מאמר אורח- מאת: טליה.

יושבת מול החנוכייה  עייפה ומותשת

מביטה בלהבה שדולקת, בוערת  ורוחשת

שקט בחדר, ואני מתבוננת לוחשת

אלוקים, תן לי מעט אור גם בחיי, אני מבקשת

חנוכייה אחת בעלת קנים

חנוכייה דולקת וריח שמנים

מספרת מזכרת את סיפור היונים

איך לתמונה ברורה, נוספו גוונים

חנוכה מסמל הישרדות וניצחון

גבורה ואומץ אמונה ובטחון

חום וקומץ שנלחם מול עוצמה וקרחון

ואני עדיין זקוק להתבונן נכון

מסירות נפש, מלחמה על הרוח

שלא תשכח התורה ויהיה בטוח

שנשמור שבת ונוכל לנוח

שנמול הבנים לא בסתר בכוח

נר החנוכה הולך ומוסיף, האור גובר

מתי בחיי אחזה בזריחה וחושך עובר

מתי תהיה יציבות  שאת חומות ההגנה שובר

או שלעד בצלקות העבר, אהיה בגדר “בודק ונובר”.

נר ה’ נשמת אדם

זאת הנשמה  שזועקת גם כשהקול נדם

כי בני אדם מוגבלים וקצרה ידם

אך החיבור אל המקור נותן חיות וזרם דם

הנשמה כמו שלהבת, אינה דועכת

לעיתים מטפסת גבוה לעיתים למטה נמשכת

אך תמיד לה’ לקדושה שייכת

- מי לה’ אלי, זאת  הייתה הסיסמא

ה’ הוא התשובה ויהי מה

הוא ברא אותי והוא מקור החוכמה

הוא נתן את הצרה וייתן את הנחמה

להתחזק בתפילה/תקווה  ואמונה

 לקבל את עצמי גם כשלא הכל  מבינה

 זה לא מצביע כלום על היותי קטנה

ולא להתייאש גם אם אני בשלב של המתנה

פוזלת לכיוון הסביבון

ומיד מפעילה את  הדמיון

משעשעת את כולם אך לעצמי אני דלה, אביון

מסתובבת בחיים ולא מוצאת הגיון

ובסוף מותשת על רגל אחת צונחת

צמאה למעט שמחה ורגעים של נחת

רוצה טעינה משמעותית ובלתי נשכחת

משהו להיאחז וציידה לחיים לקחת.

רוצה לגלות בתוכי את המכבי

לחוש את הניצחון שלי יביא

נכון אני לא בדרגת אליהו הנביא

אך מן הסתם  הוא קיים גם בי.

בימים ההם בזמן הזה

זה לא רק סיפור צריך ללמוד מזה

להרגיש באמת ולא רק תפקיד בתוך מחזה

ואולי אז בגאולה פרטית אחזה!

לחיות ברוגע לא להיבהל

שמחה ואושר בחיי לְתַבֵּל

להבחין בין עיקר לטפל

שאדע את מה לכבד ועל מה להסתכל

מאמינה אני בך, אלוקי ישראל

שמה שכתבת עבורי הוא נכון ומדוייק רק שיהיה בנקל.

 הרי אני בת של מלך, וחלק מעם ישראל!

שרוצה לפרסם עוד נס, לומר תודה ולשיר הלל.

(טליה)