שהיא תשתנה. כשאת עסוקה בכך שאת רוצה שהיא תשתנה, את מבזבזת כוחות יקרים. אלי היא תשתנה ואולי לא, אבל העיקר זו את. המיקוד מוכרח להיות פנימי. שם נמצא הכוח שלך. ורק משם אפשר יהיה בעז”ה להצמיח שינוי.

 

תנסי לדמיין את עצמך במקומה. תזכרי בעצמך בתור כלה צעירה, או תחשבי על כך שעוד כמה שנים גם הבן שלך יעזוב את הבית לטובת אישה אחרת, ואיך תרגישי?

 

לדון לכף זכות. תזכרי לעצמך שחמותך/כלתך בוודאי רוצה טוב, גם אם היא לא תמיד יודעת איך לעשות זאת נכון. היא וודאי רוצה טוב.  גם בך וגם בה נמצאת נשמה טהורה, שרק רוצה להאיר. והיא פועלת בפשטות רק מתוך מה שהיא יודעת או לא יודעת לעשות. מעבר לכך, שלא תמיד את יודעת מה עבר עליה באותו השבוע ולמה היא  עצבנית/עצובה/סגורה ואולי אפילו לא נחמדה. ייתכן מאוד, וזה בכלל לא קשור אליך. אולי עבר עליה  שבוע לא קל והיא עצמה זקוקה קצת לכוחות ולמאור פנים. תנסי, ככל יכולתך לקבל אותה יותר בחמלה וברכות, ייתכן והיא מאוד זקוקה לכך.

 

עין טובה. כשאנו מסתכלים אחד על השני ומתמקדים במה שמפריע לנו- הדבר המפריע יגדל בעיננו עוד יותר. אבל אם אנחנו שמים את עיקר הדגש על מה שטוב, על מה שאנחנו אוהבים ומעריכים- אז גם נזכה להעצים את אותו טוב, להרגיש יותר את הטוב ולהגדיל את האהבה, החיבור והשמחה.

 

לקיחת אחריות אישית. העיקר כאמור, זה המיקוד הפנימי שלנו בעצמנו. אם כל אחת תשתדל לחפש ולבחון היכן היא יכולה לשפר ולקדם את הקשר לטובה, בוודאי שהקרבה והטוב יוכלו לגדול בקלות רבה יותר.  

 

ונסיים בדברי הגר”א שכתב בצוואתו כי הוא מבקש מאשתו לכבד את אימו, ומאימו ביקש שתשמור על שלום עם אשתו. כך שוודאי שזה לא תמיד קל, אבל אם תאמיני בעצמך באמת, יהיה לך יותר קל, לנסות ולהאמין גם בה.

 אני מאמינה בך ושולחת כוח,

בהצלחה רבה, והרבה אהבה!

 

3

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

תגובות

תגובות

  1. 28 בינואר 2015 at 8:41

    בני התחתן קצת מעל 1/2 שנה. מהתחלה הצבתי גבולות. אני לא משרתת של אף אחד. אם הם רוצים לבוא שבת לדעת לבוא לעזור שעתיים לפני שבת ו/או בחמישי. בני החליט שהוא לא “עבד” והחליט לו לבוא שבתות. אין בעיה בכלל. הוא הפסיד. אני לא מעוניינת לוותר יש לי עקרונות ועקרונות אלו ישמרו גם לילדי והכלות הבאים. אין פשרות בענין. אם לא העריך את עצמי לא יעריכו אותי.

  2. 30 בינואר 2014 at 20:04

    חמות וכלות די מדובר, לדעתי יש לעצור את הבדיחות והאמירות, שלא פעם מעוררים כאב חד וצורם לשני הצדדים,ואותי באופן אישי מקוממים,הכלה לומדת, עובדת ותאוות החיים, האגו,חזקים ורבים,
    ההשוואות, והכבוד, והשיחות כמה אני אצל בעלי שווה,
    הרי מי כמונו יודע שחיי הזוגיות אינטרס טוטאלי, אם לא כך הזוגיות מזמן לא היו קימים, וגם אם אנחנו חיים ע”פ תורתינו הקדושה נהיה צדיקים ככל שנהיה, תמיד נדרוש נוחיות כבוד,”יצר האדם רע מנעורו”
    והאמא שאהבתה לבנה עזה כמוות היא שתמסור נפש חלילה, האישה לו, הדור הזה אינו יודע להעריך ,הדור בא הביתה יום שישי וערב חג, והאמא כמו משרתת עבורם, לא מזיז ולא חש מאומה יתרה מזו, גם הבת כשבאה לאמא, אני אומרת באותה מידה שמלמדים זוגיות , וחינוך ילדים יש ללמד מה זה לכבד את האדם המבוגר, ההורה, אפוק , הבלגה, עזרה, להתעניין במה לעזור, במה לסייע , להכנס עם משהו בוודאות יודעת הכלה מה הורי בעלה אוהבים, מבטיחה לכל אלה המדברות, כלות אלו יחיו בכבוד כמו מלכות , והרבה שמחה וחבור ונחת רוח לבעלה , ולילדיה דוגמא אישית הרי אנחנו מגדלים את הדור הבא, אסיים במשפט: בישובינו גרה אמא צעירה מדהימה,סמוך ממש להורי בעלה כמו שאני מכירה אותה, שאלתי:תגידי לי איך את גרה פה,הישוב הזה מזה לא מתאים לך,ענתה לי מספיק שילדי רואים איך בעלי מכבד את הורו, דייני, ועוד משפט באחד הסדנאות דברנו על כבוד הורים ,החברה התחילה לבכות שאלנו למה? ענתה כך, כמה פגעתי באמא , עד שלא ניהיתי אמא, כי לא ידעתי שגם אמהות נפגעות, לצעירות יש להן הרבה כוח ,והתופה החברה האנוכיות האגו , התחרות, עובדים אצלם ללא הפסקה,(אני אומרת לא כולן יש מקסימות ומדהימות וצעירות, שבת שלום!

  3. רות

    26 במאי 2013 at 22:23

    איזה מאמר מקסים!!! בתור כלה נתן לי המון נקודות חשיבה… תודה!

Leave a Reply to רות






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר