שלום לך שואלת יקרה.

ראשית אני מוכרחה לכתוב לך שהקושי שהעלית אינו טיפשי. יום ההולדת הוא יום משמעותי בעיניך (ובעיני אנשים רבים), וממילא כאשר בעלך אינו זוכר זאת, את נפגעת או מתאכזבת מכך. מתוך דברייך אני מבינה כי עבור בעלך, יום זה איננו בעל חשיבות רבה. העובדה שגם את יום הולדתו שלו הוא אינו זוכר, מעידה על כך שיש בניכם פער בחשיבות ובתפיסה האישית לגבי ההתייחסות ליום ההולדת.  

אני מתארת לעצמי שעניין הזכירה של יום ההולדת מבטאת אצלך צורך נפשי ועמוק יותר. את הצורך להרגיש שבעלך חושב עליך, מתרגש מהיום שבו נולדת, אוהב וחפץ להפתיע אותך ולעשות למענך. עם זאת, בעלך רואה את הדברים בצורה שונה. עבורו יום הולדת אינה מסמלת משהו מיוחד. בעבורו, כפי שכתבת, כל החיים שלכם יחד הם חגיגה ושמחה.. כך שהעובדה שהוא אינו זוכר- אינה מבטאת חוסר אהבה או חוסר אכפתיות. היא רק מצביעה על ההבדל בניכם, ביחס ליומולדת.

מעבר לכך ציינת כי את רואה בעלים אחרים שכן זוכרים את יום ההולדת של נשותיהם, דבר אשר ככל הנראה מקשה עליך עוד יותר. המחשבה ש”כל הבעלים…” ואילו “רק בעלי הוא…” עלולה להחליש, וחבל. בהקשר לכך חשוב לזכור, כי ההשוואות לזוגות ולגברים אחרים יש בהן בכדי  להוריד את השמחה וההכרה בטוב שקיים אצלך. הרי אין לך באמת יכולת לדעת ולהשוות, כל השוואה היא חלקית וגם דמיונית. יש בעל שהוא טוב לאשתו בעניין מסוים, ובעל אחר שהוא חזק ומשקיע דווקא בתחום אחר. אך מה שחשוב יותר הוא האמונה שלך כי בעלך- הוא הכי טוב עבורך! המיקוד שלך צריך להיות בבעלך ובזוגיות שלכם, בלבד. את גם כותבת כי ב”ה הזוגיות שלכם טובה, בעלך משקיע ואוהב, אלא שהעניין הנקודתי הזה מעיק עליך.

בדברייך ציינת נקודה חשובה ומשמעותית. בעלך רק צריך תזכורת… לאחר התזכורת הוא כבר פועל ומנסה להפתיע ולחגוג לך. זה לא שהוא מתעלם, אלא כמו שכתבת- הוא אינו מחובר ללוח השנה. אמנם יש משהו כיף בכך שבן הזוג זוכר לבד, אך בעיני, יש משהו משמח לא פחות (ואולי יותר!) בכך שבן זוגך פועל ומשקיע עבור היום המשמעותי שלך, לאור העובדה שמצד עצמו הוא אינו “מתרגש” מהיום הזה, אך בעבורך הוא משתדל להשקיע!

ועוד כמה עצות קטנות.

ראשית, אם זה מקל עליך, תבקשי מאחותך, גיסתך או כל אדם אחר במשפחה שיזכירו לו, ובכך לא את תהיי זאת שצריכה להזכיר. שנית, ביומולדת שלו- תפתיעי אותו! תעשי לו משהו משמח במיוחד (בסגנון שהוא אוהב), זה יכול בעז”ה לתת לו את התזכורת העיקרית לכך- שחשוב, כדאי וכיף לזכור את יום ההולדת. שלישית, לאחר שהוא חוגג לך את יום הולדתך, תודי לו שוב ושוב. שהוא יחוש עד כמה זה משמח אותך וחשוב לך.

דעי לך, כי אחד הדברים שהכי משמחים את האיש- הוא ההרגשה שאשתו שמחה! אינני יודעת איזו הרגשה את נותנת לו כשהוא חוגג לך (אם את רק עסוקה בכך שהוא “שכח” או נהנית מעצם החגיגה), אך ככל שתפרגני ותודי לו יותר- כך תגדילי את הסיכוי שהוא יחפוץ לשמח אותך ולחגוג לך שוב בשנה הבאה!

ועוד דבר קטן, אולי תנסי פעם אחת לא להזכיר? כיוון שכבר ארבע שנים את מזכירה לו, אינך נותנת לו את הצ’אנס לזכור לבד. זה נכון שיש בכך גם סיכון שהוא יישכח, אבל יש בכך גם סיכוי שהוא ייקח אחריות- יזכור ויפתיע לטובה! 

ולסיום, כמו בכל עניין, אין כמו שיחה טובה על הנושא. שיחה שאיננה דווקא בסמוך ליומולדת, שיחה שהיא איננה התקפה או ביקורת, אלא פשוט שיחה מהלב. תדברי על הצורך שלך. תתארי לו את החשיבות של היום הזה בעיניך, ואת השמחה שלך בכך שהוא זוכר לבד. הזכירה שלו מבטאת אצלך את התחושה שבאמת אכפת לו ממה שחשוב לך… תאמרי לו את הדברים, אך יחד עם זה תנסי להקשיב ולהבין גם את הצד שלו. לא פעם, כשהצד השני מרגיש שמבינים ומקבלים גם אותו, זה מאפשר את הפתח לשינוי.

מאחלת לך בכל ליבי שתדעי ליהנות מהטוב הקיים בניכם, לשמוח מבמה שבעלך מעניק, ומתוך כך שייפתח אצלכם שפע חדש של קרבה, הבנה, אהבה ושמחה.

יומולדת שמח!

אודליה.