מכירים את זה, שבשעת הערב, רגע אחרי שאחרון הילדים צלל לשנת הלילה שלו, אתם צונחים על הספה ולוקחים לעצמכם שתי דקות להירגע? יש כאלו שיאריכו לעצמם את רגעי המנוחה, יתפנקו על כוס קפה או ספר טוב, ויש כאלו שתוך רגע ימצאו עצמם חזרה בתוך ערמת הכלים/ הכביסה/ הגיהוץ/ או הבישולים למחר. עם זאת, עובדה מעניינת וחשובה התגלגלה לאוזניי… גם אבא ואפילו אמא… זקוקים לזמן מנוחה – עבור עצמם!

********

התופעה המתוארת למעלה מאופיינת במקרים רבים יותר בקרב המגזר הנשי. נשים שעובדות מהבוקר (מחוץ לבית או בתוכו..) עד הלילה. מבשלות, מנקות, מסדרות, מגהצות, מנקות, מקלחות, מכבסות, מלבישות ובנוסף לכל – צריכות לשמור על חיוך, לבביות, הקשבה וסבלנות.

הדור שלנו מאופיין באופן כללי בחוסר מנוחה. הכל צריך להיעשות מהר, ואין רגע זמן לנשום, צריך לעבור ממטלה למטלה, ואין זמן לנוח ולהתחבר לעצמי. אך יותר מכך, דווקא בקרב הנשים, שבדורות האחרונים גם יוצאות לפרנס וגם ממשיכות לדאוג למטלות הבית, העומס נהיה גדול ורחב, לעיתים עד כדי בלתי אפשרי…

יעל (שם בדוי) אישה נחמדה, באמצע שנות השלושים לחייה, נפגשה עמי לא מזמן. יעל תיארה בפני את תחושתה שהיא הולכת ושוקעת בתוך טירוף החיים שלה. ביקשתי ממנה להרחיב מעט, והיא החלה לתאר את העומס האדיר שהיא עומדת בפניו, יום יום. “אני קמה ב6:30, מארגנת חמשה ילדים לביה”ס ולגן. אני מכינה אוכל לכולם, מעמידה 2 סירים לארוחת צהרים, וב8:00 כבר צריכה להיות בעבודה. אני חוזרת ב15:00, אוספת 3 ילדים מבית הספר ומהגן, ומחכה לשתיים הגדולות שבאות בהסעה. מיד כשכולם חוזרים אני נוחתת לתוך שיעורי הבית של הילדים ושטיפת כלים מהצהרים. מסיעה את הגדולה לחוג פעמיים בשבוע, יוצאת עם הקטנים לגינה, חוזרת ב18:00 למקלחות וארוחת ערב. אחר כך מתחילה סדרה של כביסות, סידור הסלון והמטבח, ואיפוס הבית מחדש. בעלי מגיעה רק ב20:00″. אני רואה שהיא בקושי נושמת רק מלתאר את העומס. אך תוך רגע היא ממשיכה: “חוץ מזה שיש לנו קשיים רבים עם הבת שלי. אני עסוקה סביבה בלי סוף. אבחונים, טיפולים, בדיקות, נסיעות רבות, ובעיקר דאגות…”. הצעתי לה לעצור רגע ופשוט לנשום. והיא עונה לי חצי בצחוק: “באמת מזמן לא נשמתי…”.    

נדמה לי כי נשים רבות יוכלו להזדהות עם התיאור של יעל. אולי בגרסאות מעט שונות, אך אני בעצמי פגשתי עשרות נשים עם תיאורים דומים לאלו שתיארה בפני יעל. “מה אפשר לעשות?” שאלה אותי יעל. ואני, שכל כך מבינה לליבה, משיבה לה: “מוכרחים ללמוד להניח. להרפות. להעניק זמן, מרחב וכוח עבור עצמך”.

לתת לעצמי לנוח 

“איפה יש לי זמן לנוח?” יעל שואלת אותי כמעט בהתרסה. “אני בקושי מספיקה את מה שיש, את רוצה שאני אשלב בפנים גם זמן של מנוחה?!”. אך אני דווקא מציעה שינוי מהותי יותר. עיקרון בסיסי, שאינו נשמע מספיק.

כל אדם זקוק למנוחה. אין אדם שלא חפץ בשלווה וברגיעה. בייחוד אדם שעסוק בנתינה ובעשייה רבה, מוכרח למצוא לעצמו את הרגעים בהם הוא מקבל כוחות. מתחזק, נושם, נרגע.

גם נפשן של האימהות המסורות זקוקה לנוח ולקבל כוח. אי אפשר לעבוד ולפעול בלי הפסקה. אי אפשר, ולעיתים זה כבר ממש לא בריא. פיזית ונפשית. לצערי, אני פוגשת לא מעט נשים שעברו את השלב שבו הן חשות את עצמן כעומדות לשקוע, אלא נמצאות רגע אחרי שהן כבר שקעו… מצבים של עצבות רבה (ויש גם דיכאון של ממש), חולשה, חוסר חיות, רגשות אשמה אינסופיים או מרירות שמתלווה להכל.

מתוך כך נדמה כי יש צורך לחולל שינוי בגישה, ויפה שעה אחת קודם.

נראה כי השינוי מתחיל קודם כל, בראש. בתפיסה הפנימית שלנו. בהבנה הברורה שגם אני זקוקה למנוחה. וזה לא מותרות! זה אינו פינוק. זה צורך פשוט, טבעי, משמעותי וחשוב עבור עצמי ועבור המשפחה כולה. וכשאת תאמיני בכך, יש סיכוי גדול יותר שגם האחרים ישתתפו איתך, ושתצליחי למצוא את הזמנים והאפשרויות לתת לעצמך להתמלא. 

לפני כמה שנים הכרתי זוג מיוחד, שהיו משקיעים חצי מהמשכורת של האישה עבור סיוע קבוע בבית, בשעות אחר הצהרים והערב. האם הייתה הולכת למנוחה צהרים קצרה, ולאחר מכן הייתה עמה בחורה נוספת שעזרה במטלות הבית השונות. הם סיפרו כי סידור זה משׁרה על האם ועל הבית כולו הרגשה נינוחה, רגועה והרבה יותר שמחה.

בהקשר זה חשוב לציין עקרון מהותי נוסף – להיות מוכנים לקבל עזרה. לשחרר קצת. לא פעם אני שומעת נשים שאומרות: “מנקה אני לא מכניסה הביתה! אני מעדיפה לעבוד עד 2 בלילה ולנקות בעצמי… אני לא סומכת על אף אחת”. נכון, זה בהחלט לא קל לבקש עזרה, להרפות מעט, או לסמוך על סיוע של אחרות, אך אחרי שמתגברים על המכשול, הרווח הנפשי, והפיזי, לטובת כולם – הוא גדול ועיקרי. וממילא, השלב הראשוני בדרך לשינוי הוא ליצור בתוכי את המוכנות לקבל סיוע ולשנות את ההרגלים שלי.

ומעבר למוכנות לקבל סיוע, חשוב כי כל אישה תדאג גם למנוחת הנפש שלה. לחוויות, לפעילויות, למעשים השונים המאפשרים לה לקבל כוח. זה יכול להיות מפגש עם חברות טובות, יציאה קבועה לחוג או לסדנא, קריאת ספרים, או אפילו כוס קפה שקטה במרפסת. וכמובן – זמנים איכותיים משותפים עם בן הזוג.

ולסיום אדגיש כלל חשוב בעבודת הנפש – כשטוב לאדם עם עצמו, טוב לסביבה עם האדם. כשאמא רגועה, נינוחה, שמחה ומלאת כוח, כל הבית מרוויח. אך כשאמא כבר תשושה, עמוסה ועצובה, כולם רק מפסידים.

אז אל תגידי: “זה מאמר יפה, אבל לא מעשי בשבילי…”, אלא כבר כעת, תחשבי כיצד את מצליחה להפוך את הדברים למעשיים בעבורך. לא מדובר בשינויים גדולים, אפשר אפילו רק מעט, ליצור רגעים של מנוחה וחיבור לעצמך. זמנים בהם את לומדת לתת לעצמך מקום. ויש בכך מסר חינוכי חשוב גם לילדים.

ומילה קטנה לבעלים – תחזק אותה. מגיע לה. ומגיע לך. אישה בריאה ושמחה, היא אישה שמצליחה להתמלא, לנוח ולשמור על עצמה. תדאג לה, תסייע, ובכך תלמד אותה לדאוג לעצמה, ולשמור על איזון בריא וטוב.

לקריאת מאמר המשך לחצו כאן

.

בהצלחה גדולה!