חודש שבט שבמרכזו טו’ בשבט, הוא חודש שמחבר אותנו לאדמה, לאילן ולפרות השונים. בחודש זה יש לנו הזדמנות להתבונן וללמוד מהצמחים, מהפירות והעצים מספר כלים מרכזיים גם לצמיחה האישית שלנו.

השקיה

המרכיב העיקרי בחייו של הצמח, הוא המים. השקיית הדשא למשל, היא זו שנותנת לו את החיות, ואת הכוח הפנימי לצמוח, לעלות ולהוות עבורנו כגינה נעימה להתרווח בה. וממש כמו הדשא, גם אנו זקוקים למים. גם אנו זקוקים לחיות יומיומית. להשקיית הנפש שלנו. השקיה שתאפשר לנו לגדול. שתעניק לנו כוחות בסייסים של חיים.

ומהם המים הללו? מהי המצרך הבסיסי ביותר שאנו זקוקים לו?

כתבו חכמים: “אין מים אלא תורה”. ומהי תורה? תורה היא המשמעות לחיים. התורה היא מכוונת מטרה. מסמלת את התכלית.

וזהו המים המהותיים שכולנו זקוקים להם- משמעות לחיים. חיבור לתכלית ולמטרה. כאשר יש לנו בתוכנו, חוויה של משמעות, כשאנו מרגישים כי יש ערך לחיים שלנו, ויש לנו רצון ומטרה, כוחות הנפש מלאים יותר. מתמלאים.

עד לפני מספר שנים טענו חוקרים שונים, כי מה שחשוב ביותר לאדם, הנו סיפוק היצרים שלו. אך לפני מספר שנים גילו, כי נתון זה אינו מדויק. במחקר שנעשה בנושא מצאו, כי הדבר המרכזי שחשוב לאדם הממוצע לחוש הוא- משמעות לחיים. הערך והמטרה בחיים הם כוח החיות היסודי, שמשקה ומחייה את הנפש שלנו.

טיפוח וקיצוץ

מים לבד אינם מספיקים. מעבר למים, זקוק עולם הצומח לפעולות נוספות כמו טיפוח, קיצוץ, גיזום, ריסוס ודישון. לקצץ את הקוצים, לדשן את האדמה ולרסס את התולעים והמכרסמים. בכדי שהעץ יפרח כראוי חייבים להשקיע בו, לטפח, להשקיע ולהתמיד.

כך גם אצלנו. על מנת שנצליח לפרוח, לצמוח ולגדול, אנו מוכרחים כלי עזר נוספים. תחושת המשמעות לבדה אינה מספקת. בצמיחת הנפש מוכרחים להשקיע. לטפח את הדברים הטובים, לקצץ ולרסס את אותם המעכבים אותנו מלגדול.

כיצד?

אין ספק שהדשן המרכזי לנפש האדם הוא המיקוד בטוב. הטוב שבתוכנו, והטוב שבמציאות שסביבנו. כשאדם מתרכז בטוב במחשבתו, הוא משפיע על הרגשתו לטובה. ובאופן טבעי, כאשר ההרגשה הפנימית היא חיובית, כך כוחות הנפש והרצון הפנימי לצמיחה גדל.

כשאנו מתמקדים ומזכירים לעצמנו את היכולות, הכוחות, וההצלחות שלנו, אנו מעוררים את הרצון לגדול עוד. לגלות עוד. להשפיע עוד. להתפתח. אנו מזכירים לעצמנו שיש בתוכנו אור שמחכה לצאת החוצה, להאיר.

ומה כדאי לקצץ ולרסס? אחד הכוחות המרכזיים, אך גם ההרסניים עבורנו, הוא הביקורת העצמית וחוסר האמון ביכולותינו. ההשוואות שאנו עושים אל מול אחרים, והתחושה הפנימית שאנחנו לא מספיק טובים.

אותם מכרסמים קטנים שחודרים אל תוך הצמיחה, עלולים לחדור גם אל נפשנו. ככל שאנו מזינים את עצמנו במחשבות של חוסר יכולת, חוסר מסוגלות, חוסר ערך או חוסר בכלל… אנו מחלישים את כוחות הנפש, ומכרסמים בביטחון העצמי באמונה ובכוח- לצמוח.

תהליך                                                                                                      

כשהייתי בת 15, קיבלתי ליום הולדתי, מתנה מיוחדת, עץ קקטוס קטנטן. בכל יום שישי הייתי משקה ומתבוננות בו, בכדי לראות מה גדל ומה צמח. האמת? זה היה מייאש. הוא צמח כל כך לאט עד שכבר התחלתי לתהות אולי כדאי לוותר עליו. כמה שנים טובות לאחר מכן, בערב החתונה שלי, התבוננתי שוב באותו קקטוס קטן. חייכתי אל עצמי, ונזכרתי בייאוש שלי ממנו.

באותם רגעים נהניתי לראות את ההתפתחות המדהימה שלו, את הפרחים הקטנים שבצבצו ממנו. את העציץ שכבר היה קטן מדי בשבילו.. וזה נתן לי כוח לצאת אל חיי החדשים.

העץ לא צומח ברגע. גם לפרחים לוקח זמן לגדול ולהאיר. וכך גם האדם.

הגדילה לעיתים לוקחת זמן. ההתקדמות והצמיחה בחיים הם תהליך. צעד ועוד צעד. ובתוך הפסיעות הללו, חשוב שנדע לשמור על התקווה והאמונה. לא ליפול למלכודת הייאוש, אלא לזכור, כי צמיחת הטבע, וצמיחת הנפש הם תהליך של עליה, של גילוי, וחשיפה.  

עם זאת, אם נעצור לעיתים, ונתבונן לאחור, נוכל להתפעל מהדרך, להתרגש מהפירות היפים והמתוקים שהתגלו בתוכנו. עוצמתו של התהליך מתגלה. וברגעים הללו אנו גאים, שמחים ושלווים על שלא ויתרנו באמצע הדרך. כי גם העץ ששתלנו בגינה, לא יגדל ברגע, ובכל זאת, אין ספק כי תהליך גדילתו, הוא השקעה משתלמת. והרבה יותר מכך.. תהליך גדילתו שלנו.                          

עונת שלכת                                           

לאילנות רבים ישנה תקופה משמעותית בהתפתחותם. תקופת השלכת. העלים מתייבשים ונושרים.  העץ נראה ערום וחסר. אם לא היינו מכירים את התהליך, ניתן היה לחוש ולתהות, האם כל המאמץ היה לשווא? האם הגיע הרגע שבו הכל נגמר?

וודאי שלא.

השלכת- מטרתה התחדשות.

לכל אדם יש גם תקופות של “שלכת” בנפשו. תקופות בהן נדמה כי הכל חסר וייבש, זמנים בהם אנו חשים בדעיכה, בלאות, ובחיות שנעלמת. רגעים בהם אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שכל המאמץ היה לשווא. שכל התהליך, ההשקעה, הדישון וההשקיה הלכו לריק.

אך כשם שעוד מספר חודשים העץ יפרח ויתחדש, כך גם בחיינו. המשבר מטרתו להוליד משהו חדש. פעמים רבות דווקא העיכוב, הנשירה והקושי, הם אלו המביאים להתחדשות ולפריחה גדולה יותר. הקמילה היא עבור הצמיחה, והחיסרון הוא  עבור השפע החדש שיתמלא. מהרה.

בהצלחה!