ללמוד מהחיים…

במהלך עבודתי אני זוכה ללוות נשים וזוגות המתמודדים עם קשיים שונים ועם רצון אמיתי גדול לצמוח ולשמוח. לאחרונה אני מלווה אישה יקרה ומיוחדת, שעברה בצעירותה פגיעות קשות מאוד. השבוע, בעקבות התהליך החדש שהיא עוברת באומץ ובאמונה, היא כתבה לי דברים מרגשים אלו.

.

חשתי כי מתוך דבריה הכנים אפשר ללמוד ולהתחזק, וביקשתי את רשותה לפרסם את הדברים והיא הסכימה לכך ברצון: 

.

********

.

“תמיד חשבתי שלהיות חזקה זה ללכת עם ההחלטה שלי עד הסוף. לשמור בלב, שלא יראו, שלא יגלו, לצעוד ולצעוד מבלי שירגישו. פתאום אני מבינה שלפעמים צריך לעצור באמצע הדרך ולבחון מחדש. אני מגלה כי להיות חזקה אין הכוונה להראות חזקה. להיות חזקה פרושו לא לפחד מעצמי. להסתכל על הכאב והצער, לתת לעצמי מקום, ולהכיל את החולשות שבי. זה אומץ.

.

גיליתי שהחיים אינם קווים ישרים, אפשר וצריך לעגל פינות לפעמים. אני מגלה בכל יום מחדש, כי קווים שנדמו בעיני כישרים וחדים, יכולים לקבל כיוונים אחרים. צבעים וגוונים שמתבהרים ומתרככים. קווים שמתעגלים, שעולים, שפורחים. הכאב הוא לא בושה, גם לא חולשה. הכאב מאפשר גם לאושר לחדור, גם לסבל לחדול. הכאב משחרר ופותח בליבי מקום חסום. הכאב מאפשר לי להיוולד לעצמי מחדש.

.

גיליתי שהאושר שלי לא תלוי באנשים או במה שקרה, הוא חבוי אצלי עמוק בנשמה. ועל אף שהייתי בטוחה כי האושר נגזל ממני לפני שנים ארוכות, ולעולם לא יישוב אל חיי, אני מגלה שלא חייבים לשכוח – בשביל לשמוח. שאפשר, עם מעט חשש ובעדינות, להזמין את האושר מחדש. לבקש אותו אלי, ואל חיי. כי מותר לי גם. כן, מותר לי. ואני מעיזה, מעט, לרצות.

.

גיליתי שהים שבנפשי, הסוער והקוצף, יכול ויודע להיות גם שקט. וכמו שהוא שקט, ככה הוא גם עמוק, יפה, רגוע וחזק. ניגודים שונים שבתוכי, וזה חלק מהיופי. ועם זאת אני רואה ושואלת, כי יש שקט שלפני הסערה, ויש סערה שמולידה בי שקט. איך אדע להבחין בניהם? בין שקט לשקט? בין כאב שנותן כוח, ובין כאב שמחזק הסערה? איך אדע לבחור בשקט הנכון?

.

אני מרגישה כי יציבות נפשית לא נמדדת כשהכל רגוע וזורם, אלא דווקא שכשהחיים סוערים ומבולבלים. היציבות שלי, היא היכולת להישאר אני! לא להיסחף, לא להיכנע, למרות, ואף על פי… להישאר מחוברת פנימה. לקום. להמשיך. לנשום. למצוא את עצמי בתוך הסערה, לחבק, לעטוף, להאמין. ולהמשיך ללכת.

.

היציבות שלי היא היכולת להכיל ניגודים שונים. לחוש טוב ורע בו זמנית, שמחה ועצב צחוק ובכי, ועדיין להישאר אני! לא להיבהל, רק להיות, אני. ברכות, בסלחנות, בקבלה.

.

וכעת, אני רק מבקשת ורוצה להאמין שבאמת יש לי את הכוח. לשחרר ולהיוולד לעצמי – מחדש.

.

כי אם פעם הסתפקתי במועט, היום אני רוצה הרבה. הרבה שמחה, הרבה טוב, הרבה אמת, הרבה אמונה, הרבה רוך ושלום.  

.

שה’ יהיה איתי. ישמור עלי, ויאיר את דרכי”.

 

 

10

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

mimon View all posts by אודליה מימון

תגובות

תגובות

1. יוכבד

   6 במרץ 2016 at 14:53

   זה נראה שהכותבת היא נפגעת תקיפה מינית, שמצליחה עכשיו לעבור את זה. אני צודקת?
   הזדהיתי מאד מאד עם מה שכתבת, הלוואי שכבר אהיה במקום הזה שאת מתארת. עובדים על זה קשה….

   להגיב
   • טלי

     10 במרץ 2016 at 22:31

     הבאת כיון מעניין, איך הגעת לרעיון הזה?
     המקום שמתואר כאן הוא חתירה, עבודה שלא ניגמרת. זה כל הזמן להחזיק את הראש מעל המים.
     מאחלת לך הרבה כוחות! בעז”ה

     להגיב
2. רחל

   20 באוגוסט 2015 at 17:47

   כמו שבייבי כתבה אני במצב שלה אבל אולי מכיוון אחר . אבל הכתבה הזאת באמת פותחת את העיניים , כי בעצם הכל מאת ה’ וגם אם יש אישה שקינאה בחברות שלי עם חברה יותר מעשרים שנים ופתאום החליטה לסכסך בינינו כך שהחברות שלנו הסתיימה , אז בהזדמנות זאת של סליחה כמובן שאני סולחת אבל גם מבקשת מכל מי שרוצה להתפלל בשבילי שתחזור כי אני מאד בודדה .
   שתהיה לכולכן שנה מבורכת .

   להגיב
3. נועה

   30 בספטמבר 2013 at 11:17

   כותבת יקרה!
   הדברים שכתבת מתאימים לתקופה בו אני נמצאת.
   את כותבת מאוד מרגש. תודה על המאמר!

   להגיב
4. בת חן

   25 ביולי 2013 at 16:43

   אני חברה בקבוצת תמיכה של… הדפסתי את המאמר הנל קראנו בקבוצה התרגשנו והתחזקנו. תודה.

   להגיב
5. שמחה

   2 ביולי 2013 at 8:50

   לאחר תקופה בה אני קוראת מאמר זה שוב ושוב החלטתי לכתוב לך אשה יקרה, הדברים שכתבת נוגעים ללב ומחזקים אותי כל פעם מחדש!
   אשרייך,תמשיכי לכתוב.

   להגיב
6. בייביי

   11 ביוני 2013 at 19:59

   מדהים אני לאחר פרידה מהחברה וזה ממש חיזק אותי מילים מדוייקות חזקות עמוקות ועצובות ומשמחןת גם יחד ,,, אם הייתה כותבת ספר סביר להניח שהייתי קורא אותו

   להגיב
   • ציפי

     14 ביוני 2013 at 18:37

     מצטרפת לכל מילה, ובהחלט הייתי קונה ספר כזה!

     להגיב
7. רחל קרייזר

   22 במאי 2013 at 17:16

   בס’ד
   יפה מרגש. תודה על השיתוף. תודה גם התובנה שמתקבלת מהדיוק החדש של אותה אישה, זה מעודד.
   יישר כוח על הפירסום
   רחל

   להגיב
8. יעל

   22 במאי 2013 at 14:54

   וואו. עמוק, מרגש ומציף בדמעות. מזדהה כל כך. יישר כוח גדול.

   להגיב