מאמר

לב שבור

שנאת חינם, גם כשיש סיבה!

על שנאת חינם

כבר בבית הספר, או אפילו בגן לימדו אותנו ששנאת חינם היא הגורם לחורבן הבית השני. ששנאת חינם שקולה כנגד שלוש עברות חמורות- עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שהעברות שבין אדם לחברו הן חמורות כל כך, עד שאפילו יום כיפור אינו מכפר, עד שיפייס את חברו.

 

 

ובימים אלו, ימי בין המיצרים בהם אנו נוהגים מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש, כדאי שנהפוך את הידיעות השכליות הללו, אל ידיעות שבלב. לא רק נדבר על זה, לא רק נדון בכל מה שקרה פעם… אלא נחבר זאת באופן רגשי ומעשי לחיינו כיום.

 

 

אלא שנדמה כי אנחנו כלל לא מבינים את המונח שנאת חינם. מהי בעצם שנאה זו?

 

הביטוי שנאת חינם, הוא מבלבל. הרי אף אדם לא שונא “סתם”, לחינם ובלי סיבה. אם נשאל אדם השונא מישהו, הוא בוודאי יוכל לבאר לנו את הסיבה לכך. אלא שדוד המלך בתהילים, והרמב”ם בפרושו למשנה (מס’ סנהדרין) מבארים כי השנאה היחידה שאינה מוגדרת כשנאת חינם היא: “משנאיך ה’ אשנא” (תהילים קל”ט). כל שנאה אחרת, שבאה ממקום אישי ביני לבין הזולת, גם אם יש לה סיבה, מוגדרת היא כשנאת חינם. שנאה שהסיבה שלה, אינה מוצדקת. שנאה שבגללה נחרב בית המקדש, ועדיין לא נבנה.

 

 

כלומר, אם אני שונא את השכן שלי, הגיס/ה שלי, הדוד , החבר או חלילה את בן או בת הזוג, בוודאי שמדובר כאן על שנאת חינם. אפילו אם הסיבה שלי נראית בעיני הכי מוצדקת שיש. שנאה שנובעת מתוך כך שנפגעתי, או שקינאתי, שכעסתי וכדומה, היא זו שמעכבת לנו את בנין הבית השלישי. אמנם כולנו נפגעים לעיתים, כועסים או אפילו מקנאים. אך העבודה המוטלת עלינו היא,  לא להביא את התחושות הללו לידי מקום פנימי של שנאה וריחוק.

 

 

וישנה עוד סיבה מרכזית היוצרת שנאת חינם, והיא המחלוקת והדעות השונות. פעמים רבות אפשר לראות כיצד מחלוקת שכלית או השקפתית, מביאה אותנו לידי מחלוקת הלב. לידי פירוד רגשי ותחושת תיעוב או שנאה. וכל זה מדוע? בגלל שהוא חושב אחרת ממני. על כך אפשר ללמוד מהלל ושמאי. שהרי ידוע שהיו ביניהם מחלוקות גדולות, ועל אף זאת, לא היה בניהם פירוד הלב או שנאה חלילה, והיו משיאים ילדיהם זה לזה.

 

 

וכך כתב החיד”א בעניין שנאת חינם: “שנאה נמשכת מהגאווה. ולא נחרב בית המקדש השני אף על פי שהיה בהם תורה ומצוות (יומא ט), אלא מפני שנאת חינם. ועדיין פרצה זו בינינו. ואיך ייתכן שנזכה לגאולה כל עוד שהסיבה שבעבורה נחרב הבית, שהיא שנאת חנם, עדיין מרקדת בינינו?” (לב דוד, פרק טז).

 

אז מה עושים? השתדלות אחת.

 

 

בואו ננסה לחשוב האם יש אדם בחיינו, שיש לנו כלפיו רגש של שנאה. של עוינות. של ריחוק גדול. ולכבודם של הימים הללו, נעשה מאמץ גדול, לעשות צעד של אהבה ותיקון. גם אם זה קשה, ופעמים רבות זה אף מאוד קשה. ננסה למצוא את נקודת הזכות, לראותו בעין טובה, או אפילו רק למען הגאולה- לעשות מעשה של קרבה.

 

 

ואם אנו מזהים כמה אנשים כאלו בחיינו, הכי טוב לבחור את אלו הקרובים לנו ביותר. בבחינת, “עניי עירך קודמים”. אם למשל אנו מזהים ריחוק גדול או אפילו רגש (גם אם קטן) של שנאה או עוינות לבן/בת הזוג, הכי טוב להתחיל מולו, או מול ההורים, אחים. לעשות מעשה אצילי של שלום.

 

 

ואין ספק בעז”ה, כי אם כל אחד מאתנו ייבחר לעשות תיקון אחד כזה בחייו, תשובה אחת פנימית על שנאת חינם שבליבו, יעמדו זכויות אלו לכולנו, לגאולה ולבנין בית המקדש השלישי מהרה.

  

 

 

0

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

שלח תגובה






ברוכים הבאים לאוצרות פנימיים!

הצטרפו עוד היום לחברי "אוצרות פנימיים"

וקבלו חוברת עשירה, ייחודית ומגוונת,

במתנה!!!

כניסה עם חשבון


שכחת את הסיסמא?

 

הרשמה לאתר