שלום לך יקרה.

ראשית כל אני שולחת לך חיבוק גדול, ומבינה עד מאוד את הקושי לך. הקושי לקבל את העובדה שלאחר מאמצים רבים- “נפלת”. שלאחר עבודה אינטנסיבית, נדמה שחזרת להיות כעסנית כמו שהיית, ובעצם כל העבודה שלך, הלכה לשווא.

הקושי אמנם לגיטימי, אך בעיני הנפילה הזו כלל לא מעידה על כישלון, או על מאמץ שלא הצליח, אלא אולי דווקא על מקום גבוה יותר שהגעת אליו.

בעיני, העובדה שהנפילה הזו כל כך מפריע לך ומצערת אותך, מדגישה עד כמה את כבר לא שם. את עמה אינך בתוך הכעס. את מואסת בו עד מאוד! הכעס אינו שלך, אינך רוצה בו כלל, אלא שיש לך עבודה לעשות- כמו לכולנו.

התקדמות לא נמדדת במעשה מסוים. התקדמות היא תהליך של השתדלות ומאמץ. השתדלות שלעיתים מצליחה ולעיתים לא.

בחיים אנו מתקדים בקו מעגלי שעולה כלפי מעלה (פעם כתבתי על זה מאמר “החיים כספירלה”). מדי פעם יש נפילה, בלבול או קושי, אך הכיוון הכללי הוא למעלה. ואתן לך דוגמא בכיוון אחר.

אדם למשל שמתחיל לשמור שבת. כמה חודשים הוא מצליח בקפידה רבה לשמור על הכל.

שבת אחת, היה לו ניסיון קשה במיוחד. היה חם מאוד, והוא שכח להדליק את המזגן בכניסת השבת…. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. ולפתע- ברגע של קושי גדול- הוא הדליק את המזגן!

והיה לו נעים בגוף.

אך כלל לא נעים- בלב.

“מה נסגר איתי? חצי שנה עבדתי על זה? וככה נפלתי?

אני לא שווה כלום! השבת שלי לא שווה כלום….”

האם זה נכון? האם בחצי שנה הזו הוא לא בנה כלום? האם השבת שלו לא שווה כלום?

חלילה! השבת שלו שווה המון! אלא שכעת היה לו ניסיון עמוק יותר, גבוה יותר וקשה יותר. ועצם הצער הגדול מהמעידה הזו, מדגישים עד כמה הוא כבר מונח במקום אחר. עד כמה הרצון לשמור שבת בשלמות הוא חלק ממנו. ובעז”ה המעידה הזו תהיה פתח להתקדמות ולעליה נוספת.

כך גם לגבייך. המאמצים שלך וההשתדלות שלך יקרים הם מפנינים!

המאמצים הרבים והעבודה שעשית הם שלך. ואף אחד לא ייקח את זה ממך. את התקדמת והשתדלת- וההתקדמות הזו היא חלק ממך.

יחד עם זאת חשוב לזכור שמעידות הם חלק מהחיים, והעיקר הוא לא להתייאש מהם- ולזכור להתחיל מהתחלה.

פעם ראיתי משפט יפה:

“בשמיים לא מודדים עד לאין הגעת, בשמיים מודדים כמה פעמים העזת להתחיל מחדש….”!

כמה פעמים לא ויתרת!

המשכת!

ניסית!

וזה הכוח שלך. את מתקדמת. בונה את עצמך. צומחת. משתדלת.

אז נכון נפלת קצת, כעסת. ואולי בדרך זו ה’ הזכיר לך שאת בן אדם. ושהנפילות הם חלק מהתהליך של כולנו. אך העיקר להמשיך ללכת. להמשיך להאמין.

אני מעריכה את ההשתדלות הרבה שלך.

תמשיכי הלאה בשמחה על הצעדים שעשית,

תאמיני בעצמך ובכוח שלך להמשיך לבנות ולהתקדם!

בהצלחה רבה רבה,

אודליה.