אודליה יקרה, קראתי דברים שלך ואת כותבת מהמהם! וב”ה דבריך ברורים קולחים ומחזקים, אשרייך!

לצערי חוויתי בחיי הרבה “בגידות” מאנשים קרובים בחיי. אנשים שהיו קשורים אלי ולפתע עזבו או נעלמו. אבי נפטר שהייתי קטנה, ולאחר מכן אמא שלי התחתנה עם גבר שהתיייחס אלינו בצורה נוראית, ולבסוף איבדנו גם את הקשר עם אמא. מאז קשה לי לתת אמון באנשים.

עם זאת, זכיתי להתחתן עם בעל מקסים ואוהב, ויש לנו ילדים מתוקים מאוד.

לאחרונה התחלתי להיפגש עם אשת מקצוע שנתנה לי הרבה חום ואהבה. היא התפעלה ממני, מהכוחות שלי, וממה שעברתי והכניסה הרבה רגש לחיי.

הקשר המשיך בצורה כזו שהיא הייתה שולחת לי הודעות טקסט, מתקשרת אלי וכן אני עליה- המון. זה מילא אותי ונתן לי כוחות ושמחה.

לפתע, היא נעלמה מחיי. רק אמרה שהקשר הזה בעייתי ושיש לי בעיות וכדו’, וזהו. נגמר. כאב לי מאוד. הרגשתי שוב נבגדת. שוב נפלתי. (אע”פ שהייתה בתוכי גם הרגשה פנימית שזה צעד נכון…). עד שנפתחתי בפניה- שוב בגידה. שוב אובדן. וקשה לי להתנתק ממנה. אני מרגישה שאני רוצה שנמשיך להיות בקשר, אך בגבולות יותר ברורים. ועכשיו אני רוצה לשאול-  אני מבינה שהקושי שלי נובע מהצורך שלי באהבה, מהחסר שלי באהבה בילדות. אז איך אפשר להפסיק להיות תלויים באהבה של אחרים? היום ב”ה יש לי בעל אוהב ותומך- אז איך תסבירי את הצורך הזה שלי? ואיך אפשר להרגיש את אהבת ה’?

 

תגובות

תגובות

1. סיגל

   1 בדצמבר 2016 at 9:55

   שלום לכולם
   שמי סיגל וסבלתי שנים רבות מאןד מתלות אולי עד גיל 43 גם כאמא לילדים והסבל שם הוא כצעט בלתי אפשרי
   עד שהגעתי למסקנה ששום אדם בעולם לא יוכל למלא את האהבה שהנפש כמהה לה ובמינון האין סופי
   הייתי בחוסר אונים כמה חודשים ביליתי במיטה עם הרבה תפילה ודיבור לבורא עולם והשאלה הנוקבת מה הוא מצפה שאעשה במצב בו אני מרגישה שאין מוצא
   בורא עולם הזכיר לי אמירה של משהי מלפני עשר שנים לאהוב את הילדה בתוכי
   התחלתי לבד לכתוב לעצמי יום יום מכתבים שופעי אהבה והערכה לילדה בתוכי
   זה לא היה נחמד בהתחלה זה הרגיש מפגר לגמרי אבל אחרי שלושה שבועות הייתי לאדם חדש , עד היום אני מכילה את עצמי ומרעיפה אהבה בלתי מותנית כל יום לתקופות
   היום המציאות שלי היא שאני עוזרת לנשים לגדול מהמציאות הירודה שמתחילה רק בנפש .
   לא בשמיים היא ולא מעבר לים בפיך ובלבבך לעשותו
   האהבה האמיתית נמצאת בתוכינו פנימה ולא אצל שום אדם מבחוץ וסליחה שאני מוסיפה גם לא אצל הבעל .
   בתקופות שאני לא כותבת אני חשה מרוקנת וחסרה גם זה קורה אבל תמיד יש לאן לחזור ..
   באהבה גדולה סיגל .

   להגיב
   • אודליה מימון

     18 בדצמבר 2016 at 12:24

     סיגל יקרה,

     תודה רבה על השיתוף הנוגע והמרגש.
     למדתי ממך, ואני בטוחה שרבים יכולים ללמוד..
     תבורכי בכל.
     אודליה

     להגיב
   • שמחה

     31 בדצמבר 2016 at 22:58

     סיגל, מה שאת כותבת הוא נחמד. אחד מהדברים שמוכיחים שאנו בני אדם חיים וקימיים זה הצורך הזה בקשר באהבה.
     יש מי שמקבל את זה ב”ה בילדותו, וכך בונה את המיכל שלו. את הביטחון שלו בעולם.
     כפי שצויין למעלה.. האשה הנל איבדה את אמא שלה אחכ את אבא שלה אחכ עוד אשה שהיא סמכה עליה.
     הצורך הבסיסי הקיומי הראשון שלנו הוא באהבה. הוא השמחה בעצם קיומנו ובואנו לעולם. ואם לא נקבל זאת בילדות מהורינו סביר להניח שנחפש את זה בכל דרך. וזה בסדר לגמרי!!
     בשביל זה יש מטפלים מקצועים. וטיפולים ראויים.
     לא תמיד אנחנו מצליחים לתת את זה לעצמינו.
     כן נצליח אם היה לנו בסיס אוהב ונותן בילדותינו.

     להגיב
2. אילנה

   22 בינואר 2014 at 9:50

   היה כואב כל כך לקרוא את ההודעה שלך.את הית גיבורה ופנית לעזרה מקצועית שלא היתה מקצועית!תחפשי מטפלת עם תעודה וניסיון.את יכולה להתקשר אלינו לקו סיוע לנשים דתיות ואנחנו נעזור לך.מה שתרגישי בתחילת הטיפול זה תלות חזקה וצורך עצום באהבה.הילדה שבך תתחיל לבכות על כל מה שהיא לא קיבלה.תני לה.אל תבהלי שתרגישי “קטנה” ותלויה-זה קורה לכולם שעברו דברים דומים.תני לה להתאבל על מה שכבר לא יהי לעולם.מפליא שבתהליך הכאוב הזה,שדורש המון כוחות כדי לא להתייאש לפני הזמן,לאט לאט הנשמה שלך תתמלא באהבה,ביטחון עצמי,כוחות אמיתיים,תרגישי יותר עצמאית,שמחה,תלמדי שיעורים חשובים שתרצי ליסם עם ילדיך בביתך שלא הצטרכו לעבור את מסע הייסורים כמו שלך.אל תוותרי!מגיע לך לחיות חיים מלאים באהבה,אושר,שמחה וכבוד.מחבקת אותך חזק חזק.

   להגיב
   • ************

     24 בינואר 2014 at 12:30

     תודה אילנה על תגובתך.
     השאלה הזאת התפרסמה מזמן. ובכל זאת, תודה על התמיכה זה מחמם את הלב.

     להגיב

שאלות נוספות