מאמר

gull-456727_640

למה נעלמתי? הסבר הכי כנה ואישי שיש….

 

נעלמתי לכם להרבה זמן. והאמת שנעלמתי גם קצת לעצמי. והיום, הגיע הרגע שאתן לכם הסבר. עברתי טלטלה מאוד גדולה בחיי, שבעקבותיה החלטתי להעלם. כל כך פחדתי. הרגשתי שאני כבר לא שווה. ומי ירצה בכלל לקרוא אותי? נפלתי לתהומות של חוסר ערך, ובעיקר של אשמה ובושה בלתי נגמרת.

 

אבל בימים האחרונים, בחסדי ה’, התעוררתי. הבנתי, שלא עוד. הרגשתי שהגיע הזמן לצאת מבית הכלא שבניתי לעצמי. ולהיות סופסוף בת חורין. הרי לא גנבתי, לא פשעתי, לא רימיתי ולא שיקרתי. לא עשיתי שום דבר רע. פעלתי באומץ אדיר, בהמון כאב, אבל באמונה שלמה. לא מגיע לי ללכת עם ראש באדמה.

 

במשך תקופה חברות טובות ניסו לעזור, להרים אותי מהבור אליו התרסקתי, ואמרו לי: “אודליה מה קרה לך? הרי שום דבר לא אשמתך, את גיבורה, טובה ומיוחדת, ואיך את נופלת כל כך?” אבל זה לא עזר. נפלתי. כמה שניסיתי לחבק את עצמי, כל כך פחדתי. לא רציתי לצאת לסופר או לקופת חולים. פחדתי שיבזו אותי. פחדתי שיתנו לי ביקורת. פחדתי מהאשמות, פחדתי מהעולם.

 

ולא משנה כמה בשכל ידעתי שזה לא נכון. שכך פסקו הרבנים. איבדתי את עצמי, נכנסתי לבית כלא של בושה. פחדתי מהצל של עצמי. הרגשתי שכולם טובים ממני. מוצלחים ממני. ורק אני לא שווה כלום… ולא משנה כמה הקרובים אלי ניסו לחזק אותי. אמרו לי ללכת בגב זקוף. הראש שלי היה קבור למטה. שכחתי כמה אני טובה. שכחתי את השמחה, התבונה, הצחוק והאהבה שיש בתוכי.

 

גם מהעלון נעלמתי. מכל מה שאפשר הורדתי פרופיל.  

 

נכנעתי למוסכמות החברתיות. לסטיגמות של החיים.

 

אז הנה אספר גם לכם, ותתנו לעצמכם רגע לעכל לפני שתמשיכו הלאה. לפני חודשיים וקצת. התגרשתי.

 

היו רגעים בהם אמרתי לעצמי, שלא אחזור לכתוב בעלון, עד שאתחתן שוב. כי כגרושה אני לא ראויה. היו בתוכי כל כך הרבה משפטי הבל ושקר. אבל לשם נפלתי. ועמוק. הרגשתי שאנשים נשואים שווים יותר. ואני גרושה, זרוקה בצד הדרך. לא שווה כלום. הפכתי לאפס בעיני עצמי. ולא משנה כמה ניסו לחזק אותי. זה לא נכנס ללב.

 

מטפלת זוגית שמתגרשת? זה נשמע הכי רע שיש. למרות שידעתי שדווקא בגלל שאני מטפלת זוגית, כזו שיודעת שיש קשיים והתמודדויות בחיים בכלל, ובזוגיות בפרט, עשינו הכל. כל מה שאפשר. עד שהגיעו גדולים מאתנו (בהרבה), תלמידי חכמים ואנשי מקצוע, שאמרו- המסע הזה תם. הייתי בתקופה של אבל, של הלם. לא חלמתי שכך יראה סיפור חיי. אך לבסוף קיבלתי באמונה ובאהבה את רצון ה’. 

 

מתוך כך ובעז”ה, עצם הגירושין לא היו קשיים עבורי.

 

מה שהפיל אותי, וגרם לי להעלם, זו הבושה, הנחיתות. “ומה יגידו”. הפחד המאיים הזה, כילה את כוחותיי. הוריד אותי לתהומות שלא הכרתי. מעולם לא הייתי אדם שמפחד מהעולם. ובתקופה הזו התחלתי לפחד. פחדתי מהשיפוטיות החיצונית והפכתי לחשופה ופגיעה כל כך. ונבהלתי ממה שהפכתי להיות.

 

בדרך הזו, אני מוכרחה לציין לזכותו של עם ישראל,  קיבלתי גם מתנה גדולה. הסביבה שאני חייה בתוכה עטפה אותי באהבה, בתמיכה ובאמון. ועד היום, בכל מיני הזדמנויות אני זוכה להרגיש כמה אנשים בחיי מעריכים ומוקירים. ועם זאת, גיליתי שזה לא מספיק. משהו בדימוי העצמי שלי נשבר, וזה לא קשור לעולם החיצוני, זה קשור למערכת היחסים שלי עם הנשמה שבי. עם החיים שהקב”ה תכנן לי.

 

אמנם יש זמנים רבים שאני מצליחה להדליק את האור, ואני רואה בבירור את הטוב שבי. מרגישה את הכוח. אך לא תמיד זה מחזיק מעמד. אני מתחזקת ושוב מתפרקת. נבנית וקורסת. בהחלט יש זמנים של שמחה, של אהבה וברכה, אך במקביל יש זמנים שהם הפוכים ממש. זמנים שאני נופלת לבור של נחיתות.

 

והתשובה, אני יודעת, נמצאת רק שם. במקום שבו אני חוזרת להאמין שאני טובה- שם אין פחד. שם נעלמת הבושה. שם אני חזקה, ושמחה, וצוחקת. שם אני מרגישה גיבורה ומאמינה בעצמי, שם אני חווה את השליחות שה’ תכנן עבורי, בלי שביקשתי.

 

היום אני מבינה ויודעת שזה בסדר שלא כולם יבינו אותי. שלא כולם מקבלים, ואפילו שלא כולם נחמדים. אני יודעת שהכוח נמצא רק בתוכי. והיחידה שצריכה להבין, לחבק, לעטוף ולקבל- היא אני. אני לעצמי.

 

לפני הגירושין קיבלתי הדרכה מאנשי מקצוע שאמרו לי לא לספר למטופלים. הם הסבירו זאת בכך שהמטופלים באים לקבל ממני, והם לא צריכים להתעדכן על שינויים בחיי. ולכן, הדגישו שלא לומר דבר על המתרחש. אך בדיעבד אני מרגישה שזה לא היה נכון בשבילי. התחושה הזו כאילו אני מסתירה משהו, רק החלישה אותי. הרגשתי שאני מסתתרת. אבל ממה אני מסתתרת? לא עשיתי משהו רע. עשיתי רק טוב. הרבה טוב. ולאחרונה כולם מבינים שצריך לשנות גישה.

 

ובעיקר, אני הבנתי שאפשר להרגיש שווה כבר עכשיו. אין שום סיבה שבגללה אני צריכה לחכות לאישור חיצוני כדי לכתוב, לעשות או להשפיע. כדי להרגיש כמו כולם. אני בוודאי רוצה לזכות בעז”ה ולבנות בית של אהבה ואחווה, אבל אני כבר לא מחכה להתחתן, בשביל האישור החברתי. או כמו שמישהי אמרה לי, “כדי שאנשים יישכחו שאי פעם התגרשת”. לא.

 

אי אפשר לחיות ככה יותר. זה חוסר אמונה, וחוסר אמת. כן התגרשתי. ואני לא פחות טובה מאף אחד. כן התגרשתי, וזה לא מוריד ממני כלום. כן התגרשתי ואני עדין שמחה, מקצועית, טובה ומאמינה מאוד בזוגיות, ובחיי אהבה אחווה שלום ורעות.

 

הקב”ה שם בתוכי הבוקר קול פנימי כל כך חזק, שכבר לא יכולתי להתעלם, קול שממש צעק עלי: ‘די להרגיש נחותה!’.

 

הגיע הרגע להשתחרר. ובעז”ה אני משחררת מעלי את הפחד, את הבושה והאשמה השקרית הזו. אני בוחרת בעצמי. בילדיי. אני בוחרת באהבה. בשמחה. בהנאה. בצחוק. אני בוחרת בחיים של אמת. בלי השקר הזה של מה יגידו ואיך זה נראה בחוץ. אני מאמינה ומרגישה שיש לי מה לתת לעולם, ולא משנה באיזו כותרת או סטטוס אני נמצאת.

 

עכשיו אני יכולה להיות מאושרת. עכשיו זה הזמן לשמוח. התגעגעתי לעצמי.

 

עברתי שלב קשה של בושה אינסופית, אבל זה היה רק שלב בדרך. הנשמה שלי לא מוכנה לסבול את זה יותר. זאת עבדות איומה שהכנסתי את עצמי לתוכה. זה שקר ודמיון. בעוד החיים שלי באמת טובים ומלאים, אני מתייסרת בייסורים מדומים של ‘מה יגידו’.

 

אני בוחרת באמת ובכוח. ונפרדת מהשקר. אני גרושה ואני מאמינה בה’ ובדרך שהוא סלל עבורי. אני גרושה, שאוהבת את החיים, ומאמינה בטוב. ובעיקר, כבר לא מתביישת לכתוב את המילים האלה. אני יוצאת לחירות.

 

ומי שייבחר שלא לקבל ממני יותר מיילים, מוזמן להיות נאמן לרצונותיו ולעשות “הסר”. ומי שלא רוצה לבוא אלי לטיפול או לבקש עצה, זכותו לבחור מה שטוב לו. אני מקבלת את הכל באהבה. ובעיקר מקבלת את עצמי ואת חיי באהבה.

 

אני לא רוצה יותר להתאבל, ולא מעוניינת להתנצל. אני רוצה לשמוח בטוב שיש לי. ויש מלא. יש לי ילדים מדהימים, יש לי משפחה מופלאה. יש לי חברות מסורות. ובעיקר, יש לי את עצמי. את האישיות שה’ נתן לי.

 

יותר מדי זמן שמתי את עצמי בפינה, בעונש. על לא עוול בכפי. ואני יודעת שמשימות רבות מחכות לי. יש תפקיד שמחכה לי. ובעז”ה לא אתן יותר שהפחד והבושה ינהלו אותי או יקטינו אותי. אני לא מתכוונת לעצור את החיים שלי בגלל הכותרת החדשה שקיבלתי.

 

אני אותה אודליה, אולי רק יותר ממה שהייתי קודם.

 

אני מתמודדת, אבל בראש מורם.

 

אז שלום לך הסתרה. ושלום לך פחד. ובטח שלום לבושה, ולאשמה שיקרית. חיבקתי אתכם מספיק. ועכשיו הגיע הזמן להיפרד. לכו לדרככם. אני בוחרת רק בטוב. רק באושר. רק באהבה. רק בתקווה.

 

ועוד דבר קצת אמיץ שאני בוחרת לעשות, הוא להגיד לכם, שהרב שלי פוסק כי נשים גרושות לא צריכות בכיסוי ראש. אז אחד מהשלבים במסע הזה היה להסיר את כיסוי הראש (וכמה זה  קשה!). ושוב אני מקבלת באהבה מי שזה נראה לו מוזר, או לא מתאים. מי שהרב שלו פוסק אחרת. כאמור קיבלתי על עצמי בעז”ה, לא לתת לפחד או לבושה לנהל אותי. ולבחור את חיי באומץ ובאמונה. ותאמינו לי שזה לא קל.

 

ועוד מילה קטנה. הניסיון שלי פתח לי העיניים להסתכל אחרת על העולם. לדון כל אדם לכף זכות, אבל הכי עמוק שיש. להתנקות מהסטיגמות. כל אדם הוא עולם. וכל מי שמתמודד הוא גיבור. כמה חמלה צריך, כמה ענווה, וכמה כבוד לכל אדם בכל סטטוס, בכל כותרת, בכל ניסיון ואתגר בו הוא נמצא. קיבלתי שיעור על עצמי. אבל קיבלתי שיעור אדיר על כבוד ואהבת אדם.

 

מאחלת ומברכת את כולנו, כל אחד ואחת בהתמודדויות חייו, ללכת עם האמת, עם האהבה והשמחה. לתת לכוחות הטובים לפרוץ, ובעיקר, להאמין בעצמנו.

 

כי רק ה’ מנהל את העולם ברחמים גדולים, רק הקב”ה יודע תיקונו של אדם. נסתרות דרכיו, והכל באמת לטובה.

 

ולכל מי ששואל, אני עובדת כרגיל. אמנם יש לי פחות שעות, כי רוב זמני מוקדש ליילדי, אבל אני לגמרי פה. בשבילכם. בשמחה, בכוחות, ומכל הלב.

 

ונפגש (בקרוב!) אי”ה בעלון הבא.

ואם במקרה נפגש גם ברחוב.. מבטיחה יותר לא להתחבא, רק לחייך ולהיות- אני.

 

שלום עולם, אני שמחה לחזור!

 

39

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

תגובות

תגובות

  1. פנינה שלום

    11 ביוני 2017 at 1:41

    אודליה יקרה. מרגשת בדברייך. והכי חשוב שכרגע את נמצאת במקום טוב אמיתי ושלם עם עצמך. מכאן את רק צומחת. מאחלת לך רק טוב ושתצליחי לגדל את ילדייך באהבה ובשמחה.

  2. מוריה

    9 ביוני 2017 at 2:51

    את אמיצה ונוגעת ללב. זה הפחד של כל איש טיפול או חינוך שבתוך ביתו יקרה הדבר שהפוך בדיוק ממה שהוא מוצלח בו בעבודתו. יחד עם כל הכאב, אני מאמינה שניסיון החיים שלך , עם הרגישות ואף הפגיעות ,את תוכלי יותר לגעת באנשים ולסייע להם להגיע למקומות טובים יותר בחייהם.
    כל טוב לך ולילדייך

  3. 9 ביוני 2017 at 2:44

    אודליה יקרה ביותר!
    מאוד התרגשתי ומאוד הערכתי את האומץ והכנות. את יודעת שאברהם אבינו חי בתקופה בה היתה שכיחהצעבודה זרה של הריגת ילדים לשם עבודה זרה. והוא היה המטיף הראשון והגדול של הדור – שצעק “אל תהרגו ילדיכם לעבודת את עבודת האלילים שלכם!!” ואז בא בורא עולם ואומר לו “קח את בינך יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה”
    הניסיון היה אדיר!!! לכאורה היה ראוי לאברהם אבינו לחשוב : מה שאני מטיף מלמד ומורה דרך לאחרים לא לעשות – אני עצמי עומד לעשות לעיני כל.. מה יגידן עלי?! איך אראה לעיני כל? לא אהיה לבוז ולגנאי בעיניהם?!
    אך אברהם אבינו ראה רק את ה’ לנגד עיניו. אפילו לא לשניה לא עברו ההרהורים הללו במוחו הטהור.
    הוא ידע שרק ה’ והאמת שלו הם הדרך הנכונה, גם אם הוא יראה כשוטה בעיני אחרים.. וכך הוא זכה שעד היום מוזכר אותו מעשה אמיץ לנגד כיסא הכבוד ומציל את בניו (אנחנו) ומהפך את הדין לרחמים שוב ושוב עד עולם..
    אשרייך שעמדץ בניסיון. הלכת עם האמת ועם רצון ה’. בחרת ללכת באומץ על שביל חייך ולא להעמיד פנים שהשקר הוא האמת רק כדי להראות טובמבעיני אנשים.
    מאחלת לך המשך דרך מלא יותר ויותר אומץ לעשות רצון הבורא. והכנות שלך פשוט נגעה בי עמוק. ממש כמו קריעת ים סוף הפרטית שלך.
    עלי והצליחי. שימשיכו התובנות לנבוע מתוכך ובזכות הניסיון הזה יהי רצון שה’ ישפיע לך ודרכך הרבה שפע של אמת ושמחת חיים אמיתית.
    בברכה רבה..
    אין לי ספק שעוד יגיעו ימים שמחים מאוד מאוד בחייך.

    • 9 ביוני 2017 at 10:23

      סיגל יקרה,

      כתבת משהו מדהים, ולמדתי ממך ממש.
      נתת לי כוח ויכולת הסתכלות גבוהה ומחזקת.
      תודה על האמון, ותודה על התקווה.
      מעריכה ואוהבת,
      אודליה

  4. 8 ביוני 2017 at 23:52

    אודליה יקרה, כולנו עוברים ניסיונות בחיים , הזדהיתי עם כל מילה שלך.
    הדברים שהעלית על הכתב הם שיעור גדול לכל דבר בחיים שקורה לנו.
    תודה על המילים הנפלאות ששיתפת אותנו בהם. לא כל אחד יודע להביע
    במילים כל כך ישירות את שהלב מרגיש. דברייך נגעו בי ישירות ואני
    מבקשת את רשותך להשתמש ולצטט מהם בשמך במקומות המתאימים. אם עד היום קיבלנו ממך אוצרות מעתה נקבל ממך מטמונים. חזקי ואמצי מעריכה מאוד, רחל

  5. 8 ביוני 2017 at 20:48

    אודליה יקרה,
    את מקסימה ואהובה על ה’ ועל הבריות בדיוק כפי שהיית לפני הגירושין.
    אני מודה שאני משוחדת כי יש בי הכרת הטוב עצומה אלייך- על הסדנא שהעברת לנו ושסללה לי מסלול מחודש בעבודת ה’ ובהסתכלות על החיים עד היום הזה
    יהי רצון מאת ה’ שירידה זו תהפך לך למנוף בחיים שממנו תתרומי ותוכלי להרים אחרים ביתר שאת
    אוהבת מאד ונזכרת בך בגעגועים

  6. 8 ביוני 2017 at 18:54

    אודל יקרה
    תודה על מה שאת. על שעברת דרך קשה,התגברת וממשיכה להתגבר, לא מוותרת לעצמך. ממשיכה להמריא,גם אם לעתים יש נפילות. לומדת ומקבלת את עצמך בכל מכל כל, זה האדם המתכונתו האמיתית. רק מאמת וכנות כזו, תמשיכי לצמוח ולהצמיח. את ילדיך-נכדי,המהממים.
    אני גאה בך. האמת,תמיד הייתי.. בעיני הגירושין לא הורידו כהוא זה מימה שאת. להיפך. את ידעת שזה מה שאת צריכה לעשות, ועשית! עשית למרות שידעת שיש מחירים לא פשוטים לשלם. והיית מוכנה. והנה עלית מדרגה ואת כבר פותחת זאת. כי זו האמת ואין מה להסתיר. זה דרכו של עולם אמיתי. אתגרים ועוד פעם אתגרים. מכאן רק תוכלי עוד ועוד לצמוח ולפרוח. ה’ הטוב היה אתך ווימשיך כך,כפי שאת כותבת ומספרת. אשריך בת מתוקה וגדולה . גאה בך המונמון אמא קוקי -רחל

  7. יוסף קורא קבוע

    8 ביוני 2017 at 15:46

    קודם כל, באמת אין לך ממה להתבייש או להסתתר. לא עשית שום דבר רע, וכל הקוראים שלך יודעים שאת אישה מאוד רגישה וחמה.

    מה שכן, תמיד כשאני קורא על מטפלות או מטפלים זוגיים שמתגרשים, אין לי בעיה עם זה – אבל קצת כן קשה לי שמסתירים למה הם התגרשו. נניח שהבעל או האישה היו מכים, חולים נפשית או משהו כזה – זה אני יכול להבין. אבל אם הגירושין נבעו בגלל שלא הרגשת מיצוי עצמי או כל מיני דברים כאלו, אני גם רוצה לדעת. כי אז באמת יש סוג מאמרים שאת לא יכולה לכתוב יותר (אי-אפשר לומר לאנשים לעשות את הכול למען הנישואין כשאת עזבת נישואין כשלא הרגשת מיצוי עצמי)

    מקווה שלא פגעתי ולא התכוונתי לפגוע. אבל כן התכוונתי לכתוב שזה תמיד מפריע לי שלא מפרטים טיפה יותר (או אפילו רומזים) מה קרה.

    שוב, לא כי אני מציצן, ולא באמת חשוב לי לדעת מה קרה איתך – אבל כן חשוב לי לדעת כשאני קורא מאמר של מישהי שמטיפה למשהו, לדעת שהיא באמת מאמינה וחיה את זה.

    סליחה על הבוטות ובהצלחה לך בדרך החדשה!

    • 8 ביוני 2017 at 16:48

      שלום וברכה,

      אני מבינה מאוד את הרצון לקבל הסבר, ומבינה את הטלטלה.
      אבל בעיני הוא לא נכון. כי האמת היא האחרת.
      האמת היא רק לזכור שאנחנו לא מבינים כלום, ולא יודעים דבר על חייו של האחר.
      כתוב בגמרא שבעולם העליון, הכל נראה הפוך.
      “עולם הפוך ראיתי, (אנשים) עליונים למטה ותחתונים למעלה”.
      אז אנחנו יודעים מראש, שאין לנו יכולת לשפוט.
      ולפעמים מה שנראה בעיני בשר ודם ככישלון, הוא דווקא הניצחון הכי גדול שיש.
      אנחנו קטנים ולא מבינים הנהגתו של עולם.
      העיקר בעיני הוא להתחזק בענווה ובכבוד לכל אדם.
      ולדעת שהחיים מורכבים יותר ממה שנראה.

      מעבר לכך, שאם גירושין אוביקטיבית הם דבר רע, לא היתה מצווה כזו בתורה.
      יש עוד הרבה מה לכתוב בנושא, אבל ארחיב בהזדמנות אחרת.
      ברכה רבה!

      • יוסף קורא קבוע

        8 ביוני 2017 at 21:06

        תודה על התגובה. שלא תביני לא נכון – אני לא חלילה שופט אותך, אני מכבד את ההחלטה שלך ואין לאף אדם זכות לשפט מישהו אחר אלא אם כן הוא יגיע למקומו.
        אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, אני רק רוצה לוודא שאת נאה דורשת וגם נאה מקיימת. בשביל רוב האנשים לפחות שקוראים את המאמרים שלך, אם את הולכת לבקש מאנשים לעשות משהו (נניח שאת אומרת לבעל מתוסכל ללמוד להסתדר עם הקריזות של אשתו) אבל את בעצמך לא עשית את זה, זה בעייתי.

        שוב, לא מנסה לבקר או להוכיח, רק להסביר את התגובה שלי.

        • 8 ביוני 2017 at 22:10

          אני מבינה את השאלה שלך יוסף,
          ואני מאמינה שמי שמכיר אותי יודע שאם היה אפשר שיהיה סוף אחר,
          הייתי עושה הכל כדי שזה יהיה.
          לפעמים הקב”ה מחליט אחרת, גם כשאנחנו מאוד רוצים ומקווים.
          תודה על תגובתך, וברכה בכל.

  8. 8 ביוני 2017 at 13:19

    אודליה יקרה,
    כאישה גרושה כבר 4 שנים, אני קוראת אותך ואת המאמרים שלך לא מעט. לומדת ומחכימה.
    אני ל חושבת שהסטטוס הנוכחי אמור לגרום למישהו לא לקרוא אותך יותר, אלא להיפך. את היית בתוך זה, את מכירה את הקושי ואת עשית הכל (בטוח!!) כדי להמנע ממנו.
    באופן אישי- אני יקבל הרבה יותר את מה שארא ממך מעתה ואילך, כי אני ידע שאת לא מדברת ארק מהפן המקצועי אלא גם בפן האישי את עשית ניסית ובדקת…
    הרבה הצלחה בדרכך החדשה!
    מעריכה מאד…

  9. שנדי

    8 ביוני 2017 at 12:51

    כל כך אמיתי, כנה ונוגע.
    העלית בי דמעות והתרגשות.

    כל פעם שאני נתקלת בנשמות שפורצות מתוך כאב
    ובונות עולם מלא יותר טוב יותר
    ומלא אמונה גדולה אני מתרגשת.

    עם כאלו עוצמות אין בכלל ספק
    שיש לך עוד כל כך הרבה שליחות בעולם
    ואולי חשובה ומלאה יותר מקודם.

    העולם מחכה לקבל את האור והעוצמות שלך.
    תמשיכי בדרך
    ולו יהיה שה’ יחזק ויתן לך כח תמיד
    להרגיש שווה ראויה ואהובה.
    תודה על השיתוף המרגש והמחזק
    שנוגע בנקודה הכי אמיתית של כולנו!

  10. תמר קולומבוס

    8 ביוני 2017 at 12:00

    אודליה את מדהימה ומלאה כח ואופטימיות!!
    כל הכבוד על השיתוף! מחזק ומעורר השראה.

  11. מלכה

    8 ביוני 2017 at 11:54

    שלום לך..
    איננו מכירות.. אנחנו בכלל לא באות מאותו עולם.. רחוקה ממך מאות קילומטרים(תרתי משמע)..
    אבל כל כך מרגישה כמו אחות שלך… בא לי לחבק אותך.. ומבקשת שתמשיכי לכתוב.. אנחנו אחיותייך צריכות אותך..
    אין לך מה להתבייש .. אולי התחושה שלך שנכשלת.. את נוגעת!! ועוזרת!! לכל כך הרבה אנשים.
    אין לך רשות ממני להפסיק ולהיות שליח של השם.
    את כל כך מיוחדת.. ושוב אנחנו כל כך שונות אבל עכשיו אני מרגישה קרובה .
    נכון אני נשואה אבל זה לא קשור אנחנו זקוקות לך.

  12. שרה

    8 ביוני 2017 at 11:43

    אודליה יקרה!
    אני ככ מודה לל על השיתוף חיזקת אותי מאד
    התגרשתי לא מזמן וגם הרגשתי בושה נוראית ורצון להסתתר ולהחביא. הזדהיתי מאד עם התחושות והמחשבות שכתבת שעברו אצלך
    וזה נותן לי כח לצאת גם כן מהמקום הזה.
    תמשיכי להיות מיוחדת מקצועית ומרתקת כמו שאת
    ובע”ה תצליחי בכל

  13. מתן קולומבוס

    8 ביוני 2017 at 11:39

    אודליה יקרה!
    אין כמוך!!! אני בטוח שעם האוצרות שיש בתוכך תמשיכי לגדול ולצמוח עוד ועטד וגם לעזור ולסייע לרבים אחרים.

  14. 8 ביוני 2017 at 11:20

    אודליה יקרה .
    ריגשת אותי עד דמעות !!!
    אני יושבת כרגע ברבנות כמדריכת כלות ויועצת נישואין וקוראת את המאמר שלך הכל כך עוצמתי . כל כך אמיתי . כל כך קדוש !! היכולת שלך לשלב את הפרטיות שלך עם צבור כלל ישראל היא קדושה מבחינתי .
    העובדה שאנחנו נותנים מתובנות חיינו לכלל הם השליחות שלנו בעולם .
    ניזכרתי בשיר שיצא לאחרונה של חנן בן ארי – אל תכלאוני בשום כלום !
    שם הוא מציג את כלא הסטיגמות וה” מה יגידו ” … כל כך חזק !!!
    מאחלת לך מכל הלב להמשיך לגלות לנו מאוצרותייך הפנימיים ולהעניק לעולם כולו אור גדול של אמת אמונה וגם אהבה !!
    מעריכה ועוד יותר מעריכה עכשיו בלי שניפגשנו פנים אל פנים אבל ניפגשנו נשמה אל נשמה … אשרייך !!
    אתי בוסקילה

  15. רוית ישרוף

    8 ביוני 2017 at 11:11

    אודליה יקרה, את פשוט מהממת!!!
    כל כך הרבה עוצמות וכל כך הרבה אמת במה שכתבת!!! חיזקת אותי מאוד!! ואת בהחלט שווה המון!!! מאחלת רק אושר ושמחה בדרך חייך ובטוחה שכך יהיה!! עם המון אהבה!!

שלח תגובה






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר