שלום לך יקרה.

 ראשית אני מעריכה את הפניה שלך ואת הרצון לקדם ולבנות. תיארת בשאלתך תחושת “חוסר כיף” בחיי הזוגיות שלך. אמנם כתבת שאינך סובלת ב”ה, אבל מתוך דבריך אני מבינה כי חסרה שם חיות, שמחה, ואולי גם אהבה ורגש הדדי של קרבה וחמימות.

הדבר הכי כואב בעיני שתיארת בשאלתך הוא דווקא המשפט שאומר בעלך: “אם רע לך, את משוחררת…”. יצא לי להכיר הרבה מאוד נשים המתמודדות עם קשיים בזוגיות, אך כמעט כולן (אלא אם מדובר במקרה קיצון) לא רוצות להשתחרר כלל ועיקר- אלא רק רוצות ומקוות שהקשר הזוגי יצליח ויעלה מעלה!  מתוך דברייך אני מבינה שגם את במקום כזה. במקום שרוצה לבנות ולקדם, ולא במקום שרוצה ללכת או לוותר..

הביטוי “את משוחררת” מבטא בעיני שני דברים עיקרים:

א-     את הקושי של בעלך. כשבעל אומר דבר כזה, בדרך כלל זה נובע מכך שהוא מרגיש שלילי ביחס לערך שלו בעיני עצמו או גם בעיני בת הזוג. ייתכן שהוא חש שהוא אינו טוב מספיק או מוצלח בעבורך ואולי בכלל. במשפט זה הוא מתאר סוג של כאב או אפילו ייאוש מהמצב, מעצמו או מהתחושות שהוא חווה.

ב-      את הבדידות שלך. את רוצה לעבוד על זה, לשנות, אולי אפילו “להילחם”- העיקר לנסות שיהיה יותר טוב, יותר שמחה ואהבה בקשר. משפט כזה יכול להחליש ולחזק את התחושה שאת לבד ברצון הזה לבנות..

אמנם אני מאמינה שזוהי איננה כוונתו של בעלך, אך סביר להניח שהמשפט הזה מייצג משהו כואב המאפיין את הקשר שלכם כעת.

שאלת בסוף דברייך אם ניתן ללכת ליעוץ לבד, לדעתי- בוודאי שכן. תעדכני אותו שאת מתחילה ללכת לבד, ותארי שאם ירצה להצטרף, את תשמחי. אני מכירה זוגות רבים בהם אחד מבני הזוג עשה תהליך של שינוי, וזה השפיע גם על הבן זוג השני ועל הקשר כולו.

אל תוותרי, תמשיכי לרצות את הטוב הזה, תלכי ליעוץ, תחפשי את הדרך. כי גם לך, גם לו, ולשניכם ביחד מגיע שיהיה טוב, שמח וחם בבית.

שיהיה לכם חג שמח,

 הרבה הצלחה, קרבה ושמחה,

 אודליה.