שלום לך יקרה,

קראתי את דברייך מספר פעמים, על מנת להבין את המציאות הלא פשוטה שנקלעת לתוכה  .נראה כי העניין המרכזי שהפעיל אותך ואת בעלך, הוא תחושת חוסר האמון. את הרגשת כי בעלך פגע באמון שלך, בעקבות הרמזים שהיו לך על התנהגותו במהלך הכנס. ובעלך חש חוסר אמון מצידך, בעצם העובדה שאת חושדת בו.

בהמשך לכך, אני מאמינה כי אחד הדברים שאנו רגישים אליהם במיוחד בתוך חיי הזוגיות שלנו, הוא האמון. חוסר אמון פוגע. חוסר אמון יכול לערער את המציאות שלנו.

וממילא ברגע שהבעת מול בעלך חוסר אמון ברור והחלטי, זה הכעיס אותו ואף פגע בו מאוד, וגרם לו להתרחק ממך ולא לדבר. ברגע שהצבת את הדברים כעובדה והטחת כלפיו האשמות, בעלך חש, ממש כמו שכתבת, כי את מפרה את אמון בניכם. החשדות שאת מעלה, פגעו בו ובחוויית האמון הזוגי.

ולעצם העניין, אינני יודעת מה את אומרת שאת מתכוונת “היו לי רמזים”. “רמזים”, נשמע לי כמשהו לא ברור ומוחלט, אלא משהו שאפשר לדבר עליו, ולברר. אלא שככל הנראה, הרמזים הסעירו אותך, נכנסת לפחד פחדת וללחץ מהדברים, וזה מה שגרם לך להביע את הדברים בצורה שכזו. 

אך עדיין לא מאוחר מדי לתקן.  לא מאוחר מדי לבוא ולהתנצל על האופן שבו הצגת את הדברים. לא מאוחר מדי להגיד שעשית טעות כשתקפת אותו, כי היית נסערת רק מהמחשבה.

ולא מאוחר מדי להגיד לבעלך, שהתגעגעת אלו ושאת שמחה שהוא חזר. ולא מאוחר מדי להגיד שאת רוצה לשוחח בנחת ולשמוע איך היה לו.

אווירה כזו, ומילים כאלו, יוכלו לרכך את האווירה, ואט אט, להחזיר את האמון. יתרה מכך, העובדה שציינת, כי הזוגיות שלכם טובה, אלא רק “הפיצוץ” הנקודתי ערער אותה, מחזקת את התקווה, כי על ידי פיוס, ושיח מכבד, הדברים יוכלו להסתדר בעז”ה.

ולעניין חוסר האמון שלך, במה שקרה או לא קרה. נראה כי תצטרכי קצת לחכות. השלב הראשון כפי שציינתי יהיה להשרות אווירה טובה בבית. ורק לאחר מכן, תוכלו לשבת ולדבר בנועם. תשתפי אותו בחשש שלך, כחשש, ולא כעובדה. ואני מאמינה שגישה זו תוכל להביא לשיח כנה ורגיש יותר.

מתפללת איתך שהקושי הנוכחי יעבור, שהאמון והקרבה יחזרו ואף יתחזקו.

המון הצלחה!

בשורות טובות,

אודליה.