יש לי רגשות אשמה עצמית
שלום! רציתי לשאול, איך לומדים להשלים עם האישיות שלך ולא להרגיש רגשות אשמה על דברים שאתה נכשל בהם ולא מצליח? הרגשות אשמה מגיעות מכך שאני מרגישה שלא עשיתי מספיק השתדלות להצליח. תודה! מקווה שהבנת את השאלה.
שלום וברכה.
ראשית אני שמחה שהעלית את הדברים וכתבת את אשר על ליבך. אני מבינה מדברייך, כי תחושת האשמה או הרגשת חוסר ההשלמות עם האישיות שלך מעיבים עליך ומפריעים לך.
את צודקת כי תחושת האשמה נובעות פעמים רבות ממקום פנימי שבו איננו שלמים עם עצמנו. מתוך כך אנו חשים האשמה עצמית או תסכול מעצמנו.
בדרך כלל, כמו שאולי מרגישה לגבי עצמך, האשמות העצמית לא מקדמות אותנו, הן לא בונות אותנו או מאפשרות לנו להתפתח עוד יותר. לרוב, האשמה העצמית משאירה אותנו עם תחושה לא נעימה, עם חוסר אמון ועם קושי להתקדם ולהמשיך הלאה.
את מתארת כי רגשות האשמה קשורים לכך שנדמה לך שאינך עושה מספיק על מנת להצליח.
אמנם לא פירטת, אך אנסה להשיב באופן כללי. התחושה שאיננו עושים מספיק יכולה להופיע במקומות רבים. זה יכול להיות קשור לחינוך ילדים, כאשר נראה לנו שאיננו עושים מספיק, או גם לגבי ראיון עבודה, מתוך המחשבה שלא התאמנו מספיק קודם לכן, או אולי לגבי תכונות שונות באישיות שלנו, שנדמה לנו שאיננו עושים מספיק בכדי לשנות אותם.
לתחושת “הלא עשיתי מספיק” אין סוף, והיא יכולה לתפוס אותו בכל רגע, לגבי המון דברים. לכאורה, תמיד ניתן לעשות יותר. אבל חשוב לזכור- שמצד האמת גם להשתדלות יש סוף. גם היא מוגבלת. כל השתדלות צריכה להיעשות ברמה הגיונית, ומתוך חיבור לעצמנו ולכוחות העומדים לרשותנו.
יתרה לכך, רוב האנשים- רוצים להצליח.
ומתוך כך, באופן טבעי, הם מנסים לעשות את הכי טוב שהם יכולים במסגרת הכוחות, הידע, הזמן, האנרגיה וכדומה- שעומדים לרשותם. אני מתארת לעצמי שגם את מנסה ומשתדלת. שגם את פועלת לפי הכוחות הנמצאים לרשותך באותו הזמן. אלא שהתוצאות לא נמצאות בידיים שלנו….
חשוב להזכיר ולהפנים, כי התוצאות לעולם- בידי הקב”ה בלבד.
יכול להיות מישהו שמאוד מתאמץ להצליח במבחן- ומקבל 70. יכול להיות מישהו שהשתדל הרבה פחות וקיבל 90. מדוע? כי התוצאות לא בידיים שלנו. בכלל.
ואני רוצה לחזור אל תחושות האשמה.
תחושות האשמה העצמית בדרך כלל מביאות עלינו קושי כפול. ראשית, האשמה מבטאת קושי כלפי מציאות מסוימת, ושנית, האשמה מצביעה על כך שהקושי במציאות הוא- בגללי! וזה עלול להחליש עוד יותר
אני מאוד מאמינה בלקיחת אחריות. אך אינני מאמינה ברגשות אשם.
את משתדלת, מנסה, פועלת- ואת השאר תשאירי לבורא עולם. תפעלי כלל יכולתך, ותסמכי על עצמך. השאר לא בידיים שלך.
תנסי להתבונן על הטוב הגדול שיש בתוכך, במעשייך וברצונותיך, ומתוך כך בעז”ה תוכלי להשלים עם אישיותך, לצמוח ולהיבנות מתוך אמון ומתוך חוויה עצמית חיובית ומחזקת.
העיו הטובה, היא זו שבעז”ה תיתן לך את הכוחות להתקדם הלאה, לשפר ולשנות.
המון הצלחה,
אודליה.




