שלום לך יקרה.

את שואלת שאלה גדולה. פחד הוא רגש חזק שלא פעם מפיל אותנו למקומות של חוסר יציבות, ולעיתים עד כדי קושי לתפקד.

תיארת בשאלתך חוויות קשות שעברת. לא פעם, כשאדם חווה חוויות קשות למשל של מוות, או כל קושי גדול אחר, באופן פשוט וטבעי יהיה בו החשש לחוות את שוב. כמו למשל אדם ל”ע שחלה בסרטן, יחשוש ויפחד יותר מאדם רגיל מכך שהמחלה עלולה לחזור, או גם לפגוע באנשים קרובים בחייו.

הבעיה מתחילה כאשר הפחד מתחיל לנהל אותנו. כשאנו בוחרים לעשות או לא לעשות בגלל הפחד ממה שיהיה…. פחד, חשוב שנבין, הוא המקום שבו אנו חוששים לא לגבי המציאות הנוכחית אלא לגבי מה שעלול לקרות. לגבי העתיד.

הפחד הוא סוג של דאגה לגבי דמיון מסוים, שעוד לא קרה, אך אנו חוששים ממנו.

ובמקומות הללו, בהם הפחד ממה שעלול להיות מתחיל לנהל אותנו- שם כדאי לנסות לעצור. להתבונן פנימה, ובעז”ה לעשות שינוי.

כיצד?

ראשית, כאשר מדובר  על טראומה או על פגיעה קשה שלא שחררנו או פתחנו אותה- זה הזמן. עיבוד של טראומה מאפשר לנו לשחרר או לפחות להפחית משמעותית גם את הפחד.

שנית, כיוון שאין לנו אפשרות אמתית לדעת מה יהיה והאם יהיה היום טוב או חלילה רע- זו הזדמנות לעבוד דווקא על החשיבה החיובית.

במקום להתעורר בבוקר ולחשוב: “מעניין מה עלול לקרות לי היום.. איפה אני אפשל, או אפול, ולמי ממשפחתי יקרה משהו רע… חלילה”.

לנסות לחשוב (במודע): “מעניין איזה שפע ייפול לידי היום.. איה רגע טוב יהיה לבן שלי? לבעלי? לעצמי? איזה מתנה יישלח לי ה’ היום…”.

זו העבודה.

מצד האמת, אין לנו מושג מה יקרה לנו טוב או חלילה פחות טוב. תפקידנו הוא לנסות ולרכז את כוחות המחשבה- לטוב.

להראות לבורא עולם שאנו מאמינים בטובו, ובכך גם למשוך אל עצמנו ואל חיינו שפע חיובי…

אני יודעת שלא תמיד זה קל, אך לאט ובהדרגה, ככל שמתאמנים על היכולת לקוות לטוב, ולראות את הטוב במציאות הנוכחית,  אנו “מגרשים” ומקטינים את החושך והפחד.

מאחלת לך בכל ליבי-

הרבה אמונה ובטחון, התבוננות חיובית, ורגעים שמחים ומאושרים.

אודליה.