שלום יקרה,

ראשית, אני מתארת לעצמי ששאלתך עלתה מתוך כך שהיומולדת הולכת וקרבה, אז כפתיחה אאחל לך מזל טוב גדול!

ולעצם הדברים. אני מאוד מבינה את תחושת התסכול שלך, את הפער הזה, שלכאורה נראה כפער שולי, אך הוא מבטא צרכים רגשיים עמוקים הרבה יותר.

כתבת בצורה ברורה כי כאשר בעלך מפתיע אותך ויוזם למענך, את מרגישה אהובה ומוערכת. כלומר, אם תרשי לנסח זאת קצת אחרת, הרצון שלך לקבל מבעלך מסיבת יומולדת חגיגית, נובע קודם כל מהרצון למלא את הצורך הרגשי לחוש שהוא מעריך, משקיע ואוהב.

הרחבת ותיארת כי באופן כללי את מרגישה עמוסה מאוד במהלך השנה, את פעולת ועושה עבור כולם, וביום הולדת יש בך צורך עמוק ואמיתי – לקבל ולנוח. (כבדרך אגב אני מוכרחה להוסיף, כי לא כדאי לחכות ליום הולדת בשביל לנוח…).

יחד עם זאת, את מתארת כי בעלך דווקא נלחץ מהציפייה שלך. עצם הידיעה שאת מצפה למשהו מיוחד, לאיזו מסיבה או יום חוויתי, מאיים עליו. הוא חש שהוא עלול לאכזב, או לא להצליח במשימה, ועקב כך לכתחילה נדמה כי הוא אפילו לא מנסה… הוא מעדיף “להיכשל מראש”, מאשר להרגיש שהוא מאכזב.

אני מתארת לעצמי, כפי שתיארת בקצרה, שחוסר המוכנות (או חוסר היכולת) שלו להשקיע כפי שאת מצפה, מאכזב אותך מאוד. את חשה כאילו הוא אינו אוהב אותך באמת… הרי לכאורה אם הוא באמת היה אוהב, הוא היה מוכן להתאמץ, הלא כן?

אך מסתבר שהמציאות איננה שחור לבן. אני מאמינה כי אילו לבעלך היו את הכוחות והכישורים הנדרשים על מנת לארגן ולתכנן את היום החוויתי שאת זקוקה לו, הוא היה שמח לעשות זאת. אלא שלא תמיד הסיבה שבן הזוג עושה או לא עושה זאת נובעת מחוסר רצון, אלא באמת בגלל חוסר יכולת פנימית. הוא לא ממש יודע איך, מה וכמה, וממילא הוא חושש להיכשל במשימה ולאכזב.

מעבר לכך, ייתכן שכבר היו מקרים אחרים בעבר שהתאכזבת ממנו, ולכן הוא עוד יותר נרתע מכך, וכעת הוא מעדיף להימנע מראש ולתת לך להגיד לבד מה את רוצה ואיך.

עם זאת, אני מתארת לעצמי שהסבר זה לא ממש מספק אותך. הרי כמו שהמורות אוהבות לומר: “אין לא יכול, יש לא רוצה…” (משפט בעייתי מאוד ולא מדויק..), הרי כיוון שמדובר בסופו של דבר בצורך רגשי שלא נענה, יש בתוכך את הקושי הפנימי להשלים עם העובדה שהוא לא יכול למלא את הצורך שלך, ועוד ביום המיוחד הזה.

ואני מסכימה איתך.

חשוב שהצורך שלך יקבל את המקום שלו, אלא שצריך לחפש את הדרך הנכונה לכך.

כדאי לזכור כי ככל שתלחיצי אותו יותר (אף מבלי להתכוון), כך סביר להניח שיהיה לו יותר קשה לעשות זאת. לחץ לרוב מצמצם את מרחב הפעולה לבן הזוג, כיוון שהוא מביא הרבה ציפיות שצריך לעמוד בהם, ומראש (לרוב, באופן לא מודע) עדיף לוותר, ולא לאכזב או להתאכזב…

מתוך כך, הייתי ממליצה לשוחח עם בעלך לא על המסיבה או החגיגה שאת רוצה, אלא על הצורך שלך להרגיש שאת מוערכת ואהובה. להרגיש שהוא מוכן להתאמץ בשבילך יום אחד בשנה… יום אחד לעשות קצת מעבר לכוחות הרגילים. בכדי שאת תוכלי להרגיש שאת באמת מקבלת ממנו, ושהוא מתאמץ להשקיע ולפנק אותך ביום המיוחד שלך. בנוסף, כדאי לתת מקום ולומר שאת מבינה את הקושי שלו, ואת יודעת שאתם שונים בצורך הזה, אך חשוב לך שהוא בכל זאת ישתדל בעבורך.

לאחר השיחה (או אולי אפשר במכתב, שיוכל לקרוא שוב מעת לעת) זה הזמן להרפות.

את אמרת את שלך, כעת תתני לו חופש לחשוב, לנסות ולחפש. אם תזכירי לו זאת שוב ושוב, את עלולה להגביר את הלחץ, ולהוריד את החשק. כעת פשוט תסמכי עליו שהוא ינסה וישתדל. זה לא תמיד קל לסמוך, אבל כעת זה הזמן להתאמן. פשוט להרפות, לקוות לטוב ולהזכיר לעצמך שאתם באמת שונים. תתני לו לנסות ולהעניק בדרך שלו.

עניין אחרון וחשוב לא פחות בהקשר לכך הוא – להודות. גם אם הוא לא הצליח לעשות בדיוק מה שרצית, גם אם זה יצא לו רק בערך- תעריכי. תודי לו על כך. ככל שהוא ירגיש שהוא לא מאכזב אותך, אלא להפך, שאת מעריכה ושמחה במאמץ שלו (אפילו הקטן) – יגדל בתוכו החשק לנסות שוב.

כי כשם שהלחץ מוריד חשק, כך ההערכה מגבירה חשק ורצון.

ולסיום, אני מאמינה כי מעבר להשקעה של בעלך ולמוכנות שלו להתאמץ עבורך ביום הזה, חשוב כי גם את תנסי להעניק לעצמך ולפנק באופן שאת אוהבת. כך שאל תחכי רק להשקעה שלו, אלא תאפשרי לעצמך להעניק וליזום עבור עצמך.

בהחלט מגיע לך לנוח מהעומס (ושוב, גם לאורך השנה…), ולקבל כוחות. אני מתפללת יחד איתך שבעלך יצליח ללמוד בהדרגה איך למלא את הצורך הנפשי שלך (וגם כאן, לא רק ביומולדת), שאת תדעי לשמוח ולהעריך את הנתינה שלו, וכמובן – שתצליחי להעניק ולאפשר לעצמך, בעצמך.

יומולדת שמח!

המון הצלחה, סבלנות וקבלה,

אודליה.