שלום לך.

ראשית, יישר כוח על הרצון ללמוד איך וכיצד ניתן להעיר לבעלך מבלי לפגוע בו או לקלקל בינכם את האווירה הטובה.

את מעלה בשאלתך נושא חשובה. פעמים רבות פגשתי זוגות שהקושי העיקרי שלהם קשור לחוויה של ביקורתית האחד כלפי השני. כל אחד רוצה שהשני ישתנה, ולכן מעיר ומבקר.

במערכת זוגית, המורכבת משני אנשים שונים, כנראה שתמיד יהיו דברים מסוימים שאחד מהצדדים עושה, והשני לא ממש מחבב או מסכים איתם. השאלה היא, האם ביקורת או הערה כלפי אותה העניין, יהיו אלו שיפתרו את הבעיה או את השוני בין בני הזוג.

ביקורת או הערה, איך שנכנה זאת, יוצרים תחושה של אי נעימות. לעיתים זה מעורר הרגשה של חוסר הערכה, או של עליונות מצד האדם שמעיר לנו. תחושות אלו מחלישות אותנו עוד יותר, ומקשות עלינו מלהשתנות.

עוד יותר כאשר מדובר בבן הזוג שמעיר. בן זוגך עלול להרגיש את לא מעריכה אותו, אולי גם לא מאמינה בו, דבר אשר מחליש עוד יותר את המוטיבציה והחשק לשינוי. במערכת זוגית, חשוב שנזכור כי אין מתפקידו לחנך האחד את השני, אלא ליצור חיבור שלם, חיובי וטוב. במסגרת החיבור הזה, ישנם דברים שמציקים לנו, ועל כך חשוב לשוחח ולדבר בנחת.

פעמים רבות, כשמגיעים לשיחה ומתחילים עם ביקורת או הערה, הצד המבוקר מרגיש מותקף, ותוקף בחזרה, והשיחה לא מגיעה לשום מקום חיובי. בכדי שביקורת או הערה תכנס אל הלב, היא חייבת להיאמר מתוך מקום שמאמין באדם, מתוך תחושה חיובית של הערכה וכבוד.

לשם כך כדאי לנסח את הדברים אחרת. במקום “כיצד להעיר לבעל” – “איך ניתן לסייע לבן הזוג לעשות שינוי”. ההערה היא איננה המטרה. ממש ממש לא! המטרה שלנו היא לסייע האחד לשני לצמוח ולהשתפר ועל יד כך ליצור חיבור שלם ואוהב.

לכן, חשוב עד מאוד לתמוך ולסייע האחד לשני מתוך חוויה של “ביחד” ולא של “אני מבינה/יודעת יותר ממך”, כי אז, פספסנו את עיקר העניין.

מעבר לכך, כמו בחינוך ילדים גם כאן חשוב ליזכור. אם אנו מנסים “שיטת חינוך” מסוימת הרבה פעמים והיא לא מצליחה, כנראה שצריך להחליף שיטה. כך שאם את מנסה כבר הרבה זמן להעיר לבעלך, ולא נוצר שינוי, כנראה שצריך להחליף את השיטה שגורמת (או כרגע, לא גורמת…) לעשות שינוי.  השיטה לא מועילה.

הדרך, הכי מועילה בעיני לסייע לאדם להתקדם ולצמוח, ולאו דווקא לבעל, היא דרך חיזוק הטוב הקיים. אני מתארת לעצמי שישנם בקרים שהוא קם בזמן. בבקרים הללו תאמרי לו כמה זה משמח אותך וכמה את גאה שהוא הצליח לקום בזמן! כך גם לגבי נושאים אחרים. אישה למשל שמתלוננת שבעלה לא מפרגן לה, חשוב מאוד, שכשהוא כן אומר איזו מילה (ואפילו חצי מילה), לומר לו כמה זה חשוב לה, נעים לה, מחזק אותה וכדומה.

חיזוק הטוב מעניק תחושה חיובית, חוויה של אמון והערכה, אשר מחזקים את הרצון לעשות עוד טוב, להתקדם ולצמוח.

מעבר לכך, אפשר אולי לנסות ולשוחח עמו, לא בביקורתיות, אלא בהתעניינות כנה, מדוע הוא עייף בבוקר? או אולי איך את יכולה לסייע לו לקום בזמן? כמו כן, אפשר להתעניין ולשאול, איזה צורך ממלאים אצלו משחקי הכדורגל? מדוע הוא כל כך נהנה מהם? ואולי, כיצד ניתן למלא את ההנאה הזו בדרך אחרת? אך שוב, חייבים לוודא שההתעניינות באה מהלב ומתוך ההערכה כלפיו, ולא בעליונות או ביקורת.

יתרה לכך, ייתכן כי תופתעי לגלות שלבעלך בעצמו קשה העובדה שהוא מתעורר מאוחר, וכשאת תהיה “שותפה” להתמודדות ולא “מבקרת”, תוכלי לתת לו יד ולצעוד עמו באהבה ובאמון, בדרכו ובצמיחתו האישית, והזוגית.

לסיום, ולא פחות חשוב, לא פעם נדרשת מאתנו עבודה עצמית של קבלה של הבן זוג- כמות שהוא! התחושה של “בן זוגי רק רוצה לשנות אותי”, היא מאוד קשה ומחלישה את האמון. תפקידנו, כבני זוג, היא לחזק את חווית הקבלה ההדדית, ובכך לחזק את הביטחון בביחד המשותף.

וכמובן, כמו בכל דבר, חשוב להתפלל לבורא עולם שיסייע לנו להתקדם ביחד, בתוך הבנה, אהבה והרבה עין טובה.

שיהיה בהצלחה רבה!

אודליה.