קשה לי עם פרידות
יש לי קושי גדול עם פרידות, אפילו סתם פרידות פשוטות. למשל בסוף שנה כשאני נפרדת מהתלמידות שלי, או כששכנה עוברת דירה, זה ממש מפיל אותי לדכדוך. כל פרידה שאני חווה גורמת לי להרגיש סוג של אבל… משהו שהתחיל לא ימשיך יותר. אשמח לעזרתך.
שלום לך יקרה.
ראשית אני מוכרחה לציין את ההזדהות וההבנה שלי לדברייך. אין לי ספק כי רבים האנשים והנשים שקוראים את שאלתך, ומזדהים.
פרידה היא איננה דבר קל. אדם קרוב, שמתרחק, שעוזב- זה קשה, עצוב. תיארת בשאלתך שקשה לך “אפילו בסתם פרידות פשוטות”, אך בעיני הפרידות שציינת אינן פשוטות כלל. להיפרד מתלמידות שהשקעת בהן במשך שנה שלמה, זה לא קל. להיפרד משכנה, שייתכן והייתה עבורך גם סוג של ידידה, זה לא פשוט כלל.
פרידה היא חוויה של שינוי. משהו שהיה, נגמר. קשר או חיבור שנהנינו בו, שהשקענו בו, שחיינו עמו, הגיעה אל סיימו. ומעבר לכך, הקושי בפרידה בעיני הוא אפילו כפול. ראשית, הקושי להיפרד ממציאות מוכרת וחיובית. שנית, החשש להתחיל משהו חדש.
כל פרידה מביעה גם התחלה חדשה. והתחלה היא לא תמיד דבר קל. למשל, להתחיל ללמד תלמידות חדשות. להכיר שכנות חדשות. ועוד. הקושי של ההתחלה החדשה, מלווה לעיתים בתחושת חוסר וודאות לגבי מה יהיה, ואיך יהיה, ואיזו שכנה חדשה למשל תבוא לגור במקומה? איך נסתדר עמה? או אולי אם בכלל נסתדר?
ובאופן טבעי, ככל שהאדם שממנו אנו נפרדים היה קרוב יותר אלינו, כך הפרידה היא יותר קשה, וכמו שכתבת, היא עלולה להיחוות כסוג של “מוות”. חוסר אונים אל מול מציאות חדשה, אל מול געגוע וחסר שנוצר, ועמו לעיתים תחושת חוסר יציבות ופחד מהעתיד.
עם זאת, ישנו גם כלי, שיכל לעזור ולהקל מעלינו את קושי הפרידה.
פרשנות של צמיחה.
אל מול פרידה מתעוררים בנו באופן אוטומטי מחשבות של עצב וכאב. ולכן, בכדי להצליח להתמודד עם פרידות בצורה נכונה וחיובית, כדאי להשקיע בפרשנות מחשבתית חדשה. למשל, להזכיר לעצמנו את הטוב שהיה. את הטוב שנחקק בזיכרוננו. כמו כן, להתעמק דווקא במחשבות על הדרך החדשה שמצפה לנו, ועל ההזדמנות לצמוח, לגדול עוד יותר.
פרידה היא איננה סוף פסוק. במציאות של חיינו כמעט תמיד ניתן לשמור על סוג של קשר. אמנם הקשר מקבל צורה שונה, אבל עדין, במידה ותרצי, את יכולה לשמור עליו. אלא שלרוב, בתהליך הפרידה, איננו חושבים על האפשרות לקשר, אלא מתמקדים בקושי.
ושוב, בכדי להקל מעלינו את הקושי, ננסה להתמקד דווקא באפשרויות להמשך הקשר. נתמקד בתועלת שלנו מהקשר, וממה שלמדנו וגדלנו מתוכו.
לסיכום, אני מציעה לך לתת לעצמך את המקום לכאוב ולהצטער, אך לאחר מכן, לנתב את המחשבה לכיוון של צמיחה. תחשבי על ההזדמנויות החדשות, על הטוב שיש ושהיה, על מה שלמדת, ועל דרך טוב וחדשה שמחכה לך. תתפללי לשפע חדש. לברכה, לשמחה ולהמשך התפתחות ולמידה חיובית.
עם כל זאת, במידה והנך מרגישה שהתחושות הללו מכבידות ומקשות על התפקוד שלך, וקשה להשתחרר מהן, את מוזמנת ליצור קשר, ונתבונן יחד אי”ה על הכלים והתובנות שיוכלו לסייע בעבורך.
הרבה כוח ואמונה,
אודליה.
תגובות
תגובות





23 ביולי 2013 at 14:43
בס”ד
שלום
יש לי שאלה אני בטיפול אצל פסיכותרפיסט כבר 5 שנים.לפני שנתיים התגרשתי.המטפל עזר ותמך בי לאורך כל תקופת הטיפול.
אני מאוד קשורה למטפל ואוהבת אותו קשר לא של מיניות אלא אהבה שבלב.רוצה שיהיה לו רק טוב.משהו לא טוב קורה לי אני מאוד קשורה אליו ובראש שלי כל הזמן אני חושבת עליו.הוא נסע לחו”ל לשבועיים ואני מרגישה פחד שהוא לא יהיה עוד.הפחד שהוא ינטוש אותי ולמרות שאני יודעת בוודאות שהוא לא ינטוש אותי.
אני כל הזמן חושבת עליו.מה הוא היה עושה במצב מסויים שאני נקלעת בו? אני מרגישה שאני קשורה נפשית אליו מחוברת אליו ומפחדת לעזוב.האם התלות הזו היא לא בריאה ולמה זה קורה לי ?
והאם אני צריכה להפסיק את הטיפול לדעתך?
בברכה ותודה רונית
25 ביולי 2013 at 15:47
שלחתי לך תשובה לדוא”ל.