שלום לך יקרה.

תיארת בשאלתך מצב מוכר שבו אנו “נופלים” לתוך קושי מסוים, לאחר מכן מצליחים לקום ולהמשיך קדימה, אך החשש ליפול בשנית לא נותן לנו מרגוע, ומדי פעם מעורר את הפחד.

עם זאת, לעניות דעתי, דווקא מתוך כך שכבר היית שם, והצלחת לצאת ולהתגבר על כך, יש בתוכך כעת כלים רבים יותר לשמור על עצמך ולהימנע מכך שקשר שכזה יחזור בשנית. הכלי העיקרי לכך הוא המודעות העצמית שלך. היכולת שלך להיות קשובה לרגשותייך, ולזהות מתי זה כבר עובר את הגבול.

.

ברגע שהנך מזהה שאת מתחילה לחוש כלפי אותה בחורה רגשות מוגזמים, כמו למשל חרדה גדולה מהפרידה ממנה, קושי לשמוע שהיא מדברת או מתקרבת לאחרים, מחשבות רבות אודותיה, רצון להיות עימה בכל רגע וכדומה, אלו הם סימנים ברורים שמתחיל להתפתח קשר שאינו בריא. במצב כזה אנו מוכרחים להתחיל להציב גבולות ברורים.

גבולות יכולים להתבטא בכך שתצמצמי בכמות הפגישות, השיחות וההודעות. אך מעבר לכך, הגבולות קשורים בכך שחשוב להשקיע באנשים נוספים, בחברות, שכנות ולא להתמקד רק בה. כמו כן כדאי להשקיע בתחומים נוספים בחייך, בתחביבים, ביצירה, בעשיה, בשיעורים וכמובן בקשר עם בן הזוג והמשפחה.

.

ובעניין הקשר עם בן זוגך. כתבת כי אינך מצליחה ליצור קשר נפשי קרוב עם בעלך, כיוון שהוא אינו מבין אותך כמו שחברה מבינה. אני בהחלט יכולה להבין אותך, כיוון שגברים באופן כללים שונים מנשים בתחום זה, אלא שעם כל זאת, לא כדאי לוותר! להפך. כדאי לנסות להשקיע, ללמד אותו, לנסות שוב, להקשיב לו וליצור שיחות כנות ופנימיות יותר.

דווקא העובדה כי בעלך מקנא בקשר התלותי שיצרת, יכולה לתת לכם יתרון וכוח לעבודה המשותפת. בעלך רוצה להיות קרוב אליך. אז נכון שזה לא תמיד “זורם” כמו עם חברה, אך הקשר עם בן הזוג הוא חשוב, משמעותי ויקר יותר מכל קשר אחר. איתו בעז”ה תזדקני, תגדלי, ותחיי עד 120. וככל שתיצרו קשר קרוב, נפשי, חם ופתוח יותר, כך יהיה לכם טוב ונעים יחד לאורך ימים ושנים.

כדאי להתחיל לפתח את זה, אפשר אפילו באופן מאולץ, לקבוע זמן לשיחות אישיות יותר. שיחות שבהן כל אחד מדבר ומשתף על עצמו… תשאלי אותו איך עבר היום, ותשתפי ביום שעבר עליך.

עם זאת סביר כי בהתחלה הוא לא יצליח להגיב כמו שאת רוצה, אך זו העבודה שלכם. ללמד האחד את השני, להכיר יותר, להשקיע יותר, והכי חשוב – לא לוותר. אני מאמינה שאם בעז”ה תשקיעו ותנסו – תראו תוצאות. תוצאות שיביאו לכם ולמשפחה הרבה שמחה, קרבה ואהבה גדולה יותר.

.

נקודה נוספת שהעלית קשורה לרצון שלך לעזור ולסייע. שאלת האם יש חיסרון בכך שיש בך רצון גדול לסייע לזולת. ראשית וודאי כי רצון לסייע הוא דבר מבורך ונפלא. כמו שכתוב “עולם חסד ייבנה”- העולם נבנה באמצעות חסד, ואשרייך על כך.

אלא, שחשוב לא פחות לעשות חסדים במידה נכונה. יש חסדים שעלולים לעיתים “לחנוק” את הצד השני. חסדים שעוברים את הגבול של להעניק – ולהתרחק. לעשות את החסד – ולתת מרחב. כאשר הנתינה חודרת יותר מדי לשטח הפרטי של הצד השני, לא פעם, הצד שנעזר מתחיל לחוש “חנוק” מהעזרה הזו, ומנסה להתרחק ובכך לשמור על עצמו.

רק לאחרונה שמעתי מקרה על חבר שסייע לחברו שהיה במצב נפשי קשה. הוא היה מתקשר המון, קונה לו אוכל, סמסמים, ועוד ועוד – עד שהחבר הרגיש שהעזרה כבר חונקת אותו ואפילו פוגע בזוגיות שלו. כתוצאה מכך הוא החל להתרחק מהחבר שכמובן נפגע מאוד והרגיש כפיות טובה גדולה מצד החבר.

.

מתוך כל אלו חשוב להבין כי הנתינה היא יקרה וחשובה, אך חשוב לתת אבל בצורה מאוזנת. שמאפשרת לצד המקבל לשמור על המרחב האישי והמשפחתי שלו. נתינה עם גבולות שומרת עליך! על הכוחות שלך, ועל כך שלא תכנסי בשנית לקשרים תלותיים.

.

הרבה כוחות והצלחה,

תבורכי בכל,

אודליה.