ישנם דברים רבים בחיים שאנו מאמינים בהם, חושבים שהם נכונים, טובים ומועילים, אך בפועל… קשה לנו ליישם זאת. אנו נופלים שוב ושוב באותם דברים שאנו בעצמנו מאמינים בהם- כלא נכונים. אישה מקסימה ומיוחדת, מנחת הורים סיפרה לי שהיא בעצמה מתקשה ליישם את כל מה שהיא אומרת. “אני מאמינה ומסכימה עם כל מילה שלי! אך בחיים עצמם לא תמיד אני מצליחה ליישם…”

מדוע זה קורה? מהיכן נובע הפער בין ההבנה וההסכמה לבין יכולת היישום?

פער זה מתחיל קודם כל מההבנה כי הכוחות השכליים והרגשיים בתוכנו פועלים בצורה שונה. השכל יכול להכיל אין סוף תובנות, מסקנות, אמונות ותפיסות. אבל הלב, הרגש יכול להכיל בבת אחת הרבה פחות. כשאני למשל מרגישה מתוסכלת על מה שלא הצלחתי, קשה לי להרגיש באותו רגע שאני מוצלחת ומעולה במשהו אחר. השכל יכול להבין תובנות סותרות ושונות, אך בכדי להשריש זאת אל הלב, אל שינוי אמיתי בתוכנו, הדרך ארוכה יותר.

נקודה נוספת היא העובדה שהיישום דורש מאתנו שינוי פנימי של הרגלים, כלומר כוח, התמדה והשקעה. ההבנה השכלית לעומת זאת לא דורשת מאתנו שום דבר, פרט להקשבה והסכמה. אדם למשל יכול להסכים עם כך שהוא צריך לסייע לאשתו במטלות הבית, אך בפועל כשהוא חוזר מהעבודה עייף ומותש אין לנו כוחות ליישם את מה שהוא מאמין בו, ולשנות את ההרגל שלו לשכב על הספה ולהירדם…

הרגש שלנו פעמים רבות עובד בעוצמה רבה יותר מהשכל. כך שגם מנחת הורים שיודעת שלא נכון לצעוק על הילדים, יכולה למצוא את עצמה לאחר ערב “סוער” עם הילדים שהיא מרימה את קולה ופועל בניגוד לאמונתה. הקושי הרגשי, התסכול או הכעס שהיא חשה באותו הרגע, מתגברים על ההבנה השכלית. לאחר שאנחנו נרגעים מסערת הרגשות, השכל “חוזר” לפעולה ואז אנו מבינים שלא פעלנו כראוי.

מתוך אלו ניתן להבין כיצד נוצר הפער בין ההבנות השכליות לביצוע המעשי שלהם בחיים. 

שלב היישום דורש מאתנו עבודה שונה. בכדי לשנות תפיסות רגשיות או תבניות התנהגות, אנו זקוקים לעבודה תהליכית והדרגתית של הפנמה. לא רק הסכמה והבנה שכלית- אלא הפנמה מעשית אל תוך עצמי ואל תוך חיי.

יש לי חברה שמעבירה שיעורים בנושא תפילה לנשים. פעם אחת היא אמרה לי בכאב שהיא מרגישה בעצמה חסומה ולא מצליחה להתפלל, ובכל זאת היה שיעור מוצלח. הפער הזה בין השיעור המוצלח לחוויה המעשית שלה בחיים היה לה קשה ולא ברור.

אפשר להבין, ללמד ולהסביר הרבה דברים. אך בכדי שזה יהפוך להיות משהו “שלי”- אמיתי, ולא משהו חיצוני שאני יודע לדבר עליו, אני מוכרח לחפש את הדרך אל הלב. שהתובנה לא תישאר רק בשכל- אלא שאצליח להרגיש אותה בלב.

הכיצד?

א-      כפי שאמרנו, אפשר להסכים עם מיליון תובנות, אך אפשר ליישם בכל פעם, ובהדרגה תובנה והחלטה אחת. שמעת הרצאה יפה? תיקח משם משהו אחד בלבד שאותו אתה רוצה ליישם. 

ב-      בכדי להפנים תובנה משמעותית, חשוב לבחון היכן התובנה הזו מתחברת לחיים שלי. קראת מאמר מעניין? עכשיו תעצור לרגע ותחשוב כיצד הדברים שקראת מתחברים אל החיים שלך! איפה זה פוגש אותך במציאות חייך? ובהתאם להבנה החדשה, זה הזמן לבחון מה כדאי לשנות בחייך האישיים.

ג-       בכדי להצליח במלאכת ההפנמה, כדאי להשתמש גם בכוח הדמיון. לראות את עצמנו במציאות שבה אנו מצליחים ליישם את ההבנה החדשה שנלמדה. הדמיון מחזק את היכולת לבצע וליישם את הדבר כשיגיע הרגע, במציאות.

ד-       ”מוח שליט על הלב” כך כתוב בספר הזוהר. היכולת שלנו להשליט את הבנת המוח היא דרגה גבוהה וחשובה. לא קל לנווט את הרגש הסוער ולהצליח לעצור אותו לטובת תובנת הבנה שכלית אחרת. עם זאת חז”ל מדריכים אותנו שזוהי המשימה. לחזק את התובנות השכלית ובכך לתכנן את מעשינו לפי הבנת השכל ולא לפי הרגש העוצמתי שבאותו הרגע. זה אמנם לא תמיד פשוט, אך ככל שאנו משתדלים, מנסים, מתאמנים ומתפללים על כך- אנו מחזקים את היכולת והאמונה להצליח גם במשימה זו. 

ה-     מעבר לכל אלו, חשוב לזכור כי לא כל תובנה או מסקנה שהבנו או למדנו, היא ברת ביצוע בפועל כעת. כפי שאמרנו הפנמת התודעה החדשה ויישומה בפועל דורש כוחות נפש של שינוי, שבירת הרגלים ויצירת תפיסות מחשבתיות חדשות במוחנו. וכמו בכל עניין, כך גם כאן. “תפסת מעט- תפסת!” למדת משהו חדש- תיקח ממנו מעט ותתחיל ליישם. הנפש עובדת על תהליכים. בעבודה נפשית אין קסמים. יש צעד, ועוד צעד.

בתהליך היישום יש הרבה אומץ, רצון, אמונה ומוכנות להתקדם ולצמוח!

בהצלחה רבה!

ומוזמנים לשאול, להגיב ולהרחיב בתובנות מעצמכם…