סיימנו את חודש אלול. עשינו חשבון נפש, קיבלנו על עצמנו קבלות חדשות. הגענו לראש השנה, המלכנו את ה’, והתחזקנו באמונה. גם יום כיפור מאחורינו. התנקינו מכל “הלכלוך” שדבק בנו, עברנו תהליך של טיהור עמוק, התפללנו וביקשנו ישועות בכל התחומים. וזהו, אנחנו מוכנים לשנה החדשה!   אלא שעכשיו הגיעה עת המבחן הגדול.  

***

במוצאי יום הכיפורים אמרה לי אישה יקרה: “יום כיפור היה לי מדהים ומרומם, אבל את יודעת, עוד כמה ימים כבר נשכח מכל האווירה הזו, ונשקע שוב בתוך הקשיים שלנו..”. המשפט שלה הדהד בתוכי שעות ארוכות. הרגשתי צער וגם התנגדות פנימית לתפיסה הפנימית שהוא מבטא.

מדוע? הרי מצד האמת כולנו יודעים כי ההשפעה של הימים הנוראים לא מחזיקה מעמד לאורך זמן ארוך, וכבר בחודש חשוון (אם לא תשרי), אנו עלולים למצוא את עצמנו נופלים, תוהים ומתבלבלים שוב. אבל הצער שלי היה ממקום אחר.

לאחר יום הכיפור, יש לכל אחד מאתנו משימה. עבודה משמעותית ועיקרית. אתגר השייך לכולנו. ענין מהותי ממש- להאמין בעצמנו. 

כל אדם, מספר לעצמו סיפור, אודות עצמו. אודות הכוחות שלו, היכולות, הסיכוי שלו או חוסר הסיכוי. אך לאחר יום הכיפורים, אנו עומדים במבחן לגבי אותו הסיפור. האם מדובר על סיפור של אמונה וכוחות? או סיפור של רפיון וייאוש? ה

כך למשל כשאני אומרת לעצמי מיד אחרי יום הכיפורים ‘שאין סיכוי, ומה שהיה הוא שיהיה, והקשיים שוב יציפו אותי, ולא אצליח לעמוד בקבלות החדשות…’, אני מפילה את עצמי. אני מפספסת את עיקר העבודה שלי.

יש פעמים שנדמה לנו שאחרי יום הכיפורים, סיימנו את העבודה שלנו. עמלנו קשה בימים הנוראים, ועכשיו נחים. או סתם ‘זורמים’. אבל לא כך הוא.  חג הסוכות הוא המשך ישיר לימים הנוראים. בסוכות יש לנו עבודה חשובה לא פחות. עבודה שורשית ומהותית.

לבטוח בה’. ולבטוח בעצמנו! לספר לעצמנו, על עצמנו- סיפור של אמונה, בטחון וכוחות.

המצווה “ושמחה בחגך”, מבטאת את היכולת לשמוח מתוקף האמונה בטוב ה’. ומתוך כך, באמונה טוב שלי בעצמי. באמונה כוחות שלי, ביכולות שלי, בסיכוי שלי לשנה טובה ומופלאה, בכוח שלי לשינוי, לעליה ולצמיחה גדולה.

כל אחד מאתנו נדרש כעת- פשוט ללחוש לעצמו שוב ושוב, שהוא יכול. שאפשר אחרת. כן, אנו יכולים לעמוד בקבלות שקיבלנו על עצמו. אנו יכולים להשתחרר מהדברים שמציקים לנו. אפשר לזכות לשינוי ענק בחיים. מה שהיה לא מוכרח להיות. אבל אנו נדרשים להאמין.

בחג הסוכות אנו שואבים בטחון בה’. וכמו שכותב ר’ צדוק הכהן מלובלין זצ”ל: “כשם שצריך אדם להאמין בה’ יתברך, כך צריך אחר כך, להאמין בעצמו” (צדקת הצדיק קנ”ד). אין בטחון שלם בה’, מבלי בטחון של האדם בעצמו. אין אמונה שלמה בה’, מבלי שהאדם מאמין בעצמו. אין. אלו תמיד באים ביחד.

להאמין בעצמי פירושו, להאמין בכך שאני טוב, שאני מסוגל, שאני בעל ערך, שאני ראוי, שאני מלא כוחות, ובורא עולם אוהב אותי מאוד, וחפץ בישועתי ובטובתי.

אמנם לא מדובר על משימה קלה, אבל זוהי משימת חיינו. לספר לעצמנו סיפור הממוקד בכוחות. סיפור של תקווה ושינוי. ודווקא ימי הסוכות הם ימים מעולים לתרגל אל ליבנו את הסיפור החדש. סיפור שבו הגיבור הוא אנחנו. סיפור שמתאר את ההצלחות, את העוצמה הפנימית, את האומץ שבנו, את הרצון הטוב, את היכולות שרוצות להתגלות. סיפור של אמונה באישיות הייחודיות והטובה עד מאוד שהקב”ה העניק לי.  

יהי רצון שנעמוד במשימה החשובה הזו, ושנשאב מתוך חג הסוכות אור גדול של בטחון בה’, ובעצמנו. שייפתח עלינו חג של שמחה, של שלוות הנפש, חג של אמונה בשנה המופלאה שעומדת בפתחנו!