מאמר

ארנב כן לא copy

אוף, למה אני לא יודע להגיד לא?!

 

אם גם אתם נמנים על האנשים שקשה להם לסרב ולומר “לא”, או לחילופין, כשאתם כבר אומרים “לא” אתם מרגישים ייסורי מצפון – המאמר הזה בדיוק בשבילכם. כיצד ניתן לומר “לא” ולהישאר שלמים עם עצמנו? ומה אומר המשפט “אדם שלא יודע להגיע לא, גם הכן שלו הוא לא כן”?

***

 

הסיפור הבא בוודאי ישמע לכם מוכר: חבר מתקשר אליך ומבקש שתסייע לו במשהו. אתה לא ממש פנוי לכך, יש לך עומס בבית או בעבודה, אתה ממש עייף, וגם צריך להספיק משהו למחר. והחבר שואל: “אז תוכל בבקשה?” ולמרות כל אלו, את עונה: “אההה… כן. אין בעיה”.

 

השיחה מסתיימת ואז עולה השאלה הגדולה: “למה אני לא יודע להגיד לא?!”.

 

הסיפור יכול להיות גם בכיוון ההפוך. שכנה מתקשרת לבקש משהו. את עמוסה וטרודה, ואומרת: “לא, אני לא יכולה”. השיחה נגמרת, ומיד מתחילים רגשות האשמה. “למה אמרתי לא? מה היא תחשוב עלי עכשיו? מה הבעיה שלי לעזור לה רגע?…” וכדומה. כל אחד וסגנון האשמה העצמית שלו.

 

אז מדוע בעצם כל כך קשה לומר לא, בשלמות, בנחת ובלי להרגיש אשמה?

 

כולנו רוצים להרגיש אהובים וטובים. לצערנו, רבים מאתנו הורגלו למחשבה שבכדי להיות אהובים אנו צריכים לעשות ובעיקר לרצות את האחר. כאשר הדימוי העצמי שלנו מבוסס על מה חושבים עלי,  וכשאנו חשים את עצמנו כאהובים או מוערכים על פי כמה שנרצה ונעשה למען הזולת, סביר להניח כי יהיה קשה לנו לומר- לא ולסרב לאנשים, על אף שזה לא תמיד מתאים לנו.

 

עם תחושות אלו נדמה, כי גם אם נצליח להוציא מפינו את המילה  ”לא” סביר כי מיד יתעוררו בנו מחשבות כגון: “אולי כעת הוא יתאכזב ממני? מה הוא יחשוב עלי? לא יאהב אותי? לא ירצה יותר בחברתי?”

 

כאשר הערך שלנו, הטוב שבנו נמדד לפי מה שחושבים עלינו, קשה מאוד לעשות משהו שעלול לגרום לשני, אי נוחות. אמונה זו כובלת אותנו, מגבילה ולרוב אף לוקחת מאתנו את חופש הבחירה.

 

נקודה שניה המקשה עלינו להגיד לא, הינה התפיסה כי הצרכים של הזולת יותר חשובים מאלו, שלי. אני יכול להיות עמוס, עייף, תשוש ורצוץ, אך השכנה למשל ביקשה שנשמור על הילד שלה, זה בטח יותר חשוב מכל שאר הצרכים שלי. או למשל, כאשר מבקשים ממני לבשל ליולדת, והשבוע בקושי הספקתי לבשל לבית שלי! אני אומרת “כן” ליולדת, והילדים שלי ממשיכים להיות רעבים. כי לא נעים לי להגיד לא…

 

ומכאן לכמה הבנות חשובות, שיסייעו לנו ללמוד לבחור ולהחליט מה נכון ומה לא נכון בעבורי.

 

1. ראשית כל, הערך שלנו, הטוב שבנו, לא תלוי במה יחשבו עלינו, או יאמרו עלינו. איננו שווים, או מוערכים יותר אם אנו מסייעים ונותנים ללא גבולות. גם ביחס לנתינה וחסד, העיקר הוא- להיות קשובים לעצמנו, ולבחור- באמת, מה נכון כרגע ומה לא.

 

חשוב להבין כי חסד אמיתי הוא עניין של בחירה. אם אני עושה חסד מתוך כך שאני פשוט לא יודע להגיד לא, אז החסד הוא לא ממש חסד, אלא יותר כמו הכרח פנימי. כמו שאמר הרב יעקובסון, המחנך הדגול: “אדם שלא יודע להגיד לא, גם הכן שלו, הוא לא כן”.

 

ההבנה כי מותר לי להגיד לא- ואפילו חשוב להגיד לא- יש בה גם אמת וגם הרבה חופש ושחרור.   אני משוחרר להחליט מה נוח לי ומה לא. אינני כבול לכללים כלשהם (פנימיים או חיצונים), אני יכול לבדוק באמת אם מתאים לי לסייע או לא, ומתוך כך להחליט. זהו חופש פנימי משמעותי שאנו מעניקים לעצמנו, ובכך אנו מפסיקים לחוות ולשפוט את עצמנו דרך אחרים- אלא דרך עצמנו.

 

2. הבנה משמעותית נוספת קשורה לדברי חז”ל כי: “עניי עירך קודמים”, או “חייך קודמים לחיי חברך”. בכדי להבהיר זאת אספר סיפור ששמעתי על רב ידוע בבני ברק: בשכונה אחת התגוררה אישה רבת פעלים וחסד. בכל יום היא הייתה מתרוצצת מבית אחד לשני, מבשלת ליולדות, לחולות ולחלושות. מנקה בתים של מיעוטי יכולת, נותנת לילדים עזובים תשומת לב ומקדישה את חייה לחסד. אלא, שלמרבה הפלא, בבית שלה בעצמה הבלגן חגג. הילדים  מסתובבים משועממים, רעבים וזועקים לתשומת לב, הבית מלוכלך, אבל האמא עסוקה בחסד- אין לה זמן.

 

הרב מבני ברק שמע על האישה היקרה והחליט להזמינה לשיחה. הרב פתח ואמר שהוא שמע כמה היא מרבה בחסד ובסיוע לזולת, ועד כמה חסד זוהי מצווה גדולה וחשובה. הרב הוסיף ושאל אם יש לה זמן לסייע לעוד משפחה. האישה ענתה “בוודאי, בשמחה רבה”. והרב התחיל לספר על המשפחה האומללה: “הילדים שם רעבים, מתוסכלים, כל היום הם לבד. הבית מלוכלך, האם טרודה בעניינים אחרים ולא פנויה לילדיה, ודרושה שם עזרה דחופה!” האישה שמעה את הדברים, הנהנה בהבנה ואמרה: “אגיע לסייע במהירות האפשרית!!” הרב הודה לה מאוד, והאישה שאלה “מה הכתובת? אני רוצה להספיק לעבור שם כבר עכשיו…”. הרב המתין רגע, ומסר לה את הכתובת של הבית שלה… 

 

חשוב להזכיר לעצמנו שוב ושוב: הצרכים שלנו, של ילדנו ומשפחתנו- קודמים לכל עזרה חיצונית אחרת. אמנם זה “לא נעים” להגיד לא, אך זה עוד יותר לא נעים לעזור לאחרים על חשבון האנשים התלויים בנו באמת.  

 

וכשם שבכדי להעניק לילדנו בטחון והגנה, אנו מוכרחים להציב להם גבולות ולעיתים לומר להם “לא”, כך גם כשאנו אומרים “לא” אנו שומרים ומגנים על עצמנו, על כוחותינו ועל משפחתנו. כשאדם יודע להגיד “לא”, זה מאפשר לו בזמן אחר, להגיד כן אמיתי. ה”לא” שומר על הכוחות והחשק שלנו, ומאפשר לנו להמשיך ולתת, באיזון ובשמחה.

 

אז גם אם בהתחלה זה קשה או מוזר, כדאי לפתח את השריר הזה ולחשוב לפני שעונים כן או לא. “האם זה באמת מתאים לי כרגע? זה בכוחות שלי? זה נכון למשפחה שלי”? אם הגענו למסקנה שלא- אז בנחת ובאמונה נגיד- לא (או שאפשר לומר, “אני צריך לחשוב, אחזיר לך תשובה תכף…”, וננסה לקבל החלטה שקולה).

 

ובמידה ואחר כך עולים אי אלו רגשות אשמה או מחשבות של :”אני בטח מאכזבת אותה, אולי היא לא תאהב אותי…” נזכיר לעצמנו- שאנו בוחרים מצד האמת מה נכון לעשות, ולא מצד “מה יחשבו עלי…”.

 

ולסיום, שלא תבינו… אני בעד חסד. בעד נתינה. חשוב לתת גם אם לפעמים זה קשה ודורש ממץ. כאמור: “עולם חסד יבנה”. אבל, חשוב לא פחות להיות קשובים לכוחות ולנפש שלנו. ובעיקר לזכור- כי חסד אמיתי מתחיל בבית שלנו! כל נתינה לילדים, לבן/בת הזוג ולמשפחה  היא חסד ומצווה.

 

שנזכה לבנות יחד עולם של חסד, נתינה והקשבה.

 

בהצלחה רבה! 

 

 

3

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

תגובות

תגובות

  1. 12 בנובמבר 2015 at 13:50

    שאנשים לא ייקחו את המאמר לקיצוניות השניה, שלא לעזור בכלל…
    חסד בבית זה העיקר, אבל גם להגיד “כן” לאחרים, זה מצווה!

  2. 22 באוגוסט 2015 at 12:11

    תודה רבה על הדברים החשובים! הלוואי ואצליח ליישם…

  3. 12 בנובמבר 2014 at 12:12

    מאמר חשוב! אב חשוב להדגיש כי נתינה לזולת היא דבר חשוב מאוד! כמובן מתוך הקשבה עצמנו..

Leave a Reply to יעלי






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר