כל החיים מחנכים אותנו לתת. להשפיע. לעזור. להקשיב. כמובן שכל הדברים הנפלאים והחשובים הללו, הם נצרכים מאוד, אך לעיתים הם משכיחים מאתנו דבר יקר מאוד, וחשוב גם הוא.

אני בעצמי.

****

את חודש כסלו אני מכנה, חודש האור. על אף שחג החנוכה נחגג בימים האחרונים של החודש, האור של נרות החנוכה מאיר ומשפיע כבר מתחילתו של החודש. וכדאי לנצל אותו. לשאוב אותו אל תוך נפשנו.

כדאי להוסיף אור.

והפעם, החודש הזה, נעשה משהו קצת אחר. לא כמו במשך כל השנה. נוסיף אור, אך מכיוון שונה. הפעם בחודש כסלו- נתחיל עם עצמנו. להאיר פנימה. אל הנפש שלי.

וזה לא באמת אנוכי כמו שזה נשמע.

כי כאשר אנו מלאים יותר, שמחים, ושלווים יותר- המרוויחים הגדולים מכך, הם אלו שסביבנו. כשלנו טוב יותר, אנו משפיעים טוב יותר. וכמה שזה כל כך פשוט וברור, לפעמים זה דווקא הכי נשכח מאתנו.

המפתח של כל העשיה שלנו היא אנחנו בעצמנו. כמו שסיפרה לי בכאב אישה יקרה (אחת מני רבות שמתארת תחושה זו) שאין לה כוחות, שהיא מותשת מכל המטלות הן של הבית, והן של העבודה, וכבר אין לה חשק לקום בבוקר… מאיפה יהיה לה כוח לכל השאר? אם היא עסוקה בלי סוף בלדאוג לכל הצרכים שמסביב, איך יהיה לה כוח? מה ייתן לה את המרץ להמשיך ולעשות זאת?

או כשאיש מתאר שאין לו רגע לעצמו, והוא רץ ומטרטר בין הביקורים אצל אמו, לבין זמן איכות עם ילדיו, בין חיפוש עבודה, ובין ההשקעה בזוגיות. והוא מרגיש כי כבר אין לו כוח לכל הדרישות שמסביב. ולעיתים פשוט בא לו להעלם לכמה ימים. מה יעשה אדם כזה ולא יקרוס? מה ניתן לעשות בכדי למנע מהמצבים הללו, או בכדי לצאת מהם, ולהתחדש?

פשוט להוסיף אור. אור לנפש שלנו.

ואת זה אנו גם לומדים מחנוכה.

את נרות החנוכה צריך להדליק : “נר איש – וביתו”. מצוות ההדלקה דווקא בבית. איש, עם ביתו, משפחתו. כי אלו הם הבסיס של האור. אני (“איש”). ומשפחתי (“ביתו”). כי כשאני לא מואר איך אאיר למשפחתי? וכשמשפחתי אינה מוארת איך אאיר לסביבתי? אלו הבסיס לכל.

כלומר, האור שלי בעצמי הוא הייסוד לאור של חנוכה. ממנו אני משפיע על ביתי- על משפחתי. ואור זה, הוא השורש של כל האור הנוסף שאנו מפיצים בחוץ.

אז בואו נאיר, חודש אחד- קודם כל, לעצמנו.

בכל יום, משהו קטן שמשמח. שכיף. שמתחשק. משהו שאני עושה לא כי “צריך”, ולא כי “נכון”, ובטח לא כי “חייב”. מה עושה לי כיף? מה מתחשק לי לעשות? מה יכול לעשות לי טוב על הלב? אולי ליצור קשר עם חבר מהעבר? אולי לצאת מוקדם מהעבודה לטיול בטבע? או אולי לקנות לי דיסק שמזמן רציתי? כל יום מחווה קטנה ומתוקה, משהו לנשמה שלי. סתם ככה. להאיר לעצמי, עם הרבה אהבה.

סיפרה לי חברה כי היא החליטה לצאת לרקוד.  להקדיש ערב אחד, ופשוט ללכת לרקוד ולשמוח. היה מרגש לראות כמה כוחות העניק לה ערב זה. היא חזרה מלאה ואנרגטית. שמחה ושלווה יותר. עד כדי כך שלמחרת שאלו אותה אנשים למה היא נראית זורחת…  

ובכך טמון סוד גדול יותר.

סודה של המראה.

כל אדם מסתובב עם מראה, כל הזמן. גם אם היא נסתרת, והוא אינו מודע לה, היא קיימת. מראה זו גורמת לכך שאנו מפרשים וחווים את המציאות שבחוץ, על פי המציאות שלנו, מבפנים. כך שאם אני מרגיש חסר ערך, קטן או נחות- סביר כי ככה גם אחווה את סביבתי ביחסם אלי. ואם להפך, אני חש מלא, אהוב ומוערך מבפנים, כך גם אחווה את עצמי ואת יחס הסביבה כלפי. היחסים שלי, והתפיסות  שלי את עצמי משתקפות, כמו במראה, ביחסים שלי עם אחרים.

ולכן, כשאני מסובב את הפנס אל הנפש שלי, מנסה להאיר פנימה. מחזק תפיסות חיובית. מגביר רוך, אהבה, אמון וכבוד עצמי. אט אט אני מאיר ומחזק את הקשר, האהבה והטוב שיש ביני לבין העולם כולו.

אז בואו נאיר- בואו נשקיע טוב, קודם כל לעצמנו.

מוזמנים להגיב ולשאול,

בהצלחה!

אודליה.

רוצים להעמיק עוד באורות שמפיק לנו החג? מהרו להזמין את חוברת “מאורות החנוכה”, 8 מאמרים מעמיקים ומרתקים על אוצרות פנימיים שמתגלים לנו בימי החנוכה. לחצו כאן

רוצים לחזק את הזוגיות? להעצים את האהבה? סדרת הדרכות במחשב שלכם!

איך פותרים קונפליקטים? איך מחזקים אווירה טובה? חשיבות הסליחה, הבדלי איש ואישה ועוד הרבה!

לחצו כאן.