שלום לך איש יקר.

פיטורין זוהי חוויה קשה. חוויה שעלולה לפגוע, ממש כמו שתיארת, בדימוי העצמי שלנו. בתחושת הערך העצמי, באמון שלו בכוחותינו וביכולותינו להצליח.

מעבר לכך, פיטורין מביאים לא פעם לתחושה של בושה. “איך זה קרה לי?”, “מה יחשבו עלי?”, או “מה זה אומר עלי?…”. הבושה הינה אחת מהסיבות שעלולות לחזק את הרצון להישאר מתחת לשמיכה ולא לקום. עם זאת, אני מבינה כי כתבת אלי, מתוך ההבנה והרצון, לעשות שינוי. כלומר, על אף שהקושי הוא טבעי ואנושי- כדאי לחפש ולבחון מהי הדרך לצאת ולהשתחרר מהתחושה הקשה. כיצד בעז”ה תוכל לחזור להאמין בעצמך, להתחזק, ולהמשיך בדרכך להשפיע בעולם.

החיים של כולנו רצופים בעליות וירידות. ישנן חוויות טובות ומעצימות, וישנן גם חוויות של אי הצלחה, של כאב, אכזבה ואולי אפילו “כישלון”. העניין החשוב והמרכזי בכך הוא, כיצד אנו מתמודדים עם אלו. לאן אנו לוקחים, ואיך אנו מפרשים את הנפילות הללו.

אם נפרש זאת כהוכחה לכך שאנחנו פשוט לא מוצלחים, חסרי סיכוי או נטולי כוחות וכישרונות, סביר שנמצא את עצמנו ממשיכים לרדת למטה. אך אם (למרות הקושי הגדול) ננסה לראות זאת כאתגר ללמידה חדשה, לדרך אחרת, להתפתחות עצמית ולסיכוי חדש- האפשרות שבעז”ה נצליח להתחזק ולהתקדם עוד יותר, ושדלתות חדשות ומתאימות יותר אכן תפתחנה- תגדל.

בהקשר הזה אני תמיד נזכרת בסיפורים על האנשים המצליחים שכולנו מכירים. על מייקל ג’ורדון הכדורסלן העולמי, שלא התקבל לליגת הכדורסל בבית הספר… על תומס אדיסון שנכשל למעלה ב1000 פעם בניסיון לייצר את נרות החשמל… עד שהצליח! ויש עוד דוגמאות רבות מאוד. העשירים הגדולים ביותר (אלו שלא העשירו עקב ירושה), פשטו את הרגל לפחות פעמיים!!

אל לנו לפחד מכישלון. או אפילו לכנות זאת כך. אני מאמינה כי אי הצלחה זאת רק הזדמנות להתחלה חדשה. ואילו הכישלון האמתי נמצא דווקא במקום בו אנחנו מוותרים… במקום בו אנו מפסיקים לנסות.

כמו ששמעתי פעם בשם הבעל שם טוב: “בשמיים לא מודדים עד לאם האדם הגיע, אלא כמה פעמים הוא ניסה להתחיל מחדש!”.

אני בהחלט מבינה את הקושי שלך, אך אני מאמינה כי בידיך הכוח לנצל גם את המשבר הזה, למשגר של התחלה חדשה. תוכיח לעצמך בעז”ה כי הערך שלך אינו תלוי בשום אדם חיצוני, בשום עבודה, או בשום “בוס”.

דלת נסגרה בפניך- כיוון שדלת אחרת מחכה לך!

אשתך מעודדת אותך, כי אשתך מאמינה בך. תאמין גם לה. תאמין לעוצמה שבך.

וברמה המעשית, ככל שתקדים “לצאת מהמיטה”, שתתחיל בעשייה, אפילו קטנה ואפילו בהתנדבות. שתנסה לחפש עבודה חדשה, שתקדיש זמן להתבונן בכישורים שלך, לבלות עם זוגתך, לטייל, להודות על הטוב שקיים בחייך- כך בעז”ה גם האמון, החיות, התקווה והאופטימיות יחזרו לתוכך.

כתוב בתהילים: “ואנחנו קמנו- ונתעודד”. הקימה והעשייה הם אלו שיעודד גם את נפשך.

ודבר אחרון לגבי הבושה- דווקא זמן של חיפוש עבודה, הוא זמן הדורש אומץ. אל תתבייש להגיד לחברים, שכנים ובני משפחה שאתה מחפש עבודה. אינך יודע מאיפה יגיע השליח הנכון. אך בכדי שהוא יהפוך לשליח הנכון עבורך, הוא צריך לדעת שאתה מחפש. תשתף אנשים בחיפוש המחודש שלך, בכישורים שלך ביכולות ובכוחות, ובעז”ה השפע המתאים עבורך, המקום שזקוק לך ובו תוכל להשפיע ולתת מעצמך באמת- יגיע!

המון הצלחה, והתחלה חדשה ומבורכת!

אודליה.