שלום לך אמא יקרה.

ראשית אני מבינה את הזעקה שלך, את התסכול והכאב הגדול מהמצב. הכאב לפי הבנתי מחולק לשלושה עניינים מרכזיים. האחד- המצב שנוצר בבית כתוצאה מהתנהגותה. השני- המצב הרגשי של הילדה עצמה. השלישי- המצב הרגשי שלך כאמא, כתוצאה משני אלו יחד.

בלי להכיר את המצב לעומק, פשוט וברור שהילדה נמצאת במצב מסוים של מצוקה. ילד אינו רע במהותו, ואם הוא מגיע למצב שבו הוא, או במקרה הזה היא, מייצרת שוב ושוב אנרגיה שלילית וקשה, כנראה שכואב לה, שהיא מתמודדת עם קושי מסוים, שרע לה בתוכה.

המטרה הראשונה בהתמודדות הזו היא לנסות ולעצור את הגלגל של ההתנהגות והתחושות השליליות שבבית. היא מקללת ומתחצפת, אתם מענישים, היא שוב מתעצבנת, אתם כועסים… והמצב נהייה בלתי נסבל ממש. מוכרחים למצוא את הדרך לעצור את הגלגל הזה.

הכיצד?

א-     לא להגיב לה באותה מטבע. היא מתחצפת- ואת לא מחזירה לה. אם היא מרביצה, את לא מכה אותה בחזרה. חשוב להציב לה גבול, אבל בלי שום כעס. אפשר לומר למשל, שזו לא התנהגות מקובלת בבית. כמו כן, על מה שאפשר- כדאי פשוט להתעלם ולא לעשות עניין. בכך שאת ובעלך תשנו את סגנון התגובה שלכם, לא תענישו או תכעסו, גם הילדה תלמד שאפשר להגיב אחרת. 

ב-     דימוי עצמי חיובי או שלילי? בהמשך לכך, חשוב להבין את נפש הילדה.  ככל שהילדה שומעת עוד גערות ומקבלת יותר עונשים- היא יותר ויותר משתכנעת בכך שהיא ילדה “רעה”. וילדה שמאמינה בכך שהיא “רעה ושלילית”, תייצר עוד ועוד התנהגויות כאלו. וזוהי השרשרת המרכזית אותה אנו חפצים להפסיק. להפסיק לשדר לה שהיא שלילית, קשה או בעייתית. ולהפך מכך, כמה שיותר למצוא את הדרך וההזדמנויות לומר לה מילים טובות. ללטף לחבק. לגשת אליה למיטה וללחוש מילים של אהבה ורוך. תעזרו לה להאמין בטוב שבה. תעזרו לה להאמין בעצמה ולזכור שהיא באמת טובה.

ג-       לחזק את האהבה כלפיה. על הנקודה הזו שמעתי מהורים לא פעם את השאלה: ‘אך מה עושים אם אנו מתקשים למצוא בה את הטוב? אם קשה לנו להביע כלפיה אהבה כשהיא מכעיסה כל כך?’. לא פעם ברור לנו בשכל שהילד או הילדה שלנו זקוקה לחום ואהבה, אבל בלב- קשה לעשות זאת, עקב ההתנהגות שלהם. עקב כך, ולמרות זאת, אנו מוכרחים  לעשות כל מאמץ אפשרי, להגדיל ולהרחיב את שער האהבה.

לאני מציעה לך, דווקא כשהיא ישנה, להתבונן עליה, לראות את פניה הרכות, ולהרגיש כמה היא חלשה, קטנה וזקוקה לנו. לראות את הנשמה שלה שכואבת, שזועקת גם היא לשינוי. לחמלה ורוך.

אני בטוחה כי לביתך הקטנה קשה עד מאוד התחושה שהיא עושה לכם רע. שהיא מצערת ומאכזבת. ילדה בת 10, שתלויה וזקוקה לכם יותר מכל. היא אמנם “משחקת אותה”, החזקה, השולטת, המרביצה והחצופה… אך בתוכה, אני מבטיחה לך- היא חלשה, זקוקה ומפוחדת.

בתחילת דבריי חילקתי את הקושי שבהתמודדות זו ל3 חלקים. החלק האחרון והחשוב מאוד, הינו התחושות הרגשיות שלך- כאמא.  אני מתארת לעצמי שרגשות רבים ומגוונים עוברים עליך. מצד אחד כעס כלפי הילדה, מצד שני כאב על מצבה, ומצד שלישי… ייתכן כי בתוכך ישנם רגשות אשמה מסוימים או כאב על עצמך כאמא.  לכן, חשוב מאוד, כי על אף המצב המורכב שנוצר- שגם את תעצרי להאמין בעצמך. להאמין באימהות שלך.

כשאת מאוכזבת, כשאת כועסת או מאשימה את עצמך, סביר כי תתקשי למצוא את הכוחות החיובים לגשת ולהתייחס אל ביתך בצורה נכונה ובונה. את מוכרחה בעז”ה למצוא את הדרך להאמין בעצמך. אני בטוחה שאת עשית את הכי טוב שאת יכולה. וגם כעת, עצם הפנייה שלך מעידה על רצון טוב, על אימהות מסורה שרוצה ללמוד, להתפתח ולתקן. את האמא שלה- ובידייך בעזרת ה’, הכוחות לסייע לה, לעצמך ולבית כולו לחזור בחזרה אל דרך הנועם, האהבה והכבוד.

שולחת לך כוח ומאמינה בך.

אודליה.