מאמר

dubiLoveU

מה הדבר שהכי חשוב לבעלך?

לנשים יש נטייה לקטר/להעיר, ובייחוד כשקשה להן. נטייה זאת לא תמיד מועילה לזוגיות, ולפעמים אפילו ממש מפריעה. בשל כך, יוצא לי לא פעם לקבל תגובות כעוסות מגברים על כך שאנו כביכול נותנים “לגיטמציה” לכך. הנה דוגמא: “…הבנתי את מה שכתבת שנשים מבקרות ומעירות, כי משהו מפריע להן… אבל, בתכל’ס, אי אפשר לחיות בבית שבו כל הזמן מקטרים ולא מרוצים!! מתי גם האישה תתחיל להשתנות? זה כבר נמאס!”. 

 

****

 

בואו נודה על האמת. הגבר הזה צודק. קשה לחיות (כלומר, לחיות בשמחה ובכיף), במציאות שיש בה הערות, ביקורת וקיטורים באופן שוטף. זה לא נעים, זה מרחיק, מעכיר אווירה, ויותר חשוב מזה, כשזה נאמר לבן הזוג שוב ושוב, זה פוגע. מאוד.

 

כל אדם זקוק לכבוד. ואילו אחד הביטויים המרכזיים לחוסר כבוד הינו, מתן התחושה של חוסר שביעות רצון ממך, באופן תדיר. זה פוגע בתחושה הבסיסית שמעריכים אותי, שאני ראוי ושווה. והגברים הם אלו שרגישים לכך אפילו יותר.

 

באופן טבעי, כל גבר זקוק להרגיש שאשתו מכבדת ומעריכה אותו. וממילא כשהאישה מקטרת ומעירה שוב ושוב, תחושת הערכה הזו מתערערת.

 

נשים, חשוב לציין, רגישות לרוב לתסמיני אהבה דווקא. “הוא כתב לי פתק או לא?”, “הוא התגעגע אלי?”, “הוא החמיא לי, חשב עלי?” וכדומה. גברים, לעומת זאת, רגישים וזקוקים להערכה ולכבוד, אפילו יותר מאהבה. כלומר, שניהם זקוקים גם לאהבה, וגם להערכה. אך לרוב, הדגש אצל כל אחד מהם, הוא שונה.

 

ואספר לכם סיפור על עצמי. בשנת נישואי הראשונה, הייתי משתדלת לקנות לבעלי כל מיני “פיצ’פקס” קטנים כאלו, ולתת לו פעם בשבוע. הייתה לי חנות קבועה, ששם היו כל מיני דברים נחמדים, ומשם הייתי קונה ומביאה לו.  

 

פעם אחת, אחרי שהבאתי לו, הרגשתי משהו מוזר. התגובה שלו הייתה קצת אחרת. שאלתי אותו: “מה קרה? זה לא מוצא חן בעיניך?”. בעלי התחיל טיפה לגמגם ולהתפתל, עד שהצליח להגיד: “פשוט אין לי מה לעשות עם זה…”. בהתחלה כמובן נעלבתי מאוד, אבל אחרי שסיימתי להיעלב והייתי מסוגלת להקשיב הוא הסביר לי שהדברים האלו, פחות  משמחים אותו. ושהוא מרגיש כמו בת… (במבט לאחור זה נראה לי כל כך מצחיק..). ואז הוא הסביר לי את הדברים האחרים שכן משמחים אותו.

 

הערכה וכבוד. (רק לא דובי שרשום עליו “אני מעריכה אותך”). 

 

כשגבר מרגיש באופן תדיר כי אשתו לא מעריכה אותו, לא שמחה בו, ואף מזלזלת בו, תחושת הערך העצמי שלו עלולה לרדת, והוא עצמו ייחלש (גם אם הוא לא אומר את זה). ייחלש, אין הכוונה שהוא יהיה חולה, או ביישן או שקט, ייחלש הכוונה שיהיו לו פחות כוחות נפש וסבלנות אל… אשתו. וייתכן שגם אל האחרים.

 

ולהפך, כשגבר מרגיש שאשתו שמחה בו, מפרגנת לו, סומכת עליו- הוא גדל. יש לו כוח. יש לו יותר סבלנות. יותר פתיחות. ויותר יכולת ומוטיבציה להשקיע באשתו. ובכלל בחיים. (כך שלהעריך את בן הזוג זוהי השקעה משתלמת. ככל שמעריכים יותר, גם מקבלים יותר!).

 

אז איך זה מסתדר ביחד? אם לאישה יש נטייה טבעית להתלונן ולקטר, ולגבר יש צורך להרגיש מוערך, איך הקשר בניהם יכול להצליח? נשמע ששילוב שכזה הוא ממש חסר סיכוי.

 

אבל עובדה שבכל זאת הרבה זוגות כן מצליחים לחיות יחד בשמחה. איך זה עובד?

 

שני עקרונות חשובים.

1. מינונים. כמו שכתבתי קודם, כאשר הגבר מרגיש מוערך על יד אשתו יש לו יותר כוח ורצון לשמח אותה ולפעול למענה. ויש לו גם יותר כוח להתמודד מול ההערות או הקיטורים שלה. כלומר, אם בסך הכל הגבר מרגיש מוערך ואהוב, ומדי פעם הוא גם שומע הערה או משהו שמפריע, יהיה לו הכוח והרצון להקשיב לזה וגם לפעול ולתקן. השאלה המרכזית היא מהו הדבר המרכזי שהוא שומע ומרגיש. ואם נדבר באחוזים, אז נדמה כי המינון צריך להיות לפחות 70% טוב, 30% הערות וכל מה שמפריע.

 

2. צורה.  וכמו שהמינון הוא חשוב, כך גם הצורה. כשהדברים נאמרים בסגנון של האשמה ומתוך הטחות אישיות, זה באופן מידי מתפרש כחוסר הערכה, וקשה יותר להתמודד מול זה. אך כשהדברים נאמרים מתוך שיתוף אישי, מתוך בקשה, ומתוך שדר של אמון בבן הזוג- זה מתקבל אחרת. זה לא פוגע לגבר בתחושה שהוא בעל ערך ושאשתו מאמינה בו. וזה מאפשר לו להקשיב לדברים מבלי להרגיש צורך להתגונן.

 

אנסה להמחיש זאת בסיפור אמיתי. קרוב משפחה שלי התייעץ איתי לגבי אשתו. הוא טען שהיא כל הזמן מבקרת ומעירה ושהוא לא עומד בזה. ניסיתי לתת לו הכוונה, ולאחר מכן גם הסברתי לו כמה דברים שהוא עצמו פועל בהם לא נכון. הוא קיבל את דברים והודה לי. ואז שאלתי אותו: “מדוע כשאשתך מעירה לך אתה לא מסוגל לשמוע, ואילו כעת כשאני הערתי לך, אתה שמעת וקיבלת?”. הוא חשב רגע ואמר בפשטות: “כי את מעריכה אותי! כל מה שאת אומרת לי, בא מתוך זה שאני מרגיש שאני בן אדם טוב, ומוערך בעיניך. בעיניה אני לא!”. ואני מוסיפה, בלי להתכוון אשתו הביאה לכך שהוא מרגיש לידה, לא שווה. כל הערה או תלונה שלה רק מחזקת את ההרגשה הזו אצלו, והוא לא מסוגל להרגיש כך וממילא גם לשמוע אותה. ואילו כשהוא דיבר איתי, הוא הרגיש דווקא את הערכה שלי (ואל תתפעלו, זה לא חכמה לתת הערכה וכבוד למישהו שהוא אינו בעלך!), וכל מה שאמרתי התחבר אצלו לתחושה שאני באמת מאמינה בו. ואת זה הוא יכול ורצה לשמוע. 

 

ולסיום חשוב להבהיר שכל שמה שכתבתי נכון גם הפוך. גם אשתך זקוקה לחוות ממך לפחות 70% טוב. מחמאות, הפתעות, חיזור, רגישות. כשהרוב טוב, קל הרבה יותר להתמודד (ואפילו להחליק…) גם את ה30% שפחות…

 

וכעת אחרי שהדברים ברורים, הגיע שלב היישום. איך עושים זאת בפועל? איך מביעים הערכה? כיצד משדרים כבוד לבן הזוג? אז לשם כך, הכנתי עבורכם רשימה מעשית במיוחד, כיצד ניתן להביע הערכה באופן מעשי, יומיומי וגם קל.

 

מופנה לנשים, אך וודאי שגם הגברים יוכלו להפיק מכך וללמוד כיצד להביע הערכה לבת זוגן (שגם זקוקה לזה).

 

לקבלת הרשימה שתעצים את בעלך ותחזק את האושר שלך- לחצו כאן.

 

**לקריאת המאמר – “הדבר שהכי חשוב לאשתך” לחצו כאן.

 

 

 

רוצים לחזק את הזוגיות? להעצים את האהבה? סדרת הדרכות במחשב שלכם!

איך פותרים קונפליקטים? איך מחזקים אווירה טובה? חשיבות הסליחה, הבדלי איש ואישה ועוד הרבה!

לחצו כאן.

 

 

1

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

תגובות

1 תגובות

  1. משה יוסף

    7 בינואר 2015 at 16:24

    תודה על הדברים! סופסוף נותנים במה גם לצרכים של הגברים..
    מאמר חשוב תודה לך!

שלח תגובה






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר