יש אנשים המסתפקים בלחיות חיים בינוניים. ככה באמצע. לזרום על מה שיש, לא להשקיע יותר מדי, וגם לא לחשוב או לבחון את עצמי לעיתים קרובות. אבל יש את אלו ששואפים להיות ‘הכי הכי’.  מה פירוש ‘הכי הכי’? זה נשמע מלחיץ. לכאורה זה דורש מאתנו לעמוד בציפיות, להיות מושלמים, מה יהיה אם לא נצליח?!

אך לא זו הכוונה. להיות ‘הכי הכי’ פרושו ברמת ההשתדלות. לא ברמת התוצאה. התוצאות לעולם אינן בידיים שלנו. הכוח שלנו הוא רק בנוגע להשתדלות, לאחריות ולחיזוק הרצון לעשות ככל יכולתי.

אדם שמסגל לעצמו חיים ששואפים למעלה, ששואפים רחוק, הוא אדם שיזכה לחיות חיים כאלו. חיים של איכות. חיים של מלאות ומשמעות. וכך הוא בכל תחום. בחינוך הילדים, בעבודה, בזוגיות, בעבודת ה’, בשיפור המידות. ככל שאדם שואף גבוה יותר, כך יזכה להתקדם יותר.

עם זאת, אנשים רבים חוששים לשאוף גבוה מדי, חוששים לרצות או לנסות להתקדם אל עבר יעד גבוה. מדוע? מתוך הפחד שמא זה לא יצליח. הפחד שנכשל, שלא נעמוד ביעד, שהתוצאות לא יהיה טובות, הוא אחד הפחדים הגדולים ביותר שלנו. הוא אחד החששות הבולמים את ההתקדמות שלנו בחיים בכלל.

אמחיש זאת מדוגמאות פשוטות מהחיים. זוג שמתקשה בחיי הנישואין שלו, אך מסרב ללכת ליעוץ, שמא זה לא יצליח (ונשאר שקוע בקשייו). אדם שלא הולך לראיונות עבודה, מהחשש שלא יתקבל (ונשאר מובטל). אדם שלא קובע עיתים לתורה, מחשש שלא יצליח להתמיד בזה. בחורה שלא מסכימה לצאת לדייטים, כי חוששת להידחות וכן הלאה.

בעולם הזה תפקידנו לנסות. להשתדל. הוויתור באמצע הדרך, הייאוש  או המוכנות להסתפק בחיים ‘סבירים’, הם אחת המלכודות הגדולות שלנו.

אדגיש כי המיקוד בתוצאות אכן מגביר את הפחד לנסות, אך כשאנו ממוקדים בתפקיד שלנו להעז ולהשתדל, אנו מאפשרים לעצמנו להיפתח, ולנסות. המיקוד בתוצאה המושלמת  גורמת לנו לשים את עצמנו בעמדת מבחן שמקשה עלינו. אך שוב, ככל שנדגיש לעצמנו, שאיננו במבחן כלל, אנו רק בהשתדלות, בניסיון לבצע את השליחות שלנו בעולם בצורה הטובה ביותר, כפי יכולתנו.

גם אחרי מאה ועשרים, שנגיע לעולם שכולו טוב, לא ידונו אותנו על הצלחות או כישלונות, ידונו אותנו על ההשקעה בהשתדלות. על המוכנות לנסות ולעשות ככל יכולתנו.

חז”ל מלמדים אותנו: “חייב אדם לומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי…” (תנא דבי אליהו).  לשאוף גבוה. להציב לעצמנו יעדים ורצונות גבוהים. עצם השאיפה הזו כבר מביאה אותנו לפסגות גבוהים יותר.

וכן הוא כאמור בכל תחום. בעבודת המידות כשאני מתאמץ ללמוד ולהשקיע ולהתמיד בעבודתי. בזוגיות כשאני שואף ליצירת תקשורת טובה, אהבה ושמחה בבית, בחינוך הילדים שאדם מתאמץ להתבונן במעשיו, לתקן, לברר ולקבל עוד כלים והבנות. בכל תחום ככל שאדם שואף גבוה, כך יזכה להתקדם. אך כשאנו מוותרים על הציפייה הזו, מתייאשים מהרצון להתקדם, אנו גורמים לעצמו לדרוך במקום, ולעיתים אף לסגת לאחור.

דווקא בימי חודש אלול, ישנה חשיבות גדולה, להתחבר חזרה לרצון שלנו. לברר מה אני באמת רוצה, בכל תחום ותחום מחיי. להסכים לשאוף גבוה, לנסות. לא לחשוש מאי ההצלחה. דווקא בימים אלו הקב”ה חפץ לשמוע מה אנו באמת מייחלים לעצמנו. ומתוך הרצון לשאוף קדימה בעז”ה  נזכה לעלות ולהתקדם במימוש תפקידנו בעולם.