“ובחרת בחיים”?.. תובנות מתוך תהליך אישי

לפני כחודשיים פרסמנו את הקטע “ללמוד מהחיים”, שכתבה אישה יקרה במהלך תהליך טיפולי של גילוי, חיבור, שינוי ושחרור. קיבלנו מכם תגובות נרגשות על הדברים, וכעת בחרנו לשתף אתכם בקטע נוסף שנכתב ממש לאחרונה:

.

****

מאת: טליה

“ובחרת בחיים” , מתנגנות לי המילים הללו בראש. אך מה בעצם הן אומרות לי? האם זה ציווי, בקשה, המלצה או ברירת מחדל… האם אני זו שבוחרת לעצמי את החיים שלי? האם החיים שלי הם בחירה בכלל? האם אני מודעת לבחירה הזו או שותפה לה?

.

המילה בחירה  בשינוי סדר האותיות היא בריחה. וזה כבר כמה שנים שאני בורחת… מעצמי, מחיי, מרגשותיי, רצונותיי ופחדיי. אני בורחת, פשוט בורחת כדי לשרוד. בורחת כדי לחיות. בורחת כדי לא להיות ולא לחוות! לא מסוגלת להרגיש.

.

ממשיכה וזורמת עם החיים על אוטומט. מסודרת, עובדת, בעלת משפחה. הכל לכאורה רגיל ומחויך אך בפנים, בכי רע!

.

והנה הגיע היום, שבו הכל התפוצץ עלי. כבר אי אפשר לשמור בבטן, אי אפשר לברוח, זה חזק ממני. רועדת. רעידת אדמה שמתחילה נמוך אך מטפסת  גבוה בסולם. הכל מתמוטט קורס נעלם. המסכות הרבות נושרות , החומות נסדקות.. הגדרות נופלות.

.

משהו זז! משהו קורה! משהו נשבר… העולם שבו חייתי, המציאות שבה התעטפתי, מתמוטטת ומתפוגגת. מסך הערפל סר מעיני ואני מוצאת את עצמי חשופה שקופה וחסרת הגנה..

.

תוהה ומבולבלת.

.

יודעת לייעץ ולעזור לאחרים, אך מה עושים כשמדובר בי? בחיים שלי? כשאני עצמי שקועה בבוץ ובסערה ומתקשה למצוא מרגוע לנפשי. והשאלות עולות וגואות.

למה הגאולה הפרטית, האישית שלי, יותר קשה מהכללית?

מדוע יותר קל לחכות לגואל מאשר לעבוד עם עצמי ולהיגאל?

איך זה שהפחד כל כך גדול ומאיים?

וכיצד כולם ממשיכים בעוד אני כבויה ודהויה מבפנים?

.

כעת אני מבינה ומרגישה, את החיים שלי אינני בוחרת. הכל כבר נכתב למעלה. אני רק זו שייספר את הסיפור. כיצד למרות הכל לא ויתרתי, ואף על פי שרציתי עלילה אחרת- הייתי גיבורה אמיתית.

.

איך מתוך הברירת מחדל שגדלתי לתוכה בחרתי להתחבר לחיים, להיות חברה שלהם. לאהוב ולהשקיע, לא להירתע, להעיז להיפצע ולהזיע. אספר איך אספתי את השברים וניגבתי את הדמעות. איך שרדתי גלים וסערות, טיפסתי על הרים וירדתי לבקעות.

.

בשביל לשרוד ולהצליח, צריך לקחת נשימה עמוקה (או כמה) לזכור את המטרה, ולא לחשוש לחתור במרץ. להניע רגליים וידיים, להשקיע. ולהיות מוכנים לבקש סיוע.

.

ללמוד לחבק, ולהעניק לעצמי את מה שלא קיבלתי, ואין מי שייתן.

להאמין בעצמי, לאהוב ולנסות להתחבר.

לבחור מתוך רצון ומודעות לא מתוך לחץ או חוסר אפשרות.

לתת לעצמי מקום, תקווה וערך, בלי סיבה, סתם כי אני בת של מלך!

.

להפוך כל דמעה לשיר.

כל ניסיון לפזמון.

כל קושי לכלי ניצחון.

 

לבקש ולהזמין אל חיי מנגינות של תקווה, אהבה ואור גדול. 

5

תגובות

מאמרים קשורים

About אודליה מימון

mimon View all posts by אודליה מימון

תגובות

תגובות

1. פנינה

   6 באוגוסט 2013 at 22:24

   את כותבת עם המון רגש! ונוגעת ללב בדרך שבה את מתארת את מה שאת עוברת.
   מאחלת לך לכתוב מדורים שמחים ועליזים שאת חווה בחייך.

   להגיב
2. עטליה

   29 ביולי 2013 at 12:50

   מתמודדת יקרה! מאמר זה סחף אותי מאד, הצלחת לומר את מה שאני מרגישה בזמנים מסוימים בחיי. קראתי גם את המאמר הקודם “ללמוד מהחיים” התרשמתי מצורת הכתיבה האמתית והאומנותית השזורים זה בזה, ניכר מן הכתוב שהדברים באים ממקום כאב וחוויה אישית! נגעת בנקודות רגישות שיכולות להיות לעזר לכולנו במהלך החיים.לכן הייתי שמחה לו היית מוציאה מעין תלקיט שבו תפרסמי עוד מאמרים שתכתבי במהלך הטיפול אותו את עוברת.
   שיאיר ה’ מאורו הטוב ונזכה לראות את הטוב שבאור.

   להגיב
3. שושי

   18 ביולי 2013 at 22:49

   קראתי מאמר זה כמה פעמים וכל פעם מצאתי בו נקודות שונות ונהנתי מאד.רואים שאשה מיוחדת כתבה את הדברים.
   תודה לאתר על מאמר זה ושאר המאמרים היפים.
   מאמר זה חידד בעיני את עניין הבחירה שבכל תחום בחיינו ישנם קשיים אך אפשר לגלות את נקודות האור ולהתרומם ולהגיע לגאולה.

   להגיב
4. שמחה

   17 ביולי 2013 at 23:32

   קראתי את המאמר והזדהתי מאד, לכולנו אין בחירות לפעמים וצריך לדעת לשמוח בחלקינו! היטבת לכתוב זאת במילים יפות ומרגשות.
   הכתיבה שלך מרוממת למרות הכאב שעולה ממנו!
   תודה רבה רבה על הפירסום!! ומחכה לעוד….

   להגיב
5. רננה

   17 ביולי 2013 at 19:15

   תודה על השיתוף! באמת מרגש ועוצמתי.
   מאחלת לך שכל משאלותייך יתגשמו!

   להגיב