“שאני אבקש סליחה? מה פתאום! הוא הגבר, הוא צריך לחזר אחרי!!” טוענת האישה. “למה נראה לה שאני אבוא לבקש סליחה? היא התחילה עם הביקורת שלה, שתבוא היא לפייס אותי!” אומר האיש כנגדה.

*****

בכל מערכת זוגית וגם בכל קשר קרוב, בלתי נמנע שייווצרו חוויות של פגיעה האחד מהשני. זה יכול להיות תוצאה של אי הבנה, של הבדלי אישיות, צרכים שונים, עומס החיים או גם סתם מתוך חוסר תשומת לב.

דווקא מתוך ההבנה שקשה (אולי בלתי אפשרי) להימנע ממציאות של פגיעה כלשהי בתוך מערכת יחסים, חשוב לאמץ לעצמנו ולהבין את החשיבות הגדולה של הפיוס.

ונחזור רגע לחוויית הפגיעה. פגיעות מביאה לא פעם לתחושה של ריחוק. “איך הוא אמר לי ככה?” או “למה היא לא מתחשבת בי?” מצב זה באופן טבעי מקשה ומכאיב לשני הצדדים גם יחד. לצד הנפגע וגם לזה הפוגע. (על אף, שראוי לציין, שכמעט תמיד שני הצדדים חשים פגועים, כל אחד מהנקודה שלו). פעמים רבות בקשת הסליחה, היא זו שמקרבת אותנו חזרה.

בקשת הסליחה מעידה על כך, שאכפת לי מבן הזוג שלי. שאני מוכן להתעלות לרגע מהפגיעה האישית שלי, וללכת לקראת בן הזוג שלי. כלומר, מעבר לצער שאני חש כרגע- אני רוצה קרבה. אני מתאמץ עבור הקשר, ויותר חשוב לי הפיוס והשלום.

היכולת לבקש סליחה היא עיקרית וחשובה מאוד. יותר מכך, לעיתים קרובות, דווקא אי בקשת הסליחה הוא הפוגע יותר מאשר אותו מעשה ראשוני שגרם צער. למשל, כאשר זוג קבע להיפגש בשעה מסוימת, ואחד מבני הזוג הגיע באיחור. המעשה עצמו לא כל כך נורא, אך אם לא נצליח להתנצל על האיחור, ייתכן כי הפגיעה הגדולה יותר תהייה בדיוק על כך. כלומר, העובדה שלא נאמרה סליחה על כך, היא זו שמכאיבה ונותנת הרגשה שלא ממש אכפת.

חשוב להדגיש כי היכולת לבקש סליחה אינה קשורה דווקא לנקודת האמת, כלומר, לשאלה האם צדקתי במעשיי או לא, אלא, מה שעיקרי וחשוב הוא ללמוד לבקש סליחה בפשטות כי.. הצד השני נפגע.

כך שגם אם לא התכוונת בכלל, ולא נראה לך שיש סיבה להיפגע, ובכלל הצד השני סתם עושה עניין…

תהיה גיבור, תבקש סליחה.

תהיי גיבורה, ותתנצלי.

זה נכון שלא תמיד קל לפייס. לא תמיד זה פשוט לבוא ולבקש סליחה. ולעיתים זה אף נותן את ההרגשה שאם אני מבקש סליחה, סימן שאני מודה בטעות שלי.  סימן שאני באמת לא בסדר. ולא תמיד זה קל.

יתרה מכך, פעמים רבות שמעתי כאלו שטוענים: “אבל מצד האמת, זה לא התפקיד שלי לפייס! היא זו שהייתה לא בסדר, אני צדקתי. היא סתם נפגעה! לכן, זה לא התפקיד שלי לבקש סליחה!”.

על כך יש לי חידוש גדול:

אולי מצד האמת, אינך צריך לפייס, אבל- מצד השלום שבאמת- אתה צריך, או יותר נכון לומר- ראוי וחשוב לבקש סליחה ולהתנצל. (וגם את, כמובן…). ובסופו של דבר, אתה רק תרוויח מכך. הקרבה המחודשת תעשה טוב לשניכם.

חותמו של הקב”ה הוא, אמת. אבל שמו הנו, שלום. חותמת הינה דבר חיצוני, אך שם מעיד על המהות הפנימית יותר. לכן, כך מסבירים חז”ל, כאשר ישנה סתירה בין האמת לשלום- השלום גובר, כיון שהוא האמת היותר גדולה.

ונחזור אלינו- לעיתים ישנה תפיסה שאומרת, מי שמפייס- הוא בעצם “המפסיד”. הוא זה שהודה בכך שהוא לא בסדר, וממילא השני- ניצח! אך האמת היא הפוכה לגמרי. לפייס זה להתעלות. מי שמצליח להתעלות על עצמו, לראות את הצד השני, להתקרב אליו ולבקש את סליחתו- הוא המנצח האמיתי! הוא זה שהתעלה, שבנה עוד שלב בקשר, בקרבה, וגם בנה קומה נוספת בתוך אישיותו שלו.

לדעת לפייס- זו מעלה עצומה.

להצליח לבוא ולבקש סליחה- זו גדלות.

עוד יותר כאשר מדובר בתוך מערכת זוגית. עוד יותר כאשר מדובר על השכינה שבניכם.

אז יאללה, בואו נהיה גיבורים, בואו נהיה מנצחים אמתיים. נוותר על ההתחשבנויות, או על “הצדק”.  אלא  למען השכינה שבנינו, למען האמת שבשלום, נקבל על עצמנו לעשות את הצעד הראשון, להגיד: “סליחה”. לומר: “את/ה חשוב/ה לי” או “לא התכוונתי לצער..”. לפתוח את הלב ובעז”ה ליצור קרבה חדשה וגדולה יותר!

ואם קשה נזכיר לעצמנו:  ”איזהו גיבור? המפייס ראשון!!”

וכמו תמיד, מוזמנים להגיב ולשאול.