זוגיות טובה יכולה להעניק המון כוח, שמחה, בריאות ואושר גדול לחיים. אך זוגיות עם קשיים מרובים, זוגיות שיש בה תחושת בדידות, כאב ופגיעה, יכולה לחזק דווקא את התחושות השליליות ולהחליש את כוחות הנפש.

חג החירות שאנו עומדים בפתחו- הוא הזדמנות טובה לצאת לחירות ולגאולה גם במישור הזוגי של חיינו. חג החירות הוא הזדמנות לחזק את הכוח, האהבה, החיבור והביחד הזוגי שלנו.

לקראת חג הפסח אנו טורחים ועמלים להסיר כל חמץ מהבית. “בל יראה ובל ימצא”. וביתו, כפי שפרשו חז”ל זה קודם כל אשתו. “ביתו- זה אשתו!” (מסכת יומא). כלומר- בית הוא ראשית לכל, משכן לזוגיות שלנו. ובכדי להתכונן כראוי לחג הפסח, אנו מבקשים ומתבקשים להוציא ולנקות את החמץ  מתוך הזוגיות. 

חמץ מלשון- מחיצה.

חמץ יוצר מחיצה. ואין כמו ערב חג הפסח, על מנת לנקות ולהסיר את כל אלו היוצרים בנינו מחיצות פערים וריחוק. את המחיצה של הכעס, הביקורת והבדידות. את המחיצה שמרחיקה אותנו האחד מהשני. אותה אנו חפצים להסיר, לנקות ולבער…

כיצד נוכל לעשות זאת?

ראשית, כמו בכל דבר, חשוב להגדיר ולזהות את המחיצה. ממה היא מורכבת? אילו תחושות, מאורעות, רגשות ומחשבות נמצאים בתוכה? האם מדובר על חוסר הבנה מתמשך? על ריבים תכופים? על קשיים בתקשורת? על אירוע מסוים שעבר אלינו?

לאחר שפחות או יותר זהינו וחשנו במה מדובר, ואיך “נראית” המחיצה הזו, מגיע החלק החשוב יותר.

ללמוד להיות מצה.

המצה מסמלת יותר מכל את הענווה. את המקום שמוכן להודות בטעות, לוותר, לעשות בשביל מישהו אחר, גם כשזה לא קל. המצה היא המפתח שלנו להסיר את המחיצות. מפתח של ענווה ומוכנות לקחת אחריות, לשנות, ליזום, להתקרב, לוותר ולהיות קשוב למי שעומד מולי.

החמץ לעומת זאת, מבטא את התחושות ההפוכות לכך, את הגאווה. את המקום היהיר “והנפוח”. את התחושה הפנימית של “אני מושלם”, “אינני צריך להשתנות!!”, “הבעיה היא רק אשתי/בעלי!”. המקום שלא מוכן לקחת אחריות לשינוי, מקום שרגיל בהאשמות חיצוניות, אך אינו מודע לנגעי עצמו…

הדרך להסיר את החמץ שבנינו, היא קודם כל ללמוד מהמצה. להסכים לוותר קצת על “הכבוד” שלי, בשביל הכבוד שלנו. בשביל התחושה הטובה של אשתי/בעלי. להוריד את המחיצות בקשר, דרך האכפתיות וההשתדלות עבור הצד השני. לנסות ולהתקרב, לא להיכנע “למחיצה” ולריחוק. להשתדל למען יצירת החיבור והאהבה המקשרת.

דרך של ענווה, דרך של מצה.

אחד הדברים המרכזיים בדרך הזו, הנו המסוגלות להכיר גם במעידות שלנו. במוכנות לבקש סליחה וללכת לקראת הצד השני. ממש כמו המצה, שהיא שטוחה וקלה, ואינה תופסת הרבה נפח ומקום. כך גם אנו, דווקא לפני חג הפסח, כשאנו עסוקים בלנקות את החמץ שבבית- זה הזמן לנקות את המחיצות שבניינו, מתוך הצניעות הזו, מתוך נתינת מקום לזולת, בלי “להתחשבן”, בלי לחפש תמורה- אלא מתוך רצון אמיתי לאפשר, לאהוב ולהתקרב.

איך להוריד מחיצה?

בכדי להוריד מחיצות שבנינו אנו נדרשים לתת מקום לצד השני. להקשיב באמת. להכיל את הכאב או הפגיעות מבלי לדרוש לעצמי מקום בחזרה. מבלי להתגונן או לתקוף. אלא לאפשר, להכיל, להבין ולאהוב. בכדי להוריד מחיצה ולהתקרב- אנו מוכרחים לקחת אחריות אישית. לא להאשים- אלא לעשות ולהשתדל בעצמנו.

להיות הראשונ/ה שמביע רוך. שלוחש אהבה, רגישות וחום. לעשות צעדים של קרבה. של אהבה ושל נתינה והרגשה טובה.

ליזום שיחה נעימה, להביע אכפתיות וכמובן להתפלל לבקש שנזכה להסיר את החמץ שבלב, ולהסיר את כל המחיצות…

שיהיה חג שמח ומבורך, עם הרבה אהבה, שמחה ורגישות הדדית.