שלום רב לך.

ראשית אני מודה לך על עצם השאלה החשובה. אני מרגישה מדברייך את הכאב והתסכול על כך שעל אף ההשתדלות הרבה שלך, הרצון לפייס ולהביע אכפתיות, אתה מקבל כעס גובר עוד יותר.

תיאור זה מזכיר לי את המתרחש לא פעם בחדר הטיפולים. לדוגמא, אדם מגיע לפגישה עם בעיה מסוימת. בתחילה הוא מנסה לתאר את הקושי שלו בחשש ובהיסוס, לוודא שהצד שמנגד אכן מבין. בהמשך לכך, ככל שהמטפל מצליח להבין אותו וככל שהוא מעניק תחושת לגיטימציה והבנה, כך גובר הרצון של האדם לספר, לדבר ולהרחיב עוד יותר אודות הקושי. בהדרגה הופך הקושי, שנשמע בהתחלה כמשהו יחסית קטן, למשהו גדול, רחב ומשמעותי מאוד.

.

כך נדמה לי שמתרחש אצלכם. ברגע שאתה מנסה להבין את אשתך, כשהיא חשה שאכפת לך ממנה, ושאתה תומך בה, גובר הרצון לשתף עוד יותר. מתוך כך, כנראה, היא מתחילה להביע כעס גדול יותר, לתאר ולהרחיב עוד ועוד על אותן התחושות הקשות שהיא חשה. היא מאפשרת לעצמה לשחרר, ולספר.

אתה מהצד שלך, במרגיש מותקף ומתוסכל. במקום שאשתך תשמח עם בקשת הסליחה ותתקרב אליך, נדמה שהיא כועסת עוד יותר. אך דע לך, כפי שתיארתי קודם, דווקא מכיוון שהיא חשה שאתה פתוח להקשיב לה ולהבין, שאתה נמצא איתה באמת, היא מרשה לעצמה (בדר”כ באופן לא מודע) “לשפוך” ולהרחיב עוד יותר בתיאור תחושותיה.

מתוך הבנה זו, אני יכולה לנסות ולהציע שני דברים.

.

א- בזמן נעים ורגוע בניכם, תדבר איתה על הנושא הזה. תסביר לה את התחושות הללו, שאתה מנסה להתקרב אליה ולפייס, ובתגובה “חוטף” עוד יותר. תאמר גם שאתה מבין את הרצון להסביר ולתאר את התחושות שלה, אך לעיתים זה מחליש ופוגע בך. תציע לה ותאמר, שתשמח לשמוע את מה שהיא מרגישה, אך שלא תעשה זאת “כהתקפה” כלפייך, אלא כהסבר על התחושות שלה. אמנם ההבדל הוא דק, אך עצם המודעות שלה לסגנון הדיבור, יכול לסייע בכך.

ב- מכיוון שאתה השואל, ולא אשתך, אני מרשה לעצמי לכתוב לך עוד דבר, שייתכן והוא לא יהיה קל עבורך בתחילה. כשאשתך מתחילה לכעוס עוד יותר, לשפוך בפניך את כל המרמור שלה, פשוט תנסה להבין. בלי להסביר. בלי להשיב. תזכור, שאין זה אומר שהיא באמת כועסת יותר, אלא שהיא מרגישה בטוחה ברגע זה, לתאר את תחושותיה הפנימיות. אל תיבהל ממנה. פשוט תשדר לה שאתה עימה. תמוך ורוצה לסייע. ובעז”ה אתה תזכה ותראה שהמצב יהפוך מכעס- לקרבה גדולה. אני יודעת שזה לא קל, אך מניסיון גדול בעבודתי עם זוגות רבים, ראיתי כי זה עובד פלאים. כשאשתך תרגיש שאתה איתה ‘עד הסוף’, היא תתרכך. היא תתקרב אליך, תאמין בך ותאהב אותך עוד יותר.

.

לסיום הדברים, חשוב להדגיש את הערכה הרבה לעצם רצונך לפייס. פיוס דורש לא פעם ענווה וגדלות הנפש. אשרייך על כך. באמת.  

ומילה קטנה לאשתך… פיוס זוהי נתינה. בעלך מעניק לך, תעניקי לו בחזרה. תעריכי את העובדה שהוא עשה את הצעד. תתני לו חזרה על ידי פנים מאירות. הוא זקוק לקבל ממך אות תודה, הערכה. לחוש שגם לך אכפת ממנו.  

מאמינה ומאחלת שתזכו יחד להבנה, אהבה, התקרבות והרבה טוב.

תבורך בכל,

אודליה.